כסף נבחר חלק א קלט

כיון שהביא לו מזה בעה"ב מעל ואמאי הא קאמר בלבי וכו' ודלמא שאני התם דלמפטר נפשי' מקרבן קאתי (ושקורי משקר אבל האי גברא חזינן דטרח לעלות לא"י ונאנס) הו"ל למימר מזיד הייתי לא עביד נפשי' רשיעא הוי למימר נזכרתי. (וע' במש"ל פ"ד הל' ו' משקלים שכ' מדלא אמרי' שתהי' היא אסור' בקרוביו אם אמרה בלבי הי' להתקדש לו ש"מ אפי' לקולא נמי אמרי' אינן דברים ולא משום דלא מהימנינן לה דבלבה הי' הפך מה שהוציאה מפיה דאף אם האמת כדבריה אעפ"כ אינ' מקודש' כלל לפ"ז קשה על הא דאמרי' במציעא דף קי"ח תנן שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (השומרים שעורים לצורך מנחת העומ' או של חטים לצורך שתי לחם) ר' יוסי או' הרוצה מתנדב וכו' אמרו לו אתה אומ' כן אין באין משל צבור (אם נשמע לך לא יביאו עומר ושתי לחם משל צבור אלא משל יחיד זה שקנא' מן ההפקר בשמירתו) ומסיק התם דכ"ע הבטה בהפקר קני דרבנן סברי יהבינן לי' אגרא ואי לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה (שמא לא יהא בלבו למסור יפה יפה בלב שלם לצבור דנוח לו שיקריבו משלו) ע"ש הסוגיא וקשה דמאי חששה היא זו מאחר דקי"ל דברים שבלב אינה דברים וצ"ע), כתבו תוס' על הא דזבין נכסי' וכו' משמע דוקא משום דלא פי' דבריו אבל אם פירש להדיא ואמר בשעת מכר שמוכרם לפי שרוצה לעלות לא"י הי' המכר בטל קשה הא בעינן תנאי כפול וכו' ואומ' ר"י דיש דברים שאינן צריכין ת"כ אלא גלוי מלתא וכו' ע"ש. וע' כתובות דף צ"ז תוס' ד"ה זבין ולא אצטריכי לי' זוזי הדרי זביני שכתבו וכגון שגילה דעתו בשעת המכר דאמר לזבן תורי קא זבין להו דאי הוי שתיק הוי דברים שבלב עכ"ל, כ' הר"ן ואע"ג דקי"ל בדוכתי טובא דאזלינן בתר אומדנא וכו' דכל כי האי גוונא כיון שהענין מוכיח מתוכו לאו דברים שבלב הוא אלא הרי הוא כאלו נאמר בפירוש אבל הא לא מוכח' מלת' כולי האי דאימר זוזי אצטרכו ומאי דאמרי' במס' כלה במעשה דר"ע שהי' נשבע בשפתיו ומבטל בלבו. שאני התם דאונס הוי וכו' והוי כאלו פירש ורמב"ן אמר שביטל בשפתיו בלחש. וא"ת והתנן האומר ה"ז נזיר ואוקימנא בשנזיר עובר לפניו והא הוי דברים שבלב לאו קושיא דכל שהענין מוכיח מתוך דבריו אע"פ שלא השלים דבורו מהני מדין ידות דאתרבי מקראי ועוד הקשו מדתנן נדרים (כ') נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' שרי ואמאי הא הוי דברים שבלב לאו קושיא דכי אמרי' אינן דברים ה"מ היכא מה שבלבו סותר דברו כי הא דשמעתין אבל האי דהתם אינו אלא מפרש שזה שנדר בחרם אי אפשר לומר שנדר בשניהם בחרמו של ים וחרמי שמים כי היכא דנימא דכשאמר לא נדרתי אלא בשל ים שיהא סותר משמעות דבורו דאיהו ודאי לחד מינייהו לחוד קמכוין. הלכך כשאומר לכך נתכוונתי אינו אלא מפרש עכ"ל הר"ן בהלכות. ורשב"א בחדושי קדושין כתב דכי אמרי' אינן דברים היינו לבטל מה שאמר בפיו כההוא דזבין והי' בלבו תנאי באומר סבור הייתי שהיא כהנת וכן כלם אבל כל שהדברים שבלבו אינן מבטלין מעשיו אלא מקיימין כגון אהא שאומר בלבו הי' להיות כזה שעובר או שמחשב בתרומ' שאין דברי לבו מבטלין שום דבר הוי דברים ואין זה בכלל דברי רבא עכ"ל. ועיין עוד שם מה שהאריך. ובפרק אלמנה ניזונית כ' המרדכי בשם ספר יראים דברים שבלב אינן דברים לבטל דברי פיו דכיון דמשמע דברי פיו בענין אחר ומחשבתו בענין אחר אע"פ שברור לנו שחישב בלבו לבטל דברי פיו בתר דברי פיו אזלינן. וראי' לדבר שהרי תנאי שלא נעשה כדינו מטעם שאינו כפול או שאר דיני תנאים אינו מבטל המעשה בין בגט או בממון התנאי בעל והמעשה קיים אע"פ שברור לן ומוכיח הדבר שלדבר התנאי דיבר מאחר ששינה מדרך המבטלין בתורת תנאי אין מחשבתו כלום ויש דברים סתומים שאין דנין אותן כמפורש ואזלינן בתר מחשבה כמפורש שבאותו דבר לשון העולם לדבר סתום כדאמר הכא זבין ולא אצטרכי לי' זוזי הדר' זביני פי' שסתם המוכרים משום צריכות זוזי מוכרים התם אין דרכן לפרש אם לא יצטרך למעות יבטל המקח והוי סתמו כפירושו וגבי נודרין להרגין וכו' נודרין סתם וסתמא הן שלהם לאו ולאו שלהם הן שסתם המדברים להורגין כך דרכן ולאו משום דמחשבתן תבטל דבורן ולא בדידי' תליא מלת' אלא בלשון העולם וסתם המדברים עכ"ל:

[ב.] גיטין דף ל"ב מתני' השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל וכו' אם משהגיע גט לידה שוב אינו יכול לבטלו. גמ'] פשיטא דאינו יכול לבטלו) לא צריכא דמהדר עלי' מעיקר' לבטולי' מהו דתימא אגלי מלת' למפרע דבטולי בטלי' קמ"ל. כתבו תוס' ורבא דאמר לקמן דגלוי דעתא בגיט' מלת' הוא היינו שנודע קודם שהגיע גט לידה אבל אם לא נודע אותו הגילוי דעת עד אחר שהגיע לידה לאו כלום הוא כגון דהוי רהיט בתר שליח לבטוליה וסבר שליח דהא דרהיט בתרי' דבעי למימר אשור הב לה (כלומר התחזק והב לה) כדאמר לקמן וכי מבטל לי' אחר שבא לידה לפי שסבר שעדיין הוא ביד שליח וכו'. קמ"ל מתני' דלאו כלום הוא וטעמ' משום דבאות' שעה שהוא רץ לא נודע דעתו לא לשליח ולא לאשה ולא לב"ד והוי להו דברים שבלב דאינן דברים אע"פ שנאמן לומר כך הי' בלבי. ואע"ג דבעלמ' גבי ההוא דזבין למיסק לא"י בדין הוא דלא הוי דברים כיון דלא חשש לפרש רוצה היא שיתקיים הדבר בכל ענין אבל כאן עושה כל מה שיכול לעשות מ"מ עשאום כדברים שבלב ואין להקשו' דמי איכא מידי דמדאוריי' לא הוי גט וכו' דכיון שקצת דומה לדברים שבלב לא חשיב עקירת דבר מן התור' ועדיפא מיני' אמרי' בביטול שלא בב"ד בלא ידיעת שליח ואשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול וצ"ע כי שמא ביטול שלא בב"ד אינו מועיל להקל אבל יועיל להחמיר. ועוד נר' לר"י כי דברים שבלב אינן דברים אפי' היכ' דקי"ל נאנס מלפרשן כמו שרוצה להוכיח בקדושין (מ"ט) מכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דגט ודכפרה ולא מהני דברי' שבלב להיות דברים אלא היכא שבלא גלוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו עכ"ל:

[ג] נדרים דף כ"ז מתני' נודרין להרגין ולחרמין שהיא תרומה אע"פ שאינו תרומה [שאם בא להרגו יכול לדור על זה שהיא של תרומה כדי שלא יטלם והנדר מותר והיינו נמי נדרי אונסין]. גמ'] היכי נדר (היכי שייך נדרו בהאי לישנא) אמר רב עמרם באומר יאסרו פירות העולם עלי אם אינה תרומה או אם אינן של בית המלך. כיון דאמר יאסר אתסרי לי' כל פירא עלמ' באומר היום אי דאמר היום לא מקבל מיני' באומ' בלבו באומ' בלבו היום ומוצא בשפתיו סתם ואע"ג דס"ל דברים שבלב אינן דברים לגבי אונסין שאני). [הא דאמרי' יאסרו כל פירי עלמא לאו דוקא דאל"כ בלאו הכי אינו נדר דהיכי דאמר יאסרו כל פירות עולם. ש"ך י"ד סי' רל"ב] כתב הר"ן אי דאמר יאסרו פירות עולם עלי לעולם אין דברים שבלב מבטלין מה שהוציא בפיו אפי' גבי אונסא כי האי אלא דהכא סתמא קאמר יאסרו פירות עולם עלי ונהי דסתמא לעולם משמע ה"מ היכי דליכא אונסא משום דטפי משמע לעולם מהיום אבל היכא דאיכא אונסא הך אונסא מפ' ליה לדבוריה דהיום קאמר כיון שלא אמר בפירוש בהיפך:

עכ"ל. ועיין בדף כ"א גבי נדרי זריזין שהתירו חכמים. כתב הר"ן וטעמא דמילת' לפי שדרכן של מוכר ולוקח בכך לא מקרי דברים שבלב:

[ד.] תרומות פ"ג משנה ח' המתכוון לומ' תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים וכו' שאיני נכנס