כסף נבחר חלק א קמב

דדחוי מעיקרא ל"ה דחוי וי"ל דשאני מחוסר זמן דלא אחזי מעולם לשום קרבן וזמן קבוע להיות ראוי ליום השמיני הלכך לא שייך למילף מיני' עכ"ל. ובקדושין דף ז' גרסי' אמר ר' יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה וחזר ולקחה והקדישה קדושה ואינה קרבה (הואיל ותחלת הקדשה לא נראית ליקרב שלא קדשה אלא חציה ותמכר ויקריבו אחרת בדמיה) ועוש' תמור' ותמורתה כיוצא בה (דאינה קרבה דמכח קדושה דחויה באתה). ש"מ תלת ש"מ ב"ח נדחין וש"מ דחוי מעיקרא הוי דחוי וש"מ יש דחוי בדמים. ורש"י פי' הכא כמו בפסחים. וכתבו תוס' וא"ת למה לי הני תרתי ש"מ והלא אי אפשר לדחוי מעיקרא שלא יהא דחוי בדמים וי"ל דאשכחן דחוי מעיקרו אע"ג שקדוש קדושת הגוף כדאמר ר"י בסנהדרין אכל חלב והפריש קרבן ועבד אלילים וחזר בו והואיל ונדחה כשעבד אלילים משום זבח רשעים תועבה ידחה וה"ה עע"ז ואח"כ הפריש קרבן דהשתא הוי דחוי מעיקרו וכו' ואשכחן נמי קדושת דמים אע"ג דלא הוי דחוי מעיקרו כגון הפריש נקבה לפסחו וילדה זכר והוי קדושת דמים דאין פסח בא מנקב' ולא הוי דחוי מעיקרו שהרי הולד ראוי להקריב. וא"ת ולמה לי' לאשמעי' ר"י הני תלת הא שמעינן לה ממתני' פסחים (צ"ח) וי"ל משום דפלוגתא היא כריתות (כ"ח) ר"ש בן יוחאי ורבנן וכו'. ובזבחים דף י"ב כתבו תוס' ור' חיים מפר' יש דחוי בדמים שדוח' תמורת' שלא לקרב ולא אמרי' כאן דאין קדושה אלא לדמים לא אלימא להתפיס התמור' לדחות' מקדוש' ולעשותה כיוצא בה וכו' ולפירושו ק' מההיא דמפריש נקב' לפסחו דלא קאמר התם ותמורתו כיוצא בה ואמרי' עלה יש דחוי בדמים וכו'. ור"ח מפר' יש דחוי בדמים כלומ' דדמים דחוים והדחוי בדמים הוא שלא יקריב מן קרבנו שהי' בדעתו להפריש כמו יש דחוי בדמים דפסחים (צ"ח) ע"ש שהאריך. [ג.] פסחים דף צ"ו אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפר'. אמר ר"ע אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב הפסח שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון קודם שחיטת השני דהי' עומד לפניו בשעת שחיטה הרי קבעתו שעת שחיטה לשם פסח וזה שלא הקריבו דחאו בידים לא יקרב עוד הא' עצמו שלמים דאין זה מותר הפסח אלא פסח) וכן תמורתו. אחר שחיטת הפסח קרב שלמים (שהרי לא קבעתו שעת השחיט' לשם פסח ולא נדחה בידים ויביא שלמים) וכן תמורתו. כתבו תוס' ואפי' רב דאמר אין בעלי חיים נדחין היינו דוקא כגון דלא דחיי' בידים כגון נטמאו בעלים או שמשכו ידיהם. וא"ת והא משמע דפליג בפ"ק דקדושין דאר"י בהמ' של שני שותפין וכו' ודייק עלה ש"מ ב"ח נדחין משמע דרב פליג. וי"ל כיון דדרך הקדש דחה לה לא מקרי כל כך דחוי בידים עכ"ל. [ד.] סנהדרין דף מ"ז אמר עולא אמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה (הואיל ונדחה הקרבן שאין מקבלין מו המומרין) אמר ר' ירמי' אמר ר' אבהו אמר ר"י אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפ' הואיל ונדחה ידחה. וצריכא דאי אשמועינן קמייתא משום דאיהו דחה נפשי' בידים אבל האי דממילא קדחי אימא כישן דמי. אי אשמעי' הכא משום דאין בידו לחזו' אבל התם בידו לחזו' אימא לא צריכא. והאי סוגי' איתא נמי בזבחים דף י"ב ע"ב ועוד איתא התם בעי ר' ירמי' אכל חלב והפריש קרבן והורו ב"ד שחלב מותר וחזרו בהן מהו מי הוי דחוי או לא. א"ל האי סבא כי פתח ר' יוחנן בדחוין מהא פתח (ודורש בה שידח') מ"ט התם גברא אדחי קרבן לא אדחי הכא קרבן נמי אדחי. כתבו תוס' ור"ת פי' איפכא דגבי הורו ב"ד לא הוי דחוי דגבר' אדחי שאינו יודע אם פטור אם לאו קרבן לא אדחי דאי לא דהתירו ב"ד הי' קרב ונמצא שלא הי' דחוי אלא ע"י טעותו אבל הכא אפי' קרבן נמי אדחי כיון שהוא שוטה או מומר פטו' הוא לכ"ע. [ה.] כריתות דף כ"ח אמר ר' אלעזר א"ר אושעיא מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו במקום כבשתו) והעני הואיל ונדחה ידחה. אמר ר"ה ברי' דר"י ש"מ תלת ש"מ ב"ח נדחין קדושת דמים מדחה (כגון זה שתחלתו לא קדש אלא לדמיו דהא עשיר הוי מדחתו קדושת דמים לעולם מקדושת מזבח) ודחוי מעיקר' הוי דחוי. מתיב רב עוקבא בר חמא המפריש נקבה לפסחו קודם הפסח תרעה ותסתאב ותמכר ויביא בדמיה פסח ילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו פסח. ר"ש אומ' הוא עצמו יקרב פסח ש"מ (מדר"ש) בעלי חיים אינן נדחין. אמרי דבי ר' אושעיא כי אמרי' לרבנן. דר"ש ס"ל ב"ח אינן נדחין והגרלה אינה מעכבת דתני' מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה דברי ר"ש (והא דאמרי' בפסחים יביא בדמיה שלמים היינו בשנשתיירה אחר הפסח וכן מחלק בהדי' בברייתא בתמורה דף י"ט). [ו.] זבחים דף ל"ד ע"ב מתני' קבל הכשר [את הדם] ונתן לפסול יחזור לכשר קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזו' לימינו וכו'. [גמ'[ ולהוי לי' דחוי (דהא נרא' ונדחה ואמאי אית לי' תקנתא בחזרה) א"ל רבינא לרב אשי הכי אמר רב ירמי' מדפתי משמי' דרבא הא מני חנן המצרי הוא דל"ל דחוין דתני' חנן המצרי אומ' דם בכוס מביא חברו ומזווג לו (ולשון אפי' דנקט משום דג' מחלוקות בדבר איכא למ"ד אפי' ב"ח נדחין ואיכא למ"ד מביא חברו שלא בהגרלה דב"ח אין נדחין וכו' אבל דם בכוס ומת המשתלח ישפך הדם דשחוטין נדחין ואין חוזרין ונראין ואתא חנן למימ' אפי' דם בכוס מזווג לי' אחר) רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי (שבידו לתקן ולהחזיר כי הנך דמתני' אבל ההוא דמשתלח אין בידו מי יימר דיהבי לי' אחרים) אמר רב שייא כוותי' דרב אשי מסתבר' מאן שמעת דאית לי' דחוין ר' יהוד' דתנן ועוד אומ' ר"י נשפך הדם וכו' ושמעי' לי' דאמר כל שבידו לא הוי דחוי דתניא ר' יהוד' אומ' כוס אחד הי' ממלא מדה התערובות (של פסחים וזורקן זריקה אחת כנגד היסוד ש"מ כל שבידו לא הוי דחוי (ולא אמרי' אדחי' בהתערבו הואיל ובידו לאוספו). כתבו תוס' ענביו מרובים מעליו (סוכה ל"ג) אין זה בידו כיון דאין ממעטין בי"ט. וגבי כסוי דם דקרי לי' דחוי כשכסהו הרוח ונתגלה כיון דאין מצוה לבטל הדחוי לא חשיב בידו ולא דמי להכא דמצוה לאוספו והפריש קרבן והמיר דת אין זה קרוי בידו כיון דאין דעתו לחזור עכ"ל. ובכריתות דף ד' כתבו תוס' אע"ג דקי"ל כל שבידו לא הוי דחוי ה"מ שאינו נדחה מחמת פסולו כמו שקבל הדם בימינו ונתנו לשמאלו דהוי כאלו נתנו על הרצפה שיחזור ויטלנו אבל האי נדחה מחמת פסול הגוף [כלומ' בהמיר דת] ודמיא למזבח שנפגם כל הקדשים שהיו שם פסולין אע"ג דבידו למלאות הפגימה עכ"ל. וע' זבחים דף ע"ד דפריך אר' אליעזר דאמר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים הא נדחו. הוא דאמר כחנן המצרי. [ז.] זבחים דף נ"ט אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין מקרא הוא בידינו ושכחנוהו. כי סליק רב כהנא אשכחי' לר"ש בריבי דאמר משום ר' ישמעאל בר' יוסי מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין שנא' וזבחת עליו עולתיך וכי עליו הוא זובח אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר וכו' ור' יוחנן אמר אחד זה ואחד זה פסולין (בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושים באותו שעה לפי שנראו ונדחו) במאי פליגי רב סבר ב"ח אינן נדחין ור"י סבר נדחין. מיתבי כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה מזבח ואח"כ נבנה המזבח פסולין.