כסף נבחר חלק א קמט

בי"ט שאין זה מעשה וקשיא לן ההיא דאמר ר"ח ביומא מחוסר הגרלה כמחוסר מעש' דמי אלמא מודה ר"ח במחוסר מעשה דלא אמרינן הואיל וניחא לן דע"כ לא פליג ר"ח הכא בפרק נשחט אלא במחוסר מעש' בבעלים כגון ערלות אבל במחוסר מעשה בגוף הזבח כגון הגרלה אפי' ר"ח מודה דלא אמרי' בה הואיל והתם נמי אסיקנא מחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמי ואפי' ר"ח מודה עכ"ל המאור. (והתם ביומא דף ס"ג איתא הכי על הא דמפרש ר"ח דמאי דקתני בברייתא שני שעירי י"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהן ופריך הש"ס למאי חזו ואמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעש' בחוץ ופריך הש"ס ומי אית לי' לר"ח הואיל (לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים ושחטו בחוץ דנימא חייב משום הואיל וראוי לשם קרבן אחר) והא אמר ר"ח פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה לשמו פטור שלא לשמו (אלא לשם שלמים) חייב (דראוי הוא לשם שלמים בפנים) טעמא דשלא לשמו הא סתמא לשמו הוא ופטור ואמאי לימא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים הכי השתא התם בעי עקירה (אינו ראוי בפנים לשלמים אא"כ עקר שם פסח ממנו בשחיטתו הילכך לאו מתקבל בפנים הוא כל כמה דלא עקרי') האי לא בעי עקירה (ואע"פ שלקחו לשם שעיר הנעש' בפנים זה חטאת וזה חטאת שניהם שוין בשמותיהן). [יא.] בפ"ג מי"ט כתב שער המלך (אהא דכתבו תוס' ביצה דף כ"א בד"ה איתא וכו' ועוד דלמא מקלעי לי' אורחים וכו') קשה הא השתא אזלינן לר"ח ולית לי' הואיל. י"ל כי לא ס"ל הואיל היינו היכא דלא שייך הא דפת נאפה יפה כיון דאופה לחול אבל היכא דשייך אמרי' הואיל לסניף בעלמא עכ"ל ועיין תוס' פסחים דף מ"ו שמקשו אמאי לא שרי לאפות חלה טמא' מטעם דפת נאפה יפה ואפי' נאמר דאסו' לאפותה מפני שאסו' לטלטלה מ"מ כי לא קרא שם אמאי צריך לטעמא דהואיל. ואור"י דטעמא דנאפה יפה לא שייך אלא בתנור אבל כשאופה תחת גחלים לא עכ"ל ולכאור' דבריהם סותרין למ"ש בביצה. עיין בשער המלך ובשאר אחרונים שתירצו על זה:

(כלל מח) הזמנה מילתא או לא [א.] סנהדרין דף מ"ז ע"ב איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסו' הזמנה מלת' היא (כאלו כרכו בו) דגמר לה שם שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופ' בהזמנה מתסר' (דקי"ל ירידתה לנחל איתן אוסרת) האי נמי בהזמנה מתסר' ורבא אמר מותר הזמנה לאו מלת' דגמר שם שם מעבודת אלילים מה ע"א בהזמנה לא מתסר' להדיוט. (דאם אמר שור זה לע"א מותר שאין הקדש לע"א). אף הכא נמי בהזמנה לא מתסר'. ורבא מ"ט לא גמר מעגלה אמר לך משמשין ממשמשין גמרי' (משמשין של מת ממשמשין של ע"א גמרי' דלא מתסר' בהזמנ' דהאי קרא אשר עבדו שם הגוים (דברים י"ב ב') במשמשי ע"א מוקמינן לה במסכת ע"א) לאפוקי עגלה דהיא גופה קדוש' ואביי מ"ט לא גמר מע"א אמר לך מידי דאורחי' ממידי דאורחי' [שדרך היהודים לעשות כן] לאפוקי ע"א דלאו אורחה (ע"א אסור' לעבוד אף לבני נח הלכך לא מתסר' תשמיש דידה בהנא' אף בהזמנ' דילמ' מהדרי בהו ולא משמשי בהו ע"א). (ושקיל וטרי הש"ס טובא על אביי ורבא ולבסוף פריך על אביי) ת"ש אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתק של תפילין עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול נשתמש בהן קודש אסו' להשתמש בהן חול. תנאי היא דתני' ציפן זהב (לתפלין) או שטלה (כלומ' חיפן) עליהן עור של בהמ' טמא' פסולות עור בהמ' טהור' כשרות אע"פ שלא עיבדן לשמן אע"ג שלא עיבדו [כך גרס רש"י] לעור זה לשמו דהזמנ' לאו מלת' היא ולא אכפת לן בה) רשב"ג אומר אף עור בהמ' טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן דרש מרימר הלכת' כוותי' דאביי ורבנן אמרי' הלכת' כוותי' דרבא והלכת' כוותי' דרב'. כתבו תו' ד"ה מ"ט לא גמר מעגלה וכו' תימ' כי גמר נמי מעגלה הא אמר ר' יוחנן (חולין ס"ב) עריפ' אוסרתה ורבא פסק כר"י בר משלש ויש לפר' דה"ק מ"ט לא גמר מעגלה לטעמי' וכן אביי מ"ט לא גמר מע"א לטעמי' פי' מע"א עצמה שאסור' מיד עכ"ל. ובד"ה אע"פ שלא עיבדן כתבו תוס' ק' לר"ת הא קי"ל כרשב"ג כדמוכח גיטין (נ"ד) גבי ההו' דאת' ואמר ס"ת שכתבתי גווילין לא נעבדו לשמן ואין לחלק בין עור של תפילין לגוויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה למ"מ. ומפרש ר"ת דרב' דאמר הזמנ' לאו מילת' סבר כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה משום דלא סגי בהזמנ' [ואביי כרבנן דלא בעי עיבוד לשמן דסגי בשאר הזמנות שמתקנין הקלפין ומשרטטין אותן לשמן כיון דהזמנ' מילת' הוא. תו' גיטין דף מ"ה ע"ב] וקש' א"כ אביי לא בעי עיבוד לשמה ובמנחות (מ"ב) א"ל אביי לרב שמואל בר יהוד' האי תכלת' היכי צבעינהו לה ודייק מיני' דבעי צביעה לשמה והתם מדמי צביעה לעיבוד דהכ' וצ"ל דאביי לא קבלי' מיניה התם עכ"ל ואביי לא בעי לא עיבוד ולא טוויה ולא צביעה לשמן. תוס' גיטין). כתב נמוקי יוסף כל מה דאמרי' הכא היינו הזמנה דמשמשין אבל הזמנ' דגוף הדבר עצמו מהני כגון עיבוד עור הקציצה של תפילין הקלף עצמו אי עבדי' לשמה אסו' להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידת'. ולענין עיבוד קי"ל לא שנא ספרים ול"ש תפילין ומזוזות צריכין עבוד לשמה אבל רצועות של תפילין לא בעי עבוד לשמה דמשמשין נינהו והזמנה במשמשין לאו מילת' היא והכי משמע התם במנחות בפלוגת' דרבנן ורשב"ג עכ"ל בשם רב אחא ז"ל. (וצ"ל דהו' מפרש או כפירוש הרמב"ן לקמן או כמאור עד שיעבדן על רצועות קאי. דאל"כ איך אמר לקמן כתנאי ציפן זהב וכו' משמע דס"ל לנ"י כדפרש"י דמ"ד הזמנה מלת' אין צריך עבוד לשמה וכו' וצ"ע דנמוקי יוסף בעצמו כתב בהלכות תפלין כפי' תוס' ואנן קי"ל כפי' תוס'). [ב.] כתב הר"ן בחדושיו לסנהדרין. וז"ל הרמב"ן פירו' דהא דאמר אביי הזמנה מילת' הזמנה גרידת' בלא מעשה כלל והא דפליגי באורג בגד משום דרבא שרי אפי' בהזמנה שיש בו מעש' עד שישתמשו בו האיסו' וכו' ולא מחוור אלא דאביי אמר מילת' היינו בהזמנה שיש בה מעש' דומי' דאורג הא הזמנה בדבור אפי' אביי מודה דאינו כלום ולשון הזמנה מוכח הכי שהזמינו במעש' או במקח שלקחו לשם כך או כל שהוצי' הדבר ההוא המזומן מרשותו ונתנו ברשות אחר כגון גביית מעות לשם מת אפ"ה סגי כל שיש מעשה כל דהו לאפוקי שאם אמר בגד זה למת או זה הקבר אין זה הזמנה אלא הקדש אבל ודאי אם בשעת נתינת המת בבגד או הנחת תפילין בכיס אמר שיהא מיוחד לכך או שחשב בלבו גם זה חשוב כמעשה שההנח' מן המעש' וכי אמרי' דבעי אביי הזמנ' במעש' ודבור לא חשיב היינו כגון שהזמינו בדבור ולא הניח בו לשעתו ולאחר זמן בלא הסכמה אחרת הניח בו ובכה"ג אין אותו הזמנה של דבור כלום וכו' ע"ש. עוד כתב וז"ל רש"י פי' דת"ק דאמר עבדן שלא לשמן כשרות אתי' כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא דעבוד העור לשמו אינו אלא מטעם שיתקדש העור בהזמנה קודם שישמשו בו בקדוש'. והואיל ולרב' לאו מילת' נמצא עבוד לשמו בטל מעיקר' ולפיכך אם לא עבדן לשמן כשרות ורשב"ג ס"ל כאביי דהזמנה מלתא ואפשר לקדשו בהזמנה כדי שיתקדש קודם לכן דאביי הזמנה דאית בי' מעשה בעי כאורג בגד וכו'. ואיכא למידק דהא קי"ל כרבא וא"כ קי"ל כת"ק ואלו אנן קי"ל כשמואל במנחות (מ"ב) דבעי ציצית טויה לשמה ואמרי' התם דשמואל כרשב"ג אלמ' בתפילין בעינן עבוד לשמן. וכ"ת דאע"ג דאמרי' שמואל כרשב"ג מ"מ קי"ל כשמואל מדכתיב גדילים תעשה לך