כסף נבחר חלק א קמז

ועבר עלי' ולאפותה אין כאן איסו' דאמרי' הואיל וכו' ור"י סבר אינה ממון ולא עבר אבל יראה וכי אפי לה עבר עלה דלא אמרי' הואיל והא דתרוצ' לעיל דכ"ע אינה ממון אכתי לא שמיע לן הא דאהדר ר"א לר' יהושע הרי הוא עובר אבל יראה) (ואיני יודע איך מוכח דר"י לית לי' הואיל דלמא בעלמ' אית לי' והכא לא שרי לאפותה כיון דאינו עובר אבל יראה משום דטובת הנאה אינה ממון א"כ למה לו לאפותה הא עכ"פ איסור' מהא איכא אף אי אמרי' הואיל. ואפשר לומ' דרש"י סמך אמה שכתב בירושלמי דמהדר לי' ר"י לר"א אמה שהקשה לו והא עבר אבל יראה. מוטב לעבור אלא תעשה שלא באת לפניו מלעבור וכו' משמע דס"ל לר"י דעובר באפייתה וצ"ע). תני' ר' אומ' הלכה כר"א. כתב הרא"ש כיון דפסק רבי כר' אליעזר דאית לי' הואיל ואי בעי מתשל. הלכה כרבה דאמרי' הואיל עכ"ל וכן פסק הרי"ף ורז"ה חולק עליו דאע"ג דקי"ל כר"א נרא' דאין לפסוק כרבה מדדחי ר"פ וכו' והביא ראיה מדאסקינן בביצה אין מזמנין אינו ישראל בי"ט שמא ירבה בשבילו והא מכרעא כר"ח דשייך בהא מלת' איסו' דאוריית' וגזרי' עלה עכ"ל. [ג.] פסחים דף ס"א שחטו (לפסח) למולין ע"מ שיתכפרו בו ערלים בזריקה רב חסדא אמר פסול רבה אמר כשר. אמר רב אשי רבה ור"ח בהאי קראי קמפלגי ונרצה לו לכפר עליו עליו ולא על חברו. רבה סבר חברו דומי' דידיה מה הוא כפרה אף חברו דבר כפרה לאפוקי האי ערל וכו' ור"ח סבר האי ערל נמי כיון דבר חיוב' הוא בר כפרה הוא דאי בעי מתקן נפשי'. ומי אית לי' לר"ח הואיל והא אתמר האופה וכו' בשלמא דרב' אדרבה לא קשי' הכא מחוסר מעשה התם לא מחוסר מעשה אלא דר"ח אדר"ח קשי'. אמרי כי לית לי' לר"ח הואיל לקול' לחומר' אית לי' (לקול' לפוטרו ממלקות לחומר' ליפסל בפסחים). כתבו תוס' נראה דר"ח לא פסיל אלא מדרבנן דמדאוריית' לא שייך לחלק בין לקול' ובין לחומר' ומדאוריית' לא אמרי' הואיל כלל אפי' לחומר'. וכן מוכח יומא (ס"ב וס"ג) דקאמר רבא השת' דאמר רב חסדא מחוסר הגרל' כמחוסר מעשה פי' אם שחט שעיר יה"כ בחוץ הי' פטור משום דמחוסר הגרלה אי לאו הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ. שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל פטור מחוסר פתיחה כמחוסר מעש' דמי אלמ' לית לי' הואיל אפי' לחומר' עכ"ל. ותוס' ישנים ביומא כתבו והר"ר אלחנן תירץ דהתם כיון שבכל שעה בידו לתקן עצמו ובאיסו' כרת הוא עומד הילכך לא חשיב כמחוסר מעש' (כלומ' לר"ח לא חשיב מחוסר מעש'. עוד כתבו תוס' הכא אמרי' דלרבה במחוסר מעש' לא אמרי' הואיל הקשה ריב"א הא לעיל (מ"ו) מסיק כתישה בי"ט מי שרי משמע אי הוי שרי אמרי' הואיל אע"ג דמחוסר מעשה. ותירץ ר"י דהאי מעשה דמילה חשיב טפי עכ"ל. [ד.] ביצה דף כ"א אמר רב חסדא בהמה חציה של אינו ישראל וחציה של ישראל מותר לשוחטה בי"ט דא"א לכזית בשר בלא שחיטה. עיסה חציה של אינו ישראל וכו' אסו' לאפותה דאפשר למפלגה וכו'. (כתבו תוס' והא אמר ר"ש בן אלעזר ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחת מפני שהפת נאפה יפה יפה וי"ל דשאני התם דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה. ועוד דלמא מקלעי אורחים אבל הכא דחציה של אינו ישראל אסו' כו'). מתיב רב חנילאי עיסת הכלבים בזמן שרועים אוכלין ממנה חייבת בחלה וכו' ונאפת בי"ט ואמאי הא אפשר למפלגה בלישה (דמתני' אפי' כר' יוסי הגלילי דדריש לכם ולא לכלבים דלר"ע דאמר אפי' נפש בהמ' במשמע מותר לאפות גם לכלבים בפני עצמן) שאני עיסת כלבים הואיל ואפשר לפייסן בנבלה (ונמצאת כולה נאכלת לאדם) ומי אית לי' לר"ח הואיל (סוף סוף מפרנס הכלבים ממנה שהרי אין לו נבלה משום אסמכת' דהואיל ואלו הי' לי' נבלה קא שרי לה) והא אתמר האופה וכו' אלא כגון דאית לי' נבלה דודאי אפשר לפייסן בנבלה. כתב הר"ן בהלכות ומשמע לי' דהאי טעמ' עדיף טפי מהואיל דאע"ג דאפי' לרבה דאית לי' הואיל איסור' מהא איכא הכא אפי' איסור' ליכ' משום דהכא לא מחסר מידי דהא אית לי' נבלה אבל באופה מי"ט לחול מחסרי אורחים עכ"ל. [ה.] מנחות דף ס"ד אתמר שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה וכו' להעלות דגים והעל' דגים ותינוק רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו (ואגלי מלת' למפרע דשפיר עבד). ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו. כתבו תוס' לא דמי לאופה מי"ט לחול דפטרינן מטעם הואיל ונימ' הכא נמי הואיל ופטר לי' אתינוק פטור נמי אדגים דהתם הוא דאפייתו חזי' לצורך י"ט אבל הכא צידת דגים לא חזי' בשבת עכ"ל. [ו.] כתב הר"ן בפרק כל שעה (גבי אינו ישראל שהלוה לישראל על חמצו מותר בהנאה וכו') וא"ת כיון דבידו לפדותו אמאי לא חשיב כחמץ של ישראל כדאמרי' גבי חלה הואיל אי בעי מתשל כדידיה דמי י"ל דלא דמי דחלה לא מחסר אלא דבורא בעלמ' אבל הכא דמחסר' ממונ' לא אמרי' הואיל עכ"ל. והרב המגיד פ"ד מחמץ כתב וז"ל וסובר רבינו דבעינן הגעת הזמן קודם פסח הא לאו הכי אע"פ כשעבר הפסח ולא פדאו אגלי מלת' דלמפרע של אינו ישראל הי' כיון דפסח הי' ביד ישראל לפדותו אמרי' הואיל ואי בעי לפדותו הרי הוא שלו השת' נמי אסו' עכ"ל. ועיין בלח"מ שם שכתב דכיון דאינו ישראל מישראל אינו קונה משכון ואין לו קנין בחמץ ההלואה אמרי' הואיל ובעי לפדותה אבל אם היה קונה משכון ודאי דלא הוי אהני לן הך טעמ' דהואיל ובידו וכו' עכ"ל:

[פסק] [ז.] כתב הרמב"ם פ"א מהלכות י"ט המבשל בי"ט לאינו ישראל וכו' וכו' או להניח לחול אינו לוק' שאלו באו לו אורחים הי' אותו תבשיל ראוי להם. (ע"ש בלח"מ דמקש' למה לי טעמא דהואיל תיפוק לי' משום מתוך ואפשר לומ' דרבינא ס"ל דלכם ולא לאינו ישראל וכו' אהדרי' ללאו קמא ואם כן נתבטל מתוך דודאי אי לא אתא לכם הוי מותר מטעם מתוך אבל השתא דכתיב לכם אהדריה לאיסורא קמא לכך איצטריך טעמא דהואיל לומ' דאינו לוקה אבל עובר בעשה דלכם וכולי). עוד כתב שם הרמב"ם עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה נאפת בי"ט. כתב ה"ה בשם העיטור ורשב"א דלדידן דאית לן הואיל אפי' אין לו נבלה עכשיו מותר הואיל ואפשר שתזדמן לי' ולזה סתם רבינו עכ"ל. וכתב לח"מ ק' הא אפי' מאן דאית לי' הואיל איסורא מיהו איכא. וי"ל דהך קושיא ק' אגמרא דאמרו ומי אית לי' לר"ח הואיל וכולי דמשמע דאי אית לי' הואיל אתי שפיר הא איסור' מיהו איכא. לכך נרא' דודאי כיון דהך עיסה מעורבת בשל רועים אין ראוי לומ' שיהא אסורה כ"כ כאלו היתה כולה של כלבים מטעם אפשר למפלגה וכו' ואם כן כשמבשל הכל לכלבים אמרי' התם הואיל ואינו לוקה אלא שאסו' הכא דמעורבת מעלין לי' דרגא ומותר לגמרי. אבל אי לית לי' הואיל והתם לוקה הכא מעלין דרגא ואמרי' אסו' לכל הפחות ואם כן איך קאמר דמותר עכ"ל. (ועיין באספ"ז שהקשה נמי קושיא זאת ותירץ סתם עיסה כשטרח באפיית' עיקר כוונתו לרועים אלא שמטפל בה לצורך כלבים כשלא יהא לו נבלה. אבל כל שאפשר להיות לו נבלה עיקר דעתו לרועים עכ"ל). ובפ"ג מהלכות י"ט פסק הרמב"ם כר"א דלא יפרוש את החלה בצק אלא יאפה את כל העיסה הטמאה וכולי. וכ"פ בש"ע א"ח סי' תנ"ז ועיין ש"ע סימן תקי"ב ובט"ז שם ס"ק ט' ובמ"א סימן תמ"א ס"ג.