כסף נבחר חלק א קנ

לשם חובך אבל בתפלין דליכ' קרא לא בעינן עבוד לשמן כדאי' התם תפלין צריכין בדיקה ונקחין מכל אדם כלומר משום דלא בעי עבוד לשמן. מ"מ מאי אמרת בס"ת דקי"ל דבעי עבוד לשמן כדאיתא התם ספרים ומזוזות אינן נקחין אלא מן המומחה. ואמרי' בגיטין ס"ת שכתבתי מולן לא עבדתין לשמן ואמאי כיון דקי"ל הזמנה לאו מילתא לא משכחת דבעי עבוד לשמה דהא לא אפשר למקדשה עד דלשתמש בי' ואפשר לתרץ דבס"ת בעינן עבוד לשמה לד"ה לחבוב מצוה משום דדרשי' עשיי' לשמה מוכתבו לכם ואע"ג דהא דרשי' בפרק כהן גדול אע"פ שהניחו לו אבותיו וכו' מצוה לכתוב משלו הא מוכתבו את השירה הזאת נפק' אייתר לכם לעשיי' לשמה וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו אבל בתפילין ומזוזה כיון דלא רבי בהו קרא לא בעינן עבוד לשמה וזה הפירוש מסכים לדברי הרי"ף דמשמע דפסק כת"ק דלא בעינן בתפילין ומזוזה עבוד לשמן. והרב בעל המאור פי' דת"ק דלא בעי עבוד לשמן סבר כאביי דהזמנה מלת' וכיון דאפשר למקדשה בהזמנה גרידת' לא בעינן עבוד לשמה כדי לקדשה ורשב"ג ס"ל כרבא דהזמנה לאו מלתא לפיכך צריך עבוד לשמן כדי לקדשו וכו' ואע"ג דרבא ס"ל אפי' בהזמנה ע"י מעשה נמי לאו מלתא דהא באורג בגד למת וכו' קמפלגי אפשר מתוך שהרצועות עצמן דבר של קדוש' משום שי"ן ויו"ד של תפילין כדאיתא בשבת ואינן תשמישי קדושה הן נאסרות ע"י הזמנת מעשה. והא לא מחוור דאי מפני שהן עצמן קדושה אמרי' הזמנה מילת' מידי דהוי אעגלה דהי' גופא קדוש' א"כ אפי' במעשה כל דהו נמי לסגי דהא ירידתה לנחל איתן אוסרתה וכן נמי קציצת העור וחתיכתו אע"פ שלא עבדו לשמו ליסגי בהכי ולא נצריך עבוד לשמו דהא איכ' מעשה כל דהו ומכ"ש לשיטת רמב"ן דירידה לנחל איתן לא חשיב מעשה כלל א"כ אפי' בלא עבוד לקדש העור בהזמנה בפה ועוד קשה לפירושו דלרבנן כי היכי דלא בעינן עבוד לשמן בתפילין ה"נ אית לן למימר דלא בעינן נמי בס"ת דבהזמנה גרידת' מקדשה ואנן לא אשכחן פלוגת' בס"ת דלכ"ע בעינן עבוד לשמו אלא דאיכא לתרוצי דמיתור' דקרא דכתבו לכם נפקא עבוד לשמו בס"ת. אלא שאין כן דעת הרב המאור שהו' סובר דע"כ לא פליגי רבנן אלא ברצועות אבל בקלף של תפילין ד"ה צריך עבוד לשמו אמאי הא ליכ' קרא בתפלין דנבעי לשמו ואע"ג דכתיב והי' לך וכו' הא דרשי' לך לאות ולא לאחרים. וא"כ אי הזמנה מילתא אליבי' דת"ק בהזמנה גרידת' סגי בכל מילי. והנכון כמו שפי' רמב"ן דכי אמרי' תנאי היא לאו למימרא דת"ק ורשב"ג פליגי בהכי אלא דאביי אתי לדחוי דאע"ג דאשכחן האי תנא דת"ק של ספר דס"ל דהזמנה לאו מלתא איכא תנא אחרינא דהוא רשב"ג דס"ל דבעי עבוד לשמן שהוא סבור שצריך שיהא העור מקודש קודם שישתמשו בו קדושה והוא מקדשו בעבוד ומשום דהזמנה מלתא ובהזמנה גרידת' אפשר לקדשו לפי שיטתו ז"ל שאביי לא בעי מעשה אלא שצריך שיהא עבוד לשמו כדי שיהא העור מקודש מתחל' המעש' שלו דהא פליגי רשב"ג ות"ק. דת"ק אע"ג דס"ל הזמנה מלתא אינו מצריך עבוד שדי שיזמין אותו קודם הכתיבה. ורשב"ג סבר שצריך שיהו כל עשיותיו בקדושה. א"נ איכ' למימר לרבנן שאין דעתם שיהי' צריך לקדש העור קודם שישתמשו לפיכך אין לתלות בהם אם סוברים הזמנה מילת' או לא. ואפשר שאינן חולקין אלא בתפלין אבל בס"ת ד"ה צריך לקדש העור קודם לכן משום דהזמנה מילת' כאביי דאביי אליבי' דנפשי' מתרץ הכי כדי שימצא תנא שיאמר כדבריו ס"ל דטעמ' דעבוד לשמן כדי לקדש העור. אבל רבא ס"ל שאין טעם עבוד לשמו כדי לקדש העור אלא מצוה בעלמ' לחבוב מצוה שתהא עשייתה לשמה שהרי אף במצות שאין בהם קדושה כגון ציצית וסוכה אמרינן דבעינן עשיה לשמה דודאי שאינו משום קדושה כדאמרינן תשמישי מצוה נזרקין וכו' ורשב"ג ס"ל שמצוה זו היא בתפלין שתהא עשייתן לשמה ורבנן ס"ל דלא הלכך אליבא דרבא ליכ' לאוכחי מהכ' אי הזמנה מלת' או לא. ואפשר שנפסוק כרשב"ג משום דמוקי ליה במנחו' כשמואל וכו' והרי"ף נראה שפוסק כרבנן בהלכות תפלין שלא פסק כרשב"ג אלמ' הלכת' כרבנן וטעמ' מדאמרי' תפלין נקחת מכל אדם דלא בעינן שתהא מצות עשייתן לשמן אלא במצות שריבה בהם הכתוב כציצית דכתיב תעשה לך לשם חובך אבל במצות שלא ריבה הכתוב אין לנו שתהא עשייתן לשמן דהא קי"ל כב"ה דלא בעי עשיי' לשמה בסוכה. ואע"ג דמדמינן להו לציצית במנחות ההיא סבר' אזל' אליביה דמאן דס"ל מעיקר' דהוי מדמינן סוכה לציצית אע"ג דלית בה רבוי דעשיי' לשמה אלא דלא סלק' שמעת' בהכי אלא דבציצית איכ' למדרש דרשינן. והיכ' דליכ' למדרש לא דרשינן. ואפשר בס"ת נמי בעינן עבוד לשמה לחבוב מצוה מוכתבו לכם לשם חובתכם כדכתיבנ' לעיל. עכ"ל הר"ן. ולקמן מסיק הש"ס דטווי לאריג מודה אביי דלא נאסר דבשלמ' אריג חזי למת אבל האי לא. וגבי מעות עדיפא מטווי משום דחזי למקני ביה כל מילי. תוס':

[ג.] סוכה דף ט' מתני' סוכה ישנה (כדמפרש שעשאה קודם לחג ל' יום ולא פירש שהיא לשם חג) ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכו'. [גמ'] מ"ט דב"ש אמר קרא חג הסוכות שבעת ימים לה' סוכה העשוי' לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעי' לי' לעצי סוכה שאסורין כל שבעה. וב"ש נמי מבעי לי' להכי אין ה"נ אלא כתיב קרא אחרינ' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימי' סוכה העשוי' לשם חג בעינן וב"ה ההוא מבעי' ליה לעושין סוכה בחה"מ ב"ש ס"ל כרבי אליעזר דאמר אין עושין סוכה בחש"מ וב"ה לית להו דרב יהודה אמר רב דאמר עשאה (לציצית) מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה (מן הקוצין. חוטין שנתקו בשתי וקושרין אותו ותלוין לראשיהן בבגד לאחר שנארג וקרי להו קוצין ע"ש שבולטין כקוצים וכו' דכל אלה תלוין ועומדין בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית לאו עשיי' לשמה היא) מן הסיסין כשרה (פקעיות כדוריות של חוט כשרה הואיל וכשנתלו בבגד לשם ציצית נתלו עשיי' לשמה היא דטויה לשמה לא בעינן שאין טויה מן העשיי') כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה דבעינן טויה לשמה ה"נ נבעי סוכה עשויה לשמה שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך ה"נ חג הסוכות תעשה לך לשם חובך האי מבעי' לי' למעוטי גזולה התם נמי מבעי' ליה למעוטי גזולה התם כתיב קרא אחרינ' ועשו להם משלהם. ובמנחות דף מ"ב ע"ב אית' נמי האי פלוגת' דרב ושמואל אי בעינן טויה לשמה ומסיק כתנאי ציפן זהב וכו' פסולות (בתים דתיק של עור בעינן) עור בהמ' טהורה כשרות אע"פ שלא עבדן לשמן רשב"ג אומר וכו' עד שיעבדן לשמן. כתבו תוס' תימא דלמא ציצית שאני דכתיב תעשה לך לשם חובך ואי משום דכתיב לך לאות הא דרשי' לעיל לך לאות ולא לאחרים וכו' ואי משום דתפלין אתקש למזוזה ומזוזה וס"ת יליף כתיבה כתיבה מגט הא בגט גופא לא בעינן עשיי' לשמו עכ"ל. כתב בעל המאור וז"ל והרי"ף כ' הא בריית' דציפן זהב בהלכות תפילין ולא פסק הלכת' כמאן אי כרבנן אי כרשב"ג וכו' והגאונים פסקו הלכת' כשמואל דבעי טוויה לשמה ובמנחות אוקימנ' שמואל כר' שמעון בן גמליאל וכו' שמעינן מיני' דהלכת' כר' שמעון בן גמליאל. ובפרק נגמר הדין אוקימנ' לאביי ורבא בפלוגת' דרבנן ורשב"ג והר"ש מפרש אביי כרשב"ג כי היכי דחשיב כרשב"ג עבוד לשמה חשיב' ליה לאביי הזמנה וכו' ורבא כרבנן הזמנה לאו מלת' ועבוד לשמה נמי לא כלום ואחד לשמה ואחד שלא לשמה כשרין זהו פי' רבינו שלמה ואין פי' זה עולה לדעת הגאונים. ויש מפרשים בחלוף אביי כרבנן דלא בעי עבוד אלא בהזמנה סגי ורבא כרשב"ג דבעי עבוד ועל הזמנה גרידת' לא סמכינן דלאו מלת' היא