כסף נבחר חלק א קנב

רבא למילת' וכן נראה מפירש"י ז"ל. אבל צר בי' ולא אזמניה שרי למיצר בי' פשיטי כיון דלפי שעה הוא דעבד וליכ' הזמנ' אבל בעוד שהתפלין עליהם אסור ובזה סמך זה הרב ומלת' דמסתבר' היא אע"פ שכתב וז"ל אבל מפי מורי הרב שמעתי דאפילו בשהניחו על דעת קביעות לא מהני בלא הזמנ' דמעיקר' ומעשה דהשת' עכ"ל. כתב הרא"ש והלכת' כרב חסדא ולית' לדאביי דאמר הזמנה מלת' עכ"ל:

[ה.] נדרים דף ז' בעי רבינא יש יד לבית הכסא (היכ' דלא אמר דלהוי ב"הכ מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו) או לא וכו' מכלל דפשיט' ליה לרבינא דיש זמון לב"הכ והא מבעי' לי' לרבינא הזמינו לב"הכ מהו הזמינו לבית המרחץ מהו זמון מועיל או אין זמון מועיל. רבינא חדא מגו חדא מבעי' לי' זמון מועיל וכו' את"ל יש זמון יש יד או אין יד. ובשבת דף י' אית' מרחץ חדתי מתפלל בתוכו והא מבעי לי' לרבינ' הזמינו לב"הכ מאי לאו ה"ה למרחץ לא דלמא שאני ב"הכ דמאיס (ושם מגונה עליו מש"ה מספק' ליה בהזמנתו) כתבו תוס' הא דאית' בנדרים יש זמון לביה"כ ולמרחץ אינו מדברי רבינא כדמוכח הכא עכ"ל. (וכן הוא בתוס' ישנים בנדרים). ובברכו' דף כ"ו אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל. ומוקי הש"ס בחדתי. והא מבעי לי' לרבינא וכו' כי קא מבעיא ליה למיקם לצלוי בגוי' אבל כנגדו לא. כתב הרא"ש בעי' דרבינא לא אפשטי' ועבדינן לקולא מיהו נראה מדקאמר רב חסדא מתפלל אדם כנגד ב"הכ דלית ביה צואה ומוקי לה בחדתי משמע דבתוכו אסור עכ"ל. ועיין בסוכה דף ל"ג ע"ב דאית' התם קסבר אגד דלולב הזמנה בעלמ' היא והזמנ' לאו כלום הוא:

[ו.] מגילה דף כ"ו ע"ב לבני (לבנים של בית הכנסת) חלופינהו וזבינהו שרי אוזפינהו אסור ה"מ בעתיקת' (שנבנו כבר בכותל בה"כ שנפלא אבל בחדת' לית לן בה ואפי' למ"ד הזמנה מלת' ה"מ כגון אורג בגד וכו' אבל הכא כטוי לאריג דמי (דמחוסרין עשיי' לבנותו בכותל) וליכ' למ"ד [בכי האי גונ' דהזמנה מילת']:

[ז.] מנחות דף ל"ד ע"ב ת"ר כיצד כותבן תפל' של יד כותבה על עור אחד ואם כתבה בד' עורות והניחה בבית אחד יצא וצריך לדבק שנאמר והי' לך לאות וכו' כשם שאות אחת מבחוץ כך אות אחת מבפנים (צריך לדבק בתפירה או בדבק שקורין גליד) דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך אמר ר' יוסי ומודה לי ר' יהודה שאם אין לו תפלין של יד ויש לו שתי תפלין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה. מודה היינו פלוגתייהו אמר רבא מדבריו של ר' יוסי חזר בו ר' יהודה. איני והא שלח רב חנני' משמי' דר' יוחנן תפלה של יד עושה אותה של ראש. ושל ראש אין עושין של יד שאין מורידין מקדושה חמורה וכו' (של ראש קדושתה חמורה שרובה של שדי נעשה בשל ראש שי"ן דל"ת. ועוד כתיב וראו כל עמי הארץ וכו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין שבראש) לא קשי' הא בעתיקת' (שכבר נקשרו בראש אסור להורידו ולעשות של יד) הא בחדת'. ולמ"ד הזמנה מלת' (ומשזימנה לצורך הראש אין רשאי לשנותה לשל יד) דאתני עלייהו מעיקרא (לשל יד אי צריך להם) (ועיין במרדכי ר"פ בני העיר שהזמנה לא מקרי אלא בהזמינם לעולם אבל אם לפי שעה הקדיש הכל לפי תנאו כדאמרי' בתי כנסיות שבבבל על תנאי הם עשוין ע"ש. אמנם מתוס' ורא"ש מגלה דף כ"ח ע"ב משמע דלא מהני תנאי בתשמישי קדושה שפעמים יהיו קדושים ופעמים יהיו חולין ע"ש ועיין בב"י א"ח סי' קנ"ג):

[פסק] [ח.] בפ' י"ד מהלכות אבל כ' הרמב"ם אפי' ארג בגד למת אינו נאסר שאין ההזמנה אוסרת. ובפ"א מתפילין כתב גויל של ס"ת וקלף של תפילין צריך לעבוד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין וכו' ומזוזה אינה צריכה לעשות לשמה. ובפ"ג כתב עור הרצועה צריך עבוד לשמה אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עבוד כלל. כתב כ"מ פסק כת"ק דרשב"ג. ולח"מ בפרק י"ד מאבל כתב אי אפשר לומר כן דהא פסק בפ"א מציצית דבעי טויה לשמה כשמואל ושמואל אתיא כרשב"ג לכך נראה דרבינו פסק כרשב"ג ומפרש מלתי' ברצועות ולא בחפוי בתים כמ"ש ב"י א"ח סי' ל"ב. מ"מ דחוק הוא דרישא דברייתא איירי בחפוי בתים וצ"ע עכ"ל. וש"ע א"ח סי' ל"ב כתב דעור הבתים צריך להיות מעובד לשמה היכא דאפשר. וכתב מ"א ואם אין לו אחר כדי הרמב"ם לסמוך עליו לברך דגם רש"י ס"ל כוותי' דרבא כת"ק דא"צ עבוד לשמה ורש"י ורמב"ם מחלקים בין ס"ת לעור הבתים. ובסימן ל"ג כתב מ"א הטעם דעור הרצועות צריך עבוד לשמה משום דהלכה למשה מסיני שיהיו שחורות א"כ צריך שיעבוד וישחירם לשמה משא"כ בבתים עכ"ל. ובפ"ג מתפלין כתב הרמב"ם תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ושל יד עושין אותה של ראש לפי שאין מורידין מקדוש' חמור' וכו' וכן רצועה של תפלה של ראש אין עושין אותה לתפלה של יד בד"א כשלבשן אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם מעולם אם רצה להחזירן ליד מותר. וכ"פ בש"ע סימן מ"ב אלא שהוסיף אם התנה עליהן מתחלה אפי' לבשן אדם יכול לשנותן אפילו משל ראש לשל יד (רבינו ירוחם) וע"ש בט"ז. ובפ"ד מתפלין כתב הרמב"ם כלי שהכינו להניח בו תפילין והניחם בו נתקדש ואסור להשתמש בו בדברי חול הכינו ולא הניח בו או שהניח בו ארעי ולא הכינו לא נתקדש. וכ"פ בש"ע סי' מ"ב. וכתב רמ"א ואם התנה עליו מתחלה בכל ענין שרי וקלף מעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כה"ג לגוף הקדושה מלתא היא. כתב מ"א אם התחיל לכתוב על הקלף אסור לכתוב אח"כ עליו דברי חול (פי' אפי' התנה) אבל לתשמישי קדושה מהני תנאי להשתמש בהן אפילו בעודן בקדושתן כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ח אבל לתשמיש מגונה לא מהני כמ"ש סי' קנ"ג סעיף י"א. בפ"ג מק"ש כ' הרמב"ם בית הכסא החדש שהוכן ועדיין לא נשתמש בו מותר לקרות ק"ש נגדו אבל לא בתוכו מרחץ החדש מותר לקרות בתוכו. כ' הראב"ד הרב כתב הזמנה לביה"כ לצלוי בגוי' בעי' ולא אפשטא ולא כתב לחומרא כדכתב לענין צואה דבוקה בסנדלא ואיכא למימ' בהא לקולא דהא קי"ל הזמנה לאו מלתא אלא משום גזירה או בזיון הוא דאבעי' לן הלכך פסקא לקולא עכ"ל. וש"ע סי' פ"ג פסק כרמב"ם:

(כלל מט) היזק שאינו ניכר אי שמיה היזק [א.] גיטין דף נ"ג ע"ב מתני' המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור (מתשלומין) במזיד חייב. גמ'] אתמר מנסך רב אמר מנסך ממש (שכשך בידו לשם ע"א וכך הית' עבודתן) ושמואל אמר מערב (יי"נ ביין כשר של חברו ואסרו בהנאה) מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך אמר לך מנסך קם לי' בדרבה מיני' (לא מצי למתני במתני' אמזיד חייב בתשלומין) ואידך כדר' ירמי' דאמר משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך. ולמ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב א"ל מערב היינו מדמע ואידך קנסא הוא (מטמא ומדמע דבמזיד חייב קנסא הוא דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק) ומקנסא לא ילפינן (דהא לאו דינא הוא והיכא דקניס קניס והיכ' דלא קניס לא קניס ולהכי איצטריך מנסך) ולמאן דיליף קנסא מקנס' (היינו רב) כל הני (דמתניתן) למה לי צריכא דאי תנא מטמא אי תרומה ה"א משום דקא מפסיד לה לגמרי ואי מטמא חולין משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל (ומשום דעביד איסור' קנסי') אבל מדמע אימא לא ואי אשמעי' מדמע משום דשכיח אבל מטמא דלא שכיח אימא לא ואי אשמעינן מטמא ומדמע משום דלא קם לי' בדרבה מיני' אבל מנסך