כסף נבחר חלק א קנא

ותורג בגד כהזמנה היא ולא דמי לעבוד רצועות שהרצועות יש בהן בעצמן מצות קשירה משא"כ בבגד שאין בו מצוה אלא שהו' נאסר עם המת בכריכתו וכל מה שנעשה בו קודם לכן אינו אלא הזמנה ואינו נאסר בה. וה"ה לרצועות של תפילין אם בא לשנותן אחר עבוד קודם שיחברם לקציצה הרשות בידו שאינן נאסרות בהזמנה אע"פ שעבדן לשמן והפי' זה נכון ועולה לדעת הגאונים שכשם שהלכה כרשב"ג דבעי עבוד לשמן כך הלכה כרבא דהזמנה לאו מילת'. ושמעתי כי נמצא בפירושו של ר"ח לסנהדרין לשון הזה וי"ל דכ"ע אית להו תעשה לך לשם חובך ובהא פליגי רבנן ארשב"ג. ורב' ואביי דקיימו בשטתייהו ס"ל הזמנה כעשיי' דמי הלכך אם הזמינה לציצית מן הסיסין כשרה וכן לרצועות תפלין. ורבא ושמואל ורשב"ג ס"ל עשיי' ממש בעי והזמנה לא כלום היא. ונ"ל שכל המחלוקת הללו לא נאמרו אלא לענין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון אורג בגד וציצית מן הסיסין ורצועות תפלין אבל בכתיבת תפלין וס"ת דכ"ע בעינן לשמה שהו' גוף הקדושה וליכ' מאן דפליג בהו וה"ה לגוילין של ס"ת וקלף של תפלין ומזוזה דלכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי והיינו דאמרי' בהנזקין גוילין לא עבדתין לשמן וכו' כל אלו ליכ' מאן דפליג שאם עשאן שלא לשמן פסולין לפי שהם עצם הקדושה וכו' וזה נ"ל ומצאתי לחכמי הדור בחלוף ומה שנ"ל כתבתי עכ"ל המאור. וכתב המלחמות וכן היה נראה דהלכה כרשב"ג אלא שדברי רבינו הגדול צריכין לפנים מאחר שלא פסק הלכה כדברי מי דעתו נוטה לדברי חכמים והו' בעצמו פסק כשמואל ואפשר מפני שסמכו הגאונים על שמואל משום דמקשי מיני' הכא בסוכה וכו' וסוגיין כשמואל היא ומסקינן שאני התם דאמר תעשה לך לשם חובך אבל בסוכה דלא כתיב הכי לא בעי עשיי' לשמה. וממיל' תפלין נמי דלא כתיב בהו לך בעשיי' כלל לא בעי עבוד לשמה דמאי שנא מסוכה, ואע"ג דהתם אוקימנ' כתנאי משום דהוא ס"ל דשמואל לאו משום קרא דגדילים וכו' אמרה אלא ה"ה לכל המצות כדקא ס"ד הכא מעיקר'. ומיהו לפום מסקנ' דהכי הוי יכלי למימר לרב ודאי תנאי ושמואל א"ל אנא דאמרי אפי' לרבנן וכו' והדרינן לכללין יחיד ורבים הלכה כרבים ולית' לדר"ש ב"ג. והוי יודע שזה שהעמיד בעל המאור מחלוקתם ברצועות אינו נכון ויכולני לומר שהו' שבוש שהרי רצועות לא הוזכר בכל אותה בריית' אלא לדברי מי שגורס אע"פ שלא עבדן לשמן ועד שיעבדן לשמן אתפלין גופייהו קאי ולדברי הנוסח' מדוקדקת שגורסין אע"פ שלא עבדו לשמן ועד שיעבדנו לשמן אעור טלאי קאי בהדיא ולאו בתפילין גופייהו קמיירי כלל והאיך יתכן לומר הטיל עליהן עור בהמה כשרה אע"פ שלא עבד התפילין לשמן תפלין מאן דכר שמייהו וכ"ש לישנ' דרשב"ג לא מתני שפיר ומשום דקי"ל כת"ק דעור טלאי אינו צריך עבוד לשמן אפי' עבוד עצמו אינו צריך דאפי' רשב"ג נמי לא מצריך ליה אלא משום דלעבד ביה בגופי' מעשה לשמן ולאו עבוד דעפוץ דהא לאו מקום כתיבה הוא דלבעי עפוץ אלא עבוד כל דהו לשמן הא לת"ק לא צריך כלום וכו'. וכל זה סעד שאין הלכה כרשב"ג ומענין תפלין עצמן נמי נראה לי שלדברי כל הנוסחאות נמי א"צ עבוד לשמן שהרצועות והטלאי וקלף הכתיבה עצמה דינן שוה שהרי כתוב בהם שם כדאמר בשבת. ועוד דאמרי' פרק התכלת ספרים אינן נקחין אלא מן המומחה תפלין נקחין מכל אדם זה גרסת רבינו וכל הגאונים. ופי' רש"י אינן נקחין אלא מן המומחה היודע לעשות בהן עבוד לשמן. ונקחין מכל אדם דלא בעי' עבוד לשמן ושמעינן מיניה דספרים בעי עבוד לשמן ותפילין אינן צריכין עבוד לשמן וכן בכתיבה עצמה אלו צריכין ואינן נקחין ואלו אינן צריכין ונקחין מכל אדם וכו' אבל קשה שהרי שנינו אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון וכו' הא לענין עבוד וכתיבה לשמן זה וזה שוין וי"ל התם חומרי תפלין ומזוזות קתני קולי לא קתני וכו' תדע מדלא קתני ונקחין מכל אדם. וכה"ג מתרצין בפרק מקום שנהגו במתנית' דאין בין דחומרי קתני וכי דייקת בההי' דמתני' דמגלה כולה חומרי דחד צד קתני ולא דתרווייהו. והענין הזה מתישב יפה מן הטעם שפירשתי למעלה דבתפילין ומזוזה לא מייתר קרא לכתוב לשמה ואלו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם וכו' מכל הדברים אלו אין הלכה כרשב"ג. וההי' דאמר בפרק נגמר הדין תנאי הוא אביי הוא דאמרה וכו' (כמו שכתב הר"ן לעיל בשמו) ומה שפי' המאור דרבא לית ליה הזמנה לאו מלת' בגוף הקדושה משום דהתם אמרי' לאפוקי עגלה דהיא גופה קדושה. לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדישן ואזל ליה כתב אזל' לה קדושייהו כדאית' בפרק כל כתבי והלכך לא דמי לעגלה דהיא גופה עיקר קדושה ועוד דהא כל היכ' דלא כתיב שם ליכ' למגמר מעגלה הלכך בין בגוילין דכתיבה בין ברצועות דאינון גוף הקדושה וה"ה לעושה דיו לס"ת וכיוצ' בכלן לרבא הזמנה לאו מלת' והיכי דבעי לשמן למצוה הוא כדפרישית (ותורף דבריו דאע"ג דבעי עבוד לשמה מ"מ מותר לשנותן דהזמנה לאו מילת' ותוס' כתבו דגם בעגלה קי"ל כר' יוחנן דלא מתסר עד שתערף ק"ו בתפילין. (ועיין מגן אברהם א"ח סי' מ"ב) ומצאתי בירושלמי פרק אמר להם הממונה דתני עור שעבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר הנה זאת ראיה מפורשת דבעור של כתיבה עצמו נחלקו ולרבנן לא בעינן לשמה ושם אמרו א"ר יוסי הוינן סברין מימר לא פלגינן אלא להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קדש צריך שתהא חציבתן לשם קדש ובקדש יחצבו בגדי קדש צריך אריגתן לשם קדש ובקדש יארגו ואמר ר' חנינא בשם ר' יוסי במחלוקת הדא אמרה אפי' לגבוה פליגי דתני' העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו לגבוה מותר להשתמש להדיוט ר' חנינא בשם ר' יוסי במחלוקת פי' דס"ל כיון דהזמנה לאו מלת' ש"מ דלא בעי' לשמה בשל גבוה דלא כרשב"ג והיינו כאביי דאמר תנאי היא וכדפרישית מ"מ למדנו פלוגת' דרשב"ג ות"ק בכל דבר שבקדושה כגון פלוגת' של כתיבת תפלין ומזוזה ובגדי כהונה וכו' דלכלן רשב"ג צריך לשמן ולרבנן הזמנה לאו מילת' ולא מתפס בקדושה וא"צ לשמן עד שיפרט לך הכתוב כגון עשיית ציצית וס"ת וכו' ועוד ראי' מפרק בתר' דעירובין וכו' ויש דוחין כל הראיות הללו ולומר שהתפילין כשרים מיד כל אדם דכל מי שעשאן לצאת בהן עשאן וכו' אבל ספרים שמא להתלמד עשוין וכו' ולפי דעתי זו שבוש כי בתפילין ראוי לנו לחוש שמא לקח קלפים מכל אדם וכתב וכו' ועוד כי אין הסופרים עשוין להתלמד בהן בכתיבה ותקוני הלכות שבתפלין וכו' אלא ש"מ לפי שאין צריכין עבוד וכתיבה לשמן וכחפשנו בדברי הראשונים מצינו שהלכה זו רופפת בידם עכ"ל. [ד.] ברכות דף כ"ג ע"ב תני חדא צורר אדם תפליו עם מעותיו באפרקסותו ותני' אידך לא יצור לא קשי' הא דאזמניה הא דלא אזמני' דאמר רב חסדא האי סודרא דתפילין דאזמני' למיצר ביה תפילין צר בי' תפלין אסור למיצר בי' פשיטי אזמני' ולא צר בי'. צר בי' ולא אזמני' שרי למיצר בי' זוזי ולאביי דאמר הזמנה מילת'. אזמני' אע"ג דלא צר בי'. צר בי' אי אזמני' אסור אי לא אזמני' לא (לא קדיש ושרי למיצר בי' דהכי תני' בהדיא בסנהדרין הניח בו תפליו יניח בו מעות). כ' נמוקי יוסף בסנהדרין פ' נגמר הדין וז"ל סודר' דאזמני' פירשו בו רב אחא דלאו דוק' צר בי' תפלין על דעת קביעות דאם כן פשיט' ועוד היכי נימא צר בי' ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי דמ"מ הנחת תפלין זו הוי לה הזמנה ומעשה גמור וחיילא קדושה עליה והא לא תלי' בפלוגת' דאביי ורבא כלל אלא אפי' צר ביה תפילין לפי שעה קאמר דכיון דאיכ' הזמנה מעיקר' ומעשה דהשת' אע"פ שאינו אלא דרך עראי מודה