כסף נבחר חלק א קמח

[ח.] כתב הרשבא בספר הבתים (הובא בשער המלך פ"ד מחמץ) וז"ל הא דכתב מר באוסר נכסיו על עצמו שקרוב הדבר לומ' דיוצא בלולב ביום הראשון הואיל ואי בעי מתשל עלה ויש בה היתר אכילה כדקי"ל גבי חלה דממונא הוא ועובר בב"י. אין נרא' בעיני. שא"כ אף אתרוג של תרומה טמאה ביד ישראל יהא יוצא בו שאי בעי מתשל ויהא בו היתר אכיל' ואם איתא היכא קתני סיפא של תרומה טמאה פסול הוי ליה למימר תרומה טמאה ביד כהן פסול. ואל תשיבני דמאי לב"ה דמכשירין דהא מפר' טעמא משום הואיל ומפקר נכסיה שאני דמאי דרוב מעשרין והוי כודאי מעושר וכו' אלא נראה דלא אמרי' בכי הא הואיל ואי בעי מתשל דבתר השתא אזלינן. מיהו י"ל שאין ראי' מכ' אלו דא"נ מתשל עלה הוי לה טבל ואין יוצאין באתרוג של טבל דהא לית בה היתר אכילה השתא ואי בעי מתשל עליה ולהפריש עליו ממקום אחר ליכא למימ' דהא אין מגביהין תרומות ומעשרות בי"ט כאותה שאמרו פרק בכל מערבין על ההיא דסומכוס אומ' בחולין אבל לא בתרומה. ומיהו יש לדחות שאין ראי' מחלה שהרי חלת חמץ אסורה לכל ואפ"ה אמרי' בי' הואיל מה שא"כ בעלמ' וכל דבר שאינו ראוי עכשיו לשום אדם לא אמרינן בי' הואיל דהא ודאי משמע דאין יוצאין בשל הקדש שלא נפדה ואף על גב דלא שנו אותה בלולב הגזול כמו שלא שנו את הטבל ובעלמ' נמי גבי מצה ועירוב וטלטול שבת שנו כן ושל הקדש שלא נפדה לא יצא [ולא] אמרי' בי' הואיל מטעמ' דאמרן כיון דהשת' לא חזי לשום אדם. אלא די"ל דחלה נמי כיון דמתשל עלה השת' עד שלא החמיץ ראוי הוא לכהן הוי לי' כעיסתו שהחמיץ. מ"מ נרא' להוכיח מההיא דקונם כהנים לוים נהנים לי דאפי' למ"ד טובת הנאה ממון אסיקנא בפרק בתרא דנדרים דבאים כהנים ונוטלין דשוי' עלייהו עפרא בעלמ' ואמאי נימ' אי בעי מתשל ומצוה נמי איכא כדידי' דמי ומיני' קא מתהני ומהשת' קא מתסרי עלייהו וכ"ש דאם אתשל עלה נמצא נהנים למפרע מן האיסו' אלא ודאי כיון דהשת' לא אתשל לא מהניי' לי' מידי ולאו ממוני' הוא ואפי' לשמא מתשל לא חיישינן כדלא חיישינן בע"מ שאין עליך נדרים. ומיהו י"ל גם בזו דה"ט דלא אמרי' בי' הואיל כיון דאמר קונם כהנים נהנין לי ותרומתו אסורה לכל דהא להדיוט לא חזי ולכהן נמי לא חזי לפי איסורו הלכך שוי' עפרא בעלמ' ולאו כדידי' דמי עכ"ל. (עיין בש"ע א"ח סי' תרמ"ט לענין דין זה באוסר לולבו וכולי). ובתשובה סי' תתמ"ז כתב דאם אסר נכסיו על עצמו אינו יוצא בלולבו ביום א' משום הואיל וכו' דאם כן אף באתרוג של תרומה שנטמא ביד ישראל יוצא בה דהא אי בעי מתשל עלה ואנן סתמא תנן של תרומ' טמאה פסול ואי איתא הוי להו לפרושי ביד כהן כמו ששנינו בפרק כל שעה והכהנים בחלה ובתרומה עכ"ל. והקשה שער אפרים דמאי ראי' התם שאני דאי מתשל עלה הדרא לטיבלא (וכבר דחה הרשב"א עצמו זה בספר הבתים כנזכר לעיל). ושער המלך פ"ה הלכה ח' מחמץ ומצה כתב שבספר כרם שלמה הקשה מאי ראי' מייתי רשב"א מתרומה טמאה דהתם שאני דמחסר תרי מילי למעבד הן שאלת חכם והן להפריש עליה ממקום אחר וה"ל תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרי' כדאיתא פסחים דף ל"ח עכ"ל. ותירץ שער המלך דרש"י כתב התם דבר שבידו לעשות לא חשבינן לי' תרי הואיל עכ"ל שער המלך:

וכדי לברר דבריו אציג פה סוגיא דשם בעי מבעי ריש לקיש מהו שיצא אדם ידי חובתו (במצה) בחלה של מעשר שני בירושלים אליבי' דר' יוסי הגלילי (דאמר דאין יוצא במצה של מעשר שני) לא תבעי לך כי תבעי לך אליביה דר' עקיבא בחולין (של מעשר שני) הוא דנפיה דאי מטמא (אפי' לאחר שנכנס לירושלים) יש להם היתר במושבות (דר"ע בעי מצה הנאכלת בכל מושבות) אבל חלה דאי מטמא לית להו היתר במושבות ולשרפה אזלה לא נפיק או דלמא אמרי' הואיל ואלו לא קרא עלי' שם (חלה) ואטמי איתא לה היתר במושבות ונפק בה השתא נמי נפק. איכא דאמרי הא ודאי לא תבעי לך דודאי אמרי' הואיל כי תבעי לך חלה הלקוח בכסף מעשר שני (בירושלים) ואליבא דרבנן לא תבעי לך כיון דאמרי יפדה היינו מעשר כי תבעי לך אליביה דר' יהוד' דאמר (כל לקוח בכסף מעשר שני שנטמא) יקבר דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה ר"י אומ' יקבר מי אמרי' הואיל ואלו לא לקוח הוי (כלומ' הואיל ומעשר שני גופיה דאתי האי מחמתיה וקיל הא מיניה נפקינן במצה דידי' דאית לי' היתר מושבות ע"י טומאה והא דלית לי' היתר להאי לאו חומרא הוא לגביה אלא קולא משום דלא אלים למתפס פדיוני' הלכך לא חמיר כדמעיקר' ואי משום דחלה הוא ובלאו לקוח נמי לית לי' היתר נימא הואיל אחרינא) והואיל ולא קרא עלי' שם ואטמי יש לו היתר במושבות ונפיק בי' השתא נמי נפיק בי' או דלמא חד הואיל אמרי' תרי הואיל לא אמרי' (וא"ת בחלת מעשר גופא נמי תרי הואיל איתא הואיל ואי לא קרא עלי' שם והואיל ואי מטמי פריק לה ואית לי' היתר במושבות הכא לא קרינן הואיל דבר שיש בידו לעשות לגרום לה טומאה מיד ופריק). וכתבו תוס' תימא לר"י אי אמרי' הואיל ולא קרא לה שם אם כן בכורים נמי נאכלים בכל מושבות הואיל ולא קרא לה שם. (ולעיל אמר ר' עקיבא דאינו יוצא בבכורים) וי"ל דלא דלא דמי דשם בכורים אינו נאכל בכל מושבות אבל הכא שם חלה נאכל בכל מושבות וכן שם מעשר לחודא נאכל בכל מושבות הלכך בחלת מעשר אמר שפיר הואיל ולא קרא לה שם. ועוד הקשה אי אמרת הואיל מעשר שני נמי נאכל בכל מושבות הואיל ולא העלהו לירושלים ואמאי איצטריך לאוקמי לעיל כר' אליעזר דאמר מעשר שני שנטמא פודין אותו אפי' בירושלים וי"ל דאי לאו משום דר"א לא חשיב שם מעשר שני נאכל בכל מושבות משום דהואיל ולא העלהו כמו שאין לומר הואיל ולא קרא לו שם מעשר עכ"ל. עיין עירובין דף ל' ע"ב גבי מערבין לנזיר ביין וכו'. ועיין רמב"ם פ"ה הלכה ה' מאישות שכתב ישראל שקידש במעשר עני ה"ז מקודשת וכו'. כתב לח"מ נרא' לי דהיינו ישראל עני שנתנו לו מעשר עני וכו' אבל ישראל בעלמא אינו יכול לקדש במעשר עני וכו' אע"פ שיש לחלק דשאני מעשר עני אי בעי מפקר לנכסי' חזיה לי' מ"מ כל כמה דלא מפקר להו לאו עני הוא ולאו דיליה הוא ואינו יכול לקדש בו. [ט.] כתב רשב"א בתשובה סי' תר"ב שאלת אשה שנדרה הנאה מראובן ואמרה כל נכסי פלוני עלי כקרבן ואח"כ בא אותו וקדשה מה דינן של קדושין אם נאמר הואיל ומותר לשאר העולם הרי הוא מקודשת כענין מערבין לנזיר ביין אי נמי הואיל ויכולה לישאל וכולי. תשובה. לא שייך בהאי ענין הא דעירובין וכו' דהתם משום דלא בעי סעודה הראוי' לו ממש וכב"ה וכולי והטעם שאמרת דיכולה לישאל וכו' דלא אמרי' הואיל אלא במה שהוא שלו אלא דארי' דאיסורא רביעה עלי' א"נ במה שאין לאחרים רשות כגון הפקר וכו' אבל לזכות במתנ' שנתנו אחרים ובאותה שעה שאינו יכול ליהנות בו שיהא שלו ונימא הואיל ואי בעי מתשל זה אינו דכיון דבשעה שקיבלו אינו יכול לזכות בו ואינו שלו שוב אין לו בו זכות ואע"ג שנשאל אחר מכן דכיון דבשעת מתנה לא זכה שוב אינו יכול לזכות דומה למה שאמרו בפרק יש נוחלין (קל"ה) וכולי עכ"ל. [י'] כ' המאור בפסחים פרק אלו עוברין וז"ל ובפ' תמיד נשחט אמרי' דרבה אית ליה הואיל אפי' לקולא היכא דלא מחוסר מעש' והיכא דמחוסר לית לי' הואיל ואפי' לחומרא ורב חסדא אית לי' הואיל לחומרא אפי' היכא דמחוסר מעש' ולית ליה הואיל לקולא אפי' היכא דלא מחוסר מעש' כגון הכנסת אורחי'