כסף נבחר חלק א קמג

לבנה דחוין מעיקרא נינהו אלא עד שלא נהרס המזבח. נהרס הא איזקן להו אלא עד שלא נפגם המזבח ואח"כ נפגם פסול'. ולא תרוצי מתרצת אימא שנשחטו וכו'. כתבו תוס' תימא דא"כ משמע דפירכא קמייתא דפריך דחוין מעיקרא הוי ואפי' לר' יוחנן ואמאי הא ר"י סבר דחוי מעיקרא הוי דחוי. וי"ל דהתם אין בידו לתקן מקרי דחוי אבל הכא בידו לתקן המזבח ולכך משמע לי' הכא דלכ"ע לא הוי דחוי מידי דהוי אמחוסר זמן בגופן ובבעלים כגון יולדות זב ומצורע שהפרישו קרבנות קודם זמנן ה"נ מפריש קרבנו להקריב לכשיבנה ב"ה והוי כמחוסר זמן ולא חשיב נדחה וכו' (מכאן נרא' דאע"ג דמזבח שנפגם מקרי בידו מ"מ כיון דנרא' ונדחה לא מהני בידו כך משמע מתוס' הכא. וצריך לחלק בין הכא לההיא דזבחים). ובמנחות דף נ"ט ע"ב גרסי' ת"ר לא ישים עליה שמן (גבי מנחת חוטא) ואם שם פסול יכול לא יתן עליה לבונה ואם שם פסל ת"ל כי חטאת היא יכול אף בשמן ת"ל היא. ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונ' שמן א"א ללוקטו לבונה אפשר ללוקטו. תניא מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליה לבונה מלקט את הלבונ' וכשר' חישב עליה בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו אם עד שלא ליקט פסול ואין בו כרת וכו' דחוי הוא רבא אמר הא מני חנן המצרי דל"ל דחוין רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי. כתבו תוס' צריך לחלק בין זה לההיא דזבחים דף נ"ט דכל הקדשים שהיו עד שלא נפגם המזבח וכו' פסולין אמאי פסולין הא לא הוי דחוי כיון דבידו לתקן המזבח עכ"ל. [ח.] זבחים דף ע"ח מתני' דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר. [גמ'] אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל. אמר ר"פ ולענין כסוי אינו כן לפי שאין דחוי אצל מצות [אע"פ שנדח' טפה ראשונ' שנפל' לתוך המים ולא הי' מראיתה ניכר אפ"ה כי הדר נפלה טפה שנייה ראשונ' נעורה ומצטרף וחוזר ונרא' לכסוי ולא אמרי' הואיל ונדחה ידחה דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה]. [ט.] סוכה דף ל"ג תני עולא נקטם ראשו (של הדס) ועלתה בו תמרה כשר. בעי ר' ירמי' נקטם ראשו מעי"ט ועלתה לו תמרה בי"ט מהו יש דחוי אצל מצות (כלומ' נוהגת תורת דחוי אצל מצות כשם שנוהגת אצל קרבנות דאם נרא' ונדחת משנשחטה אמרת ידחה ה"נ הואיל ונדחה כשנקטם תו לא הדר מחזי בעליית תמרה והשתא לא דייק בין דחוי מעיקר' לנרא' ונדחה דהאי דנקטם מעי"ט לא נרא' מעולם) או לא. ותפשוט לי' מהא דתנן כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבב"ח אמר ר' יוחנן לא שנו אלא חזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגל' פטור והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות הואיל ואדחי אדחי ואמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות. דרב פפא גופא מבעי' לי' (האי דיוקא דר"פ מבעי' לי' לר' ירמי') מפשיט פשיט לי' (לתנא דמתני' כסהו הרוח חייב לכסות דאין דחוי) דאין דחוי אצל מצות ל"ש לקולא ל"ש לחומרא. או דלמ' ספוקי מספק' לי' לחומרא אמרי' לקולא לא אמרי' תיקו לימא כתנאי עבר וליקטן (לענבי הדס שהיו מרובין מעליו ותנן אם מיעטן כשר ואין ממעטין בי"ט ואם עבר ומיעטו) פסול דברי ר"א בן צדוק וחכמים מכשירין וכו' מאי לאו בהא קמפלגי דמאן דפסול סבר יש דחוי אצל מצות (ואע"ג דהוי דחוי מעיקר' והאי דנקט פלוגתייהו בי"ט משום דסתמי' בתר דאגדי' הוא דהא בי"ט לא אגיד לי' ואי לא צריך אגיד איצטריך למנקט בי"ט משום דאי לאו דקידש היום אכתי לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה למקרי דחוי) ומאן דמכשיר סבר לא אמרי' יש דחוי אצל מצות (אלא לענין קדוש' כגון קרבנות) לא דכ"ע לא אמרי' יש דחוי אצל מצות והכא במילף לולב מסוכה קמפלגי וכו'. כתבו תוס' הא דהכא דחוי מעיקר' הוא כיון דבתחלת י"ט לא חזי כדמוכח לקמן גבי אשחור מעי"ט ונהי דגבי קדשים דחוי מעיקר' הוי דחוי גבי מפריש נקבה לפסחו. גבי מצות מבעי' לן. וכי תימא הא דאוקימנא גבי אשחור תפשוט דדחוי מעיקר' וכו' לא דמיין להכא כדפרישנא לעיל דשאני התם דבידו ללקוט ואפי' בקדשים מכשירין מהאי טעמא דאמר רב אשי כל שבידו וכו' ומיהו לא לגמרי דמי להאי דינא דהא נרא' ונדחה הוי ולקמן מסקינן דלא תפשוט מיניה נראה ונדחה חוזר ונראה אע"ג דבידו ללקטן וכן בההיא דהפריש קרבן והמיר דת דבידו לחזור ואפ"ה אמרי' דנדחה וכן גבי מזבח שנפגם וכו' וצריך לחלק בדברים. והא דמדמי הכא ההי' דכסוי דבידו לגלו' מ"מ הי' לו לחשבו דחוי הואיל ונפטר מלכסות לא נתחייב להוציאו מדחוי וכו' והא דמייתי מעבר וליקטן הוי מצי לדחויי דמשום דבידו לתקן אבל הכא דאין בידו וכו' עכ"ל. (וכ"כ תוס' לעיל דף צ"ב ד"ה באשרה דשאני גבי עבר וליקטן דבידו לתקן דנהי דאסור למעט בי"ט מ"מ בידו למעט) ור"נ כתב נמי כתירוץ תוס' ועוד כ' מיהו ההיא ענביו מרובין מעליו לאו בידו לתקן לגמרי חשיב לי' דאי הכי אפי' נראה ונדחה לא הוי דחוי כדמסיק בזבחים כל שבידו ואע"ג דנראה ונדחה הוא והיינו טעמ' משום דהתם בידו לגמרי לתקן דמצוה נמי איכ' אבל הכא אין בידו אלא בעברה דהא אין ממעטין בי"ט עכ"ל. ולקמן ע"ב אית' ואין ממעטין בי"ט הא עבר וליקטן מאי כשר דאשחור אימת דאמרי' לעיל אינו פסולות אלא א"כ ענביו שחורות] אילימ' מאתמול דחוי מעיקרא הוא (דהא מטי זמן מצוה ולא חזי והוי דחוי מעיקר') תפשוט מיני' דחוי מעיקר' לא הוי דחוי לענין מצות דוקא כדפרישית לעיל. תוס'] אלא לאו דאשחיר בי"ט נראה ונדחה הוא שמעת מיניה נראה ונדחה חוזר ונר' לא לעולם דאשחור מעיקר' דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי תפשוט מיני' אבל נראה ונדחה חוזר ונראה לא תפשוט מיני'. ובע"ז דף מ"ז בעי ריש לקיש המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה וכו' ומסיק באשרה שבטלה קמבעי לי' יש דחוי אצל מצוה וכו' כ' ריטב"א בסוכה דף ל"ג מיהו עיקר מלת' דר"ל דהתם גבי לולב אי יש דחוי וכו' ליתא דלולב של ע"ז שנטלו אפי' קודם ביטול יצא כדאמר רבא וכו' אבל לכתחל' לא יטול קודם בטולו אבל לאחר ביטול אפי' לכחחלה שרי ומשום דחוי ליכ' דכיון דקודם ביטול נמי בדיעבד יצא לא חשיב דחוי עכ"ל. [פסק] [י] בפ"ו הל' א' מפסולי המוקדשין כ' הרמב"ם כל הזבחים שנתערבו בהם אחד מחטאות המתות או שור הנסקל אפילו אחד ברבוא ימותו לפי שב"ח חשיבין ואינו בטלין ואם הקריב הורצה שאין ב"ח נדחין. כתב כ"מ דין זה היא בזבחים (ע"ג) דאית' במשנה כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות אפילו א' ברבוא ימותו כולן. ואמרי' בגמר' אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי מקריב לא מרצי (ואדחי ליה מדרבנן ושוב אינן חוזר ונראה ואע"פ שהכשרים שבהן ראוין להקרבה הואיל ונדחו מהקריב לכתחלה מחמת הפסולים המעורבין בהם נדחו לגמרי). איתביה חטאת שנתערבה בעולה וכו' אפי' אחת ברבוא ימותו כולן בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאין נמלך עשאן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול וכו' (ותיובתא לרבא מהא דקתני מחצה כשר דהא הכא אלו אתי לאמלוכי אמרי' ליה לא תקריב וכי לא נמלך והקריב קתני והעשוי כהלכתה כשר וה"נ הכשרים ירצו) הא כמ"ד בעלי חיים נדחין הא כמ"ד אין ב"ח נדחין ע"כ הסוגי'. וכבר נתבאר בהלכה כמ"ד אין ב"ח נדחין לכך פסק רבינו דלא כרבא. (מהאי סוגיא נראה דאף אם הדחוי הוא מדרבנן אעפ"כ אמרי' כיון שנדחה נדחה דהא מן התורה בטל אלא מדרבנן הוא ואעפ"כ אמר רבא דלא ארצי). ובפ"י הלכה כ"ד כ' הרמב"ם הפריש אשמו והיה בשעת הפרשה יפה סלע