כסף נבחר חלק א יג

לה ר' זירא אונס רחמנ' פטרי' דכתיב ולנערה וכו' אלא אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם (בין אונס בין רצון) וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהן יצא אונס והדר כ' ולא תחללו את שם קדשי דאפילו באונס הא כיצד הא בצינע' הא בפרהסי' (והאי דקתני אונס אסור בפרהסי') כ' תוס' ר' זירא סובר אע"ג דחייב למסור עצמו אין לאסור בהשתחואתו. ורב' סבר הואיל ובפרהסי' חייב למסור עצמו ע"א קרינן בי'. [ז] כתובות נ"א ב' אמר אבוה דשמואל אשת ישראל שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא תחלתה באונס וסופה ברצון. ואונס דשריא רחמנ' (דכתיב והיא לא נתפשה. הא נתפשה מותרת) כגון דאמרי' עדים שצווחה מתחלתה (של ביאה) ועד סופה. ופליג' דרבא דאמר כל שתחלתה באונס וסופה ברצון מותרת מ"ט יצר אלבשה. תניא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שנתפשה אסורה ואיזהו זו אשת כהן:

[ח] יבמות נ"ו אמר רב עמרם משום רב ששת אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסול' לכהונ' (אם מת בעלה אסור' להנשא לכהן) אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום זונה משום זונ' אין משום טומא' לא (בתמי') אימ' אף משום זונה. מתיב ר' זיר' והיא לא נתפשה אסורה הא נתפסה מותרת ויש לך אחרת אע"פ שנתפסה אסורה ואיזו זו אשת כהן ולאו הבא מכלל עשה עשה. אמר רבה הכל היו בכלל זונה (כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס וכו' בכלל זונה לא יקחו הם שהרי כולן נבעלות בעילת זנות) כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל והיא לא נתפשה וכו' הא נתפשה מותרת מכלל דאשת כהן כדקיימ' קיימ'. איכ' דאמרי אמר רבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומא'. משום טומא' אין משו' זונה לא אלמ' באונס לא קרי בי' זונה. מתיב ר"ז והיא לא נתפשה וכו' ולאו הבא מכלל עשה עשה אמר רבה הכל היו בכלל אשר הטמאה כשפרט לך הכתוב גבי אשת ישראל לא נתפשה מותרת מכלל דבאשת כהן כדקיימ' קיימ'. הרי"ף כ' הא דרב עמרם משום רב ששת. ולישנ' בתר' דרבה וכ' המאור לישנ' בתר' דרבה פליג' אדרב ששת ולכאורה אף לישנ' קמא פליג מיהו עד כאן לא פליג רבה אלא באשת ישראל מתוך שהותר' לבעלה אבל בשאר חייבי כריתות ובכל נבעלת לפסול לה מודה דאתי' באונס מפסל' כמעש' דתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה וכו' ורמב"ן במלחמות כ' דרב עמרם ורבה לא פליגי אהדדי לכן הביא לתרווייהו. אלא דללישנ' קמא דרבה כל חייבי כריתות בכולם כהן לוקה עליה משום זונה. וה"ה לאשת ישראל לרב עמרם דל"ל מגו. וללישנ' בתר' כל באונס לא קרינן בי' זונה הלכך בכולן אין לוקין עליהן מן השמות הללו אלא פסולין לכהונה משום ובת כהן כי תהיה לאיש זר וכו' כיון שנבעלה לפסול לה פסול' מן התרומ' וק"ו לכהונה כדאמרי' פ' אלמנה וכך פי' רש"י ומסתברא נמי דרב עמרם נמי כהאי לישנ' בתר' דרב' ס"ל ולפיכך הוצרך לומר שאפי' נאנסה ברשות בעלה דרחמנ' אפקא משום טומאה וכו' אפ"ה אסורה לכהונה דלא אמרי' מתוך אבל לפי לשון ראשון פשיט' דכל באונס נמי זונה היא ולא הותר מכלל אותו השם אצל הבעל כדי שנ' מתוך שהרי זונה לישראל משרי שרי וכו' עכ"ל [ועיין יבמות ל"ה ברש"י ותוס' ד"ה אע"פ]:

[ט] יבמות נ"ג ב' מתני' הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון וכו' אחד המערה ואחד הגומר קנה וכו'. גמ' אנוס דמתניתן היכי דמי אילימא בשאנסוהו כותיים ובא עליה והאמר רבא אין אונס לערוה לפי שאין קשוי אלא לדעת וכו' אלא כגון שנתכווין לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה. כ' תוס' ד"ה אין אונס וכו' אין לפרש במאיימין עליו להורגו אם לא יבא בעצמו על הערוה דא"כ אפי' יש קשוי שלא לדעת תיפוק לי' דאגילוי עריות יהרג אלא איירי בכותיים מדביקין אותו על הערוה וא"א לו להשמט אם לא ע"י שיהרג וקאמר רבא דיש לו למסור עצמו ליהרג אם יודע שא"א לו אם לא יתקשה דאין קשוי אלא לדעת וחשיב כעושה מעשה אבל אם יש קשוי שלא לדעת או שהוא כבר מוקשה או שיודע שלא יתקש' אין חייב למסור עצמו וכו' והוי כקרקע עולם וכו' עכ"ל. וכ"כ הרא"ש. וכ' הרשב"א ויש מפרשים שלא אנסוהו אונס מיתה שאלו כן אף הוא פטור בדיני אדם דאפי' בע"ז ושפיכת דמים שדינו שיהרג וכו' אלו אמרו לי' קטיל לפלני' ואי לא קטלינא לך אלו עשה כן פטור מדיני אדם שלא עשה זה אלא מחמת אונס ואלו אתה מסלק אונסו מעליו אף הוא אינו הורג וה"נ מחמת האונס הוא שנתן דעתו והקש' עצמו אבל אתה מסלק אונסו ממנו אף הוא אינו בועל אלא הכא שתקפוהו כותיים ודבקוהו הלכך אין זה אונס אלא רצון. והא דלא פירש המשנה הוא אנוס בשאנסוהו למיתה לבא עליה דההיא כיון דבביאה עצמו ליכ' אונס לא קרינן בי' הבא על יבמתו באונס אלא מדעת שלא בכוונת מצוה עכ"ל:

[י] שבועות כ"ו ת"ר האדם בשבוע' פרט לאנוס וכו' היכי דמי כדרב כהנ' ורב אסי כי הוי קיימי מקמיה דרב מר אמר שבועת' דהכי אמר רב ומר אמר שבועת' דהכי אמר רב כי אתו לקמי' דרב אמר כחד מינייהו א"ל אידך ואנא בשקרא אישתבעי א"ל לבך אנסך. כ' תוס' דלאו למפטרי' מקרבן קאמר שלא יצטרך לכתוב על פנקסו שיביא חטאת לכשיבנה ב"המ אלא אפי' עונש ליכ' כדמוכח נדרי' (כ"ד) שבועו' שגגות מותרות ומפרש היכי דמי כדרב כהנ' ורב אסי דכל חד וחד אדעתי' שפיר משתבעי ולא דמי להא דגיטין (ל"ה) שאמרה יהנה סם המות באחד מבניה וכו' שנענשה דגבי ממון שאני דמעיקר' הוי לה למידק שסופה לבא לידי שבועה אם תאבדנו עכ"ל [יא] ב"ק כ"ו. מתני' אדם מועד לעולם בין שוגג וכו' בין ער בן ישן וכו' סימא עין חברו ושיבר את הכלים משלם נ"ש גמ' קתני סימא דומיא דשיבר מה התם נזק אין ד' דברים לא אף סימא נזק אין ד' דברים לא (דלא מחייב ד' דברים דהיינו צער רפוי שבת ובשת אלא או מזיד או קרוב למזיד דומיא דכי יריבון אנשים דהתם כתיב רפוי ושבת) מנא ה"מ (דנזק חייב אפי' שוגג) אמר חזקי' אמר קרא פצע תחת פצע (והוא מיותר) לחייב על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון:

[יב] על הא דתנן ב"ק כ"ז המניח את הכד בר"ה בא אחר ונתקל בה ושברה פטור. פריך הש"ס. אמאי פטור אבעי' לי' לעיוני ומשני שמואל באפלה שנו. כ' תוס' ואנוס הוא ואע"ג דמרבינן לעיל אונס באד' המזיק אונס גמור לא רבי רחמנ' דהא בירושלמי פוטר אותו שישן ראשון אם הזיק לשני הבא אצלו וכן לקמן (קי"ב) גבי כסבורים שהיא של אביהם [בהמה שהיתה שאולה לאביהם] וטבחוה משלמין דמי בשר בזול שכך נהנו. אבל מה שהזיקו לא דאנוסין הן ונרא' לדקדק דאדם המזיק דמפטר באונס שהוא כעין גנבה מדתני ב"מ (פ"ב) המעביר חבית ממקום למקום ושברה ר' יהודא אומר ש"ח ישבע נושא שכר ישלם והשתא מדמחייב נושא שכר ופטר ש"ח ולא מחייב מטעם אדם המזיק ש"מ דבאונס גנבה אדם המזיק פטור ומדמה ר"י נתקל לגנבה אבל באונס שהוא כעין אבדה שהיא קרוב' לפשיע' יותר כדאמר (ב"מ צ"ד) גנבה קרובה לאונס ואבדה קרובה לפשיעה נרא' דאדם המזיק חייב וכו' ע"ש עוד וכ"כ הרא"ש שם. ולקמן דף כ"ה כי פרכינן על הא דמחייב ר"מ בנשברה כדו בר"ה והוחלק אחד במים ואמר רבה מחייב הי' ר"מ אפי' אזנו בידו אמאי אונס הוא ואונס רחמנ' פטרי' כ' תוס' ומפצע תחת פצע לא מרבינן אונס גמור. וכ"כ תוס' ב"מ פ"ב ד"ה סבר. [יג.] בב"מ מ"ב. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חברי' אותבינהו בצריפא דאורבני (בית קטן עגול כמין כובע שעושין