כסף נבחר חלק א קמה

אמרי' הואיל ואי בעי מתשל עלה ממוני' הוא (דעל כל נד והקדש ותרומה הקדוש באמירת הפה יכול לישאל לחכם ולעקור דבורו הלכך ממוני' הוא ועבר עליה. ומלאכת אפייתה נמי בי"ט כי לא קרא עליה שם ואע"ג דאיכא חדא דלא חזיא משתרי דכל חדא וחדא איכא למימר הא לאו חלה היא. ואי נמי קרא עלי' שם מצי למיפא לה הואיל ואי בעי מתשל עלה. מיהו כיון דאית לי' לר"א הסל מצרפן לחלה הכי שפיר שתאפ' תחלה משום רווחא דמלתא וכל כמה דאפשר למעבד שפיר בלא שום הואיל ניחא למיעבד ור' יהושע סבר לא אמרי' הואיל (הלכך על חימוצה אינו עובר אבל על אפייתה עובר דאיכא חדא דלא חזי' ליה). (עיין תי"ט שכ' הא ר"א סבר רפ"ו דערכין אין שאלה להקדש. אלא דחלה אינה הקדש ולכן אמרי' הואיל ואי בעי מתשל אבל הקדש אין נשאלין לר"א). כ' הר"ן בהלכות לפי מה דאסיקנא בקדושין (נ"ח) דטובת הנאה ממון אפשר דר"א דאמר שמוזהרין על חמץ של חלה משום דטובת הנאה ממון ולאו משום הואיל. אלא כך ראוי לומ' דרבה דאית לי' הואיל ור"א דשרי לאפותה משום הואיל דכל חדא חזיא ליה ומשום האי הואיל תלינן רבה בר"א עכ"ל. כתבו תוס' על מה שפי' בקונט' וכו' כיון דיכול לעשות בלא הואיל וכו' וא"ת א"כ אמאי שרי לאפות משום הואיל דכל חדא חזי' ליה כדלקמן הא יכול לעשות ע"י הטלה בצונן ואור"י דהכי עדיף טפי מהטלה לצונן דאיכ' למיחש שלא יזהר יפה ויבא לידי חימוץ. ועוד י"ל [לתרץ קושית רש"י] הואיל ואי בעי מתשל עלה לא שכיח לא אמרי' להתיר כדמוכח לקמן גבי לחם הפנים ושתי לחם דאין אפייתן דוחה י"ט אע"ג דאיכ' למימר הואיל ואי בעי פריק לה שאין התנור מקדשה שאם הי' מקדש א"כ יפסלו בלינה כיון דאופין אותו קודם י"ט וכן מוכח מנחות (ע"ב) דמאן דאמר אין אפייתן דוחה י"ט קסבר אין התנור מקדשן. [ועיין שער המלך פ"ג הלכה ט' מהלכות י"ט דמקשה מאי פריך תוס' דיהא אפייתן דוחה י"ט אי בעי פריק הא אין פודין בי"ט משום דדמי למו"מ וכ"כ רש"י ור"ן ביצה (כ"ז) ד"ה בבהמת קדשים וכ"כ תה"ד הביאו ב"י א"ח סי' של"ד. וליכ' למימר משום דאין שבות במקדש היינו דוק' לצורך גבוה אבל לצורך עצמו לא כמ"ש רש"י עירובין (ק"ב ע"ב). ועוד קשה מה שהקשה דיקרא לה שם ואח"כ תאפה מטעם הואיל אי בעי מתשל הא אין נשאלין וכו' אם לא לצורך שבת וה"ה וי"ט. בשלמא למאי דאמר בגמ' הואיל ואי בעי מתשל ועבר אבל יראה היינו ביון דמדאוריית' נשאלין. ואין לומר דחשיב לצורך שיתשל כדי לאכלה בי"ט. דהא אי מתשל עלה בעי אפרושי אחרית'. וצ"ע עכ"ל] ורשב"א פי' כי נ"ל שדעת רש"י כיון שהסל מצרפן וסופו ליטול אחת על כולן נמצא שטרח בדבר שאין ראוי לאכילה אלא מטעם הואיל שרי דאי בעי לא מפריש חדא לחלה אלא בצע פורתא מכל חדא וכל חדא וחדא חזיא ליה וכיון דכי נמי לא תקרא לה שם עד שתאפה לא שרי אלא ע"י הואיל ואם יקרא לה שם קודם שתאפה הוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרי' וכו' עכ"ל תוס'. (עיין לקמן מ"ש בשם רש"י דבר שהוא בידו לא חשיב תרי הואיל א"כ הכא בידו לבצוע מכל חדא כן הקשה שער המלך פ"ו הל' ה' מחמץ ויש ליישב). ועוד כתבו תוס' ד"ה הואיל וכו' תימא לרשב"א אמאי אמר לעיל (דף ל"ה) מצת של מעשר שני אין יוצא בה בפסח לר"מ דסבר מעשר שני ממון גבוה ולא חשיב מצתכם הא הואיל ואי בעי מתשל עלה מחשבי' כשלו ועוד דאמרי' לעיל (דף ה') אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה והא של גבוה נמי חשיב כשלו הואיל ואי בעי מתשל. ותירץ ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לה' אע"ג דאי בעי מתשל עלה חשבם הכתוב של גבוה. ועוד תירץ היכא דאת' הקדש ליד גזבר לא אמרי' הואיל אי בעי מתשל עלה. והואיל אי בעי פריק לה נמי לא אמרינן דא"כ הי' קונה אותו דאטו נחשב חמץ של אינו ישראל כשלו הואיל אי בעי קני לי'. עוד תירץ כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו. וצ"ע דהנהו הואיל דכל שעה (דף ל"ח) הואיל ולא קרא לה שם וכו' עכ"ל:

[ב.] אתמר האופה מי"ט לחול (לאחר שאכל וגמר סעודתו דפשיט' לן דלא חזי' ליה מידי האידנ' עד לאורת') רב חסדא אמר לוקה (משום לא תעשה כל מלאכה) לא אמרי' הואיל ומקלעי לי' אורחים חזי לי'. רבה אמר אינו לוקה אמרי' הואיל. א"ל רבה לר"ח לדידך דאמרת לא אמרי' הואיל איך אופין מי"ט לשבת. א"ל משום עירובי תבשילין. ומשום ע"ת שרינן איסור' דאוריית' א"ל מדאוריי' צרכי שבת נעשין בי"ט (דכתיב אך אשר ואכל לכל נפש ושבת וי"ט חדא קדושה היא דתרווייהו שבת אקרו וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר) ורבנן הוא דגזור גזרה שמא יאמרו אופין מי"ט אף לחול וכיון דאצרכוה ע"ת אית ליה היכר'. (כתבו תוס' וא"ת דאמר שבת (ל"ה) הרודה חלת דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד בי"ט סופג מ' דברי ר"א ואמאי לוקה לר"א לימ' הואיל ומקלעי ליה אורחין (עיין בתוס' שבת דף צ"ה שהקשו קושי' זאת בזה האופן וז"ל (תימ' לר"י אמאי לוקה בי"ט לר"א דהא אוכל נפש שרי אפי' בדאפשר לעשותו מעי"ט כדמוכח מגילה (ז') ושבת קל"ז) וליכא למימר דמיירי ברודה לצורך חול דמ"מ תקשי למאן דאית ליה הואיל. ועוד דר"א גופי' אית ליה הואיל) ואפי' רבנן לא פטרי אלא משום דלא חשיבי דבש בכוורת מחובר. וי"ל כגון שהדביש הדבש ואינו ראוי לאכול. אי נמי ברודה סמוך לחשכה שאפי' יבואו אורחים אין שהות ביום לאכלו ובהאי שנוי' אתי שפיר מה שהקשה ריב"א דשמעי' לה לרבה דאית ליה הכנה אי אמרת הואיל היכ' משכחת לה דאין י"ט מכין לשבת והשתא משכחת לה סמוך לשקיעת החמה ועיין רשב"א שבת דף צ"ה דתירץ כיון דטעמא דר"א משום דהוי דומי' דיער מה יער תולש ממנו חייב אף דבש בכוורת כן וכל מלאכת קצירה וטחינה וכו' אסורין מן התור' דבירושלמי יש מיעוט על מלאכות אלו שלא הותרו לצורך אוכל נפש. ע"ש. וא"ת אי אמרי' הואיל בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה. וי"ל כיון דלא שכיח כלל לא אמרי' הואיל עכ"ל ור"ן בהלכות ריש ביצה כתב וז"ל וכי תימא א"כ בטלה לה הכנה דרבה משום הואיל. ליתא דמשכחת לה בהכנה דממילא כגון ביצה שנולדה בשבת שאחר י"ט דמאתמול גמרה לה. וכי תימא אי אמרי' הואיל היכי דרשי' לכם ולא לעובדי כוכבים ומזלות איכא למימר במבשל להם דברים האסורים דליכא למימר בהו הואיל. ודאמרי' לקמן אין מזמנין את העובד כוכבים ומזלות שמא ירבה בשבילו ההוא מדרבנן דמשום הואיל לא פקע אלא איסור' דאוריית' ואכתי אית ביה איסור דרבנן עכ"ל הר"ן). איתבי' לחם הפנים נאכל לתשעה (ליום תשיעי לאפייתו) לעשרה ולאחד עשר לא פחות ולא יותר כיצד כדרכ' לתשעה נאפה בערב שבת נאכל בשבת (בשבת הבאה ליום תשעה לאפייתו) חל י"ט להיות בע"ש נאכל לשבת לעשרה ב' ימים טובים של ר"ה נאכל לשבת לאחד עשר לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את הי"ט ואי אמרת צרכי שבת נעשין בי"ט אמאי לא דחי (צרכי שבת הוא שמסלקין ואוכלין אותו בשבת) א"ל שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו (לעולם צרכי שבת בי"ט אין בהם אלא משום שבות ודקא קשיא לך הכא לשתרי דאין שבות במקדש שבות רחוקה לדחות שבות י"ט זה בשביל שבת שניי' לא התירו במקדש). (כתבו תוס' תימ' לר"י מאי פריך והא ר"ח לא פליג עלי' דרבה אלא שמתיר לבשל בי"ט לשבת כמו שמותר לבשל לבו ביום דקדושה אחת הוא כפ"ה אבל בכה"ג דמייתי אפי' לבו ביום אסור כדקתני סיפא