כסף נבחר חלק א יד

ניידי עופות לארוב. דאורבני. של ערבה הית') איגנוב אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא (אפי' בלא קבורה שאין גנבים הולכין שם לגנוב שאין ממון מצוי שם) לענין נורא פשיעותא היא. הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב (וסופו באונס שהרי נגנבו וגנב' לש"ח אונס הוא). ואיכא דאמרי אע"ג דלענין נורא פשיעותא היא לענין גנבי נטירותא היא ותחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור והלכתא תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. כ' תוס' ה"ג ר"ח תחלתו וכו' וחייב וכו' מוכח בב"מ צ"ג דהלכתא דחייב דפריך אביי א"ה תחלתו וכו' וחייב. ודוקא היכא שיכול להיות שאונס לא הי' נארע אם לא פשע בתחלה אבל פשע בה ויצאת לאגם ומתה פטור דמלאך המות מה לי הכא וכו'. וצ"ל דצריפא הוי שמירה מעליא לזוזי לענין גנבי כמו קרקע להכי קרי לי' לענין גנבי אונס עכ"ל. ומציעא ע"ח ד"ה הוחמה כ' תוס' וא"ת הא במציעא (צ"ג) גבי הניח עדרו ובא לעיר ובא ארי ודרס פטור ומוקי לה רבה דעל בעידנ' דלא עיילי אינשי ופריך אביי תחלתו וכו' חייב והתם אפי' לא פשע ולא בא לעיר הי' נארע האונס ומאי פריך. וי"ל דשמא אם הי' שם הי' מוליכו למרעה אחר קודם ביאת הארי כי כן דרך הרועים לרעות חצי היום בשדה זו וחצי יום בשדה אחר וכו'. ורב אלפס פי' התם דאביי לטעמי' דאמר (ב"מ ל"ו) לא מבעי' וכו' אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב דהבלא דאגמ' קטלה משמע דלמ"ד חייב אתי שפיר בלאו האי טעמא אע"פ שהאונס הי' נארע בכל ענין. ויש לדחות ראייתו דלמ"ד חייב נמי סמך אהאי טעמא דקאמר בסוף דהבלא וכו' דאל"כ תקשי לי ממתני' דהכא (דקתני השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור ואם הוחמה חייב להוליכה בבקעה והוליכה בהר אם החליקה חייב ואם הוחמה פטור והכא תחלתו בפשיעה לענין הוחלקה אלא דלא מחייב אלא באונס שיש לתלות שאם לא הי' משנה אפשר שלא הי' בא אונס אבל הכא כי הוחמה בהר כ"ש דאם לא שינה והי' הולך בבקעה דהוי הוחמה) ומיהו למה שנפרש לבסוף דהכא לא חשיב תחלת' בפשיעה אתי שפיר עכ"ל. ולקמן ד"ה ר' יוסי בר חנינא כ' תוס' לכך נרא' דלא חשיב הכא פשיעה במה ששינה דיכול ליזהר ולדקדק יפה שלא תחליק בהר ושלא תתחמם בבקעה וכו' ע"ש. ועיין תוס' ב"ק נ"ב ב' שמביא נמי האי סברת רב אלפס דלאביי ודאי חייב אע"פ שלא בא האונס מחמת הפשיעה. [יד.] בב"מ ל"ו ב' אתמר פשע בה ויצאת לאגם (שלא נעל בפניה כראוי. ויצאת לאגם מקום שאינה משתמרת שם אצל זאבים ולא אצל גנבים ומיהו לא אכלוהו לא זאבים ולא גנבים) ומת' כדרכ' אביי משמי' דרבה אמר חייב וכו' לא מבעי' למ"ד (לקמן גבי צריפא) תחלתו בפשיע' וסופו באונס חייב דחייב אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב (דהתם ליכא פשיעותא אלא לענין נורא אבל הכא איכא למימר בפשיעה מתה שאם הית' בבית לא מתה ויצאת' לאגם היא פשיעת מיתת') מ"ט דאמרי' הבלא דאגמא קטלה רבא משמי' דרבה אמר פטור וכו' לא מבעי' למ"ד תחלתו וכו' פטור דפטור אלא אפי' למ"ד חייב הכא פטור מ"ט דאמרי' מלאך המות מ"ל הכא מה לי התם. אבל התם גבי זוזי אם שמרם כהלכת' וכו' בקרקע לא נגנבו ואע"ג דקי"ל בצריפא אין דרך גנבים לבקש שם מעות ואונס הוא מיהו ע"י שלא שמר כדין שמירתה אבדו אבל פרה זו אם הית' בבית נמי הית' מתה) ומודה אביי דאי הדר' לבי' מרה ומתה דפטור מ"ט דהא הדרה וליכא למימר הבלא דאגמא קטלה. ומודי רבא כל היכא דאיגנבה גנב באגם ומתה כדרכ' בי' גנב' דחייב מ"ט דאי שבקה מלאך המות. בביתא דגנב' הוי קיימא (משעת גנבה היא אבודה מן הבעלים וכו' הלכך החיוב בא לו על שעת הגנב') [ועיין תוס' לעיל ד"ה אין רצוני] וכ' אספ"ז ב"מ ל"ו בשם תוס' רבינו שמשון. נרא' דאביו סבר דהני לישנא דפליגי גבי צריפא דאורבני בתחלתו בפשיעה וכו' הי' אונס שלא בא מחמת הפשיעה דצריפא הוי נטירא מעליא לענין גנבי כאלו שמרן בקרקע ולמאן דמחייב אפי' היכא דשייך למימר מה לי הכא מה לי התם ולהכי קאמר לא מבעי' למ"ד חייב וכו' אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב דהבלא דאגמא וכו' והבל דאגם קרוב להמית יותר מהבל דבבית מ"מ חשיב אונס ולא פשיעה אלא דהוי אונס בא מחמת פשיעה וכו' ורבא סבר דצריפא הוי נמי אונס בא מחמת פשיעה שאלו שמרן בקרקע לא היו גנובין דאע"ג דצריפא הוי נטירותא מעליא מ"מ הרי כבר באו גנבים שם ואפי' מאן דמחייב התם הכא דאין אונס בזה כלל מחמת הפשיעה מודה דמה לי הכא וכו' ובפ' הכונס ובפ' כיצד הרגל וכו' וכל הנך סוגי' אתי כרבא דבכלם האונס בא מחמת הפשיעה ולאביי לכ"ע חייב עכ"ל. [טו] בב"ק כ"א ב' מתני' הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם מפני שהן מועדין. גמ' טעמ' דקפצו הא נפלו פטור אלמ' קסבר תחלתו בפשיע' וסופו באונס פטור. תניא נמי הכי הכלב וכו' שקפצו משלם נ"ש נפלו פטורין. הניח' למ"ד תחלתו וכו' פטור אלא למ"ד חייב מאי איכ' למימר כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי קפצי בקפיצה לא נפלי עלייהו ואפי' תחלתו בפשיעה ליכא. [טז.] בב"ק נ"ו על מתני' הכונס צאן לדיר וכו' נפרצ' בליל' או שפרצוה לסטים ויצא' והזיק' פטור אמר רבה והוא שחתר' (הבהמ' והפילה הכותל דאנוס הוא) אבל לא חתרה מאי חייב היכי דמי אילימ' בכותל בריא כי לא חתרה אמאי חייב מאי הוי לי' למעבד אלא בכותל רעוע כי חתרה אמאי פטור תחלתו בפשיע' וסופו באונס (דהא לא נפלה אלא חתרה) הניחא למ"ד פטור אלא למ"ד חייב מאי איכ' למימר אלא מתני' בכותל בריא ואפי' לא חתרה וכי אתמר דרבה אסיפ' אתמר הניח' בחמה או שמסרה לחש"ו ויצתה והזיקה חייב אמר רבה ואפי' חתרה וכו' מהו דתימ' הוי לה תחלת' בפשיעה וכו' קמ"ל דכולה פשיעה היא מ"ט דאמר לי' מידע ידעת כיון דשבקתה בחמה כל טצדקי דאית לה למעבד עבדא ונפק' (ועיין לקמן נ"ח). [יז.] בב"מ דף צ"ג ההוא רעיא דהוי קא רעי חיותא אגוד' דנהר פפא שריג חדא מינייהו ונפלה למיא אתא לקמיה דרבה ופטרי' אמר מאי הוי לי' למעבד וכו' א"ל אביי אלא מעתה על למתא בעידנ' דעייל אינשא ה"נ דפטור אמר לי' אין וכו' איתבי' רוע' שהי' רוע' והניח עדרו ובא לעיר בא זאב וטרף וכו' אין אומרין אלו הי' שם הי' מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל בעידנ' דעיילי אינשי. לא דעל בעידנ' דלא עיילי אינשי אי הכי אמאי פטור תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב דשמע קל ארי' ועל. כ' תוס' וא"ת ולאביי נמי דמוקי לה בעידנ' דעיילי אינשי מי ניחא והא מ"מ אם הי' יכול להציל חייב אלמ' תחלתו בפשיע' הוא וי"ל דלא חשיב לי' פשיעה אלא גנבה ואבדה יש ללמוד מכאן דתחלתו כעין גנבה ואבדה וסופו באונס דפטור ומהא דאמר רב (ב"מ ל"ו) אפי' שומר שכר שמסר לשומר חנם פטור לפי שמסר לבן דעת אין ראי' דאפי' סבר רב תחלתו בכעין גנבה ואבדה סופו באונס חייב אפ"ה פטור דאין לנו לומר שודאי שומר חנם לא ישמור מגניבה ואבדה רק מפשיעה והוי לי' תחלתו בכעין גנבה ואבד' אלא סתם בן דעת רגיל לשמור הרבה אפי' מדברים שאינו חייב ושמא אפי' מסרו לש"ח ופטריה מפשיעה פטור דלא חשיב תחלתו בפשיעה בהכי עכ"ל. [יח.] בב"ב מ"ז ב' אמר רב הונא תליוה וזבין זביני' זביני מ"ט כל דמזבין אינש אי לאו דאניס (דכל דמזבין אינש רוב חפצים וכלי ביתו וטליתו שאדם מוכר אי לאו דאניס ודחוק במעות) לא הוי מזבין ואפ"ה זביני' זבינ' ודלמא שאני אונס' דנפשיה מאונס' דאחרינ' אלא כדתני' יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בע"כ