כסף נבחר חלק א קלז

לעדות דחזקה דהכא אין עדותן עדות בלא עדות שנים אחרונים ואין מועיל לשום דבר בעולם לכך הוי חצי דבר אבל שנים הראשונים אע"פ שאין עדותן מועיל לענין חזקה מ"מ נפקא מיני' בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם הוא עכ"ל:

[ב.] בב"ק דף ע' מתני' גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם או ע"פ שנים אחרים משלם דו"ה וכו'. [גמ']. לימא מתניתן דלא כר"ע וכו' (והני עידי טביחה חצי דבר קמסהדי דאי לאו עידי גנבה איכא למימ' דידיה קטבח) אמר אביי אפי' תימא ר"ע מי לא מודה ר"ע בשנים אומרים קידש (פלוני את האשה בניסן) ושנים אומרים בעל [איש אחר באייר] דאע"ג דעידי ביאה צריכי לעידי קדושין (להמית דאי לא קדשה איכא למימ' פנוי' היא) כיון דעידי קדושין לא צריכי לעידי ביאה דבר קרינא בי' ה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכי לעידי גנבה כיון דעידי גנבה אינן צריכין לעידי טביח' דבר קרינן בי' (כיון דעידי קדושין וכו' דבלאו אינהו שוו לה קמאי אשת איש ליאסר על כל העולם דבר הוא אף עדות של ביאה קיים ונהרגת וכו' אבל הני דעדות חזקה שלשתן הכתות צריכות זו לזו). ומסקינן נמי התם דלרבנן האי דבר מבעי' למעוטי שנים אומרים אחת בגבה וכו' הני אמרי קטנה והני אמרי קטנה. (אבל לגבי חזקה כולן מעידין שהי' מוחזק בה). כתבו תוס' ולא דמי לשנה לראשונ' בפני ב' דהתם ראו כל מה שיכולין לראות באותה שנה (והוא פי' רשב"ם דב"ב) ורב אלפס פי' משום דהתם מהני סהדותי' לענין פירות שאכל בשנה ראשונ' שחייב לשלם אם לא ימצאו עדים יותר [הוא פי' הרשב"א בתוס'] וטעם ראשון נר' לר"י עיקר דתנן (גיטין ס"ג) האשה שאמרה התקבל גיטי צריכה ב' כתי עדים שנים שאמרו בפנינו אמרה ושנים שאמרו בפנינו קבל וקרע אלמא לא חשיב כי האי גונא חצי דבר אע"ג דצריכי אלו לאלו דאפי' למ"ד שליש נאמן כשגט בידו ולא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה מ"מ כיון שצריך שנראה הגט בידו חצי דבר הוא אלא ע"כ משום שכל כת רואה מה שיכולה לראות באותה שעה ואתיא מתני' דגיטין כרבנן עכ"ל. (ואספ"ז כתב דגבי שערות שביאתן הוא הגדלות אמרי' ביה חצי דבר אבל בחזקה שאינה אלא לראי' ואינה גוף הקניי' לא אמרי' ביה חצי דבר עכ"ל). ותוס' בגיטין דף ס"ג כתבו וא"ת לר"מ היכי מכשרינן הכא בב' כתי עדים הא הוי חצי דבר וי"ל דלמ"ד שליש נאמן לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה ולמ"ד בעל נאמן ה"מ כששלשתן בעיר וכו' הלכך כיון דאין שלשתן בעיר לא צריכי עדי אמירה לעדי קבלה כולה דבר הוא עכ"ל (וזה סותר למ"ש בב"ק). ור"נ בגיטין כתב ולא הוי חצי דבר שהרי מכיון שמינהו שליח נעש' ידו כידה ולכשיתן לו מתגרשת. וכ"כ רמב"ן בחדושי גיטין ובחדושי בתרא כתב וז"ל ואיכא למימ' דעדות בפנינו אמרה לו עדות בפני עצמו ולא צריכי לאצטרופי דלא מסהדי כלל בגירושיה ובגיט' אלא דחזו דאיתתא שוויתי' להאי גברא שלוחה ומעת' יכול לקבל גיטה שהרי הוא שלוחה ואינן צריכין להצטרף כלל. וכי תימא כת שני' אמאי מצטרפת עם הראשונה כבר אמרו בגמ' במרובה דאפי' לר"ע לא בעינן בעדות אחרונה דבר בפני עצמו וכו' ומיהו בקמייתא בעינן דתהוי עדות למידי ואפי' לדברי חכמים. אבל לרש"י ז"ל יש בה פי' יות' מחוור דגבי קטנה היינו טעמ' דלא מצטרפי משום דכל כת וכת אקטנה קמסהדי ולא בהתחלת גדלות שאף הקטנה אפש' שיהיה לה שערה אחת וכשאתה מעמידה על אותה חזקה אכתי קטנה שאם לא נולד שום דבר אחר אפי' עמדה בשער זה כל ימיה קטנה היא אבל גבי חזקה כל אחד ואחד מעידה שהוא מוחזק בה כאדם המחזיק בשלו שמאח' שהוא טוען אני לקחתיה ואין אנו צריכין אלא שיהא אוכלה כאדם האוכל את שלו ואלו מעידין כן אע"פ שאנו צריכין לעדות אחרים מפני שאנו חוששין שמא יצאה מרשותו ולא עמדה בחזקתו אלא אותה שנה מ"מ אם תעמידנה בחזקתה בעדות זו שלו הוא נמצאת עדות זו התחלת עדות שניי' שהרי העידו שראו אותו ברשותו של זה ולא יצאה מרשותו בפניהם ושלו היא אם לא נולד שם דבר אחר שתצא מרשותו הלכך עדות שתיהן כדב' אחד הוא עכ"ל. ור"י מגאש כתב בחדושיו דרבנן לא דרשי דבר ולא חצי דבר אלא לרבנן דהיכא דמסהדי חצי והנהו שני חצאין מצטרפין אהדדי ממילא הוי להו דבר דהא לא אכפת לן בדב' דעדות אי קיימא מכת אחת או משתים ואי הנך חצאין לא מצטרפי אהדדי בהא אמרי רבנן דבר ולא חצי דבר שלא תאמ' כיון דכל חצי מינייהו במקום הראוי הוא תדע שהרי אלו היה חצי אחר עמו היתה העדות נגמרת עכשיו שהן בב' מקומות קמ"ל דלא הוי עדות כלל וטעמא דשנים אומרים אחת בגבה משום דלא מצטרפי הני שערות אהדדי דהא ב' שערות במקום אחד בעינן והא דאמרי' דבר ולא חצי דבר לא בסברתייהו דרבנן הוא דאמרי' ליה אלא בסבר' דר"ע הוא דאמרינן שהי' ר"ע אומ' דבר ולא ח"ד מקשה הש"ס ורבנן האי דבר ולא חצי דבר דדריש ר"ע מאי עבדי ליה ואוקימנא למעוטי שנים וכו' וכיון דאוקימנא הכי ממילא שמעת מיני' דלאו דבר ולא ח"ד הוא דדרשי רבנן כדקא דריש ר"ע אלא דבר ולא שני חצאי דבר וכו' עכ"ל:

[ג.] סנהדרין דף פ"ו אתמ' עדי גנבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין (שתי כיתי עדים אחת העידה שגנב נפש ואחת העידה שמכר אין נהרגין. וכיון דאנהו לא מקטלו איהו נמי אם לא הוזמו לא מקטל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה) ר' יוחנן אמר נהרגין חזקיה דאמ' כר"ע דאמ' דבר ולא חצי דבר (והאי חצי דבר אצל כל כת וכת דאי לאו עדי גנבה אינו נהרג משום עדי מכיר' שיכול לומ' עבדי מכרתי ואי לאו מכירה נמי לא מחייב אגנבה) ור' יוחנן דאמ' כרבנן דאמרי דבר ואפי' ח"ד. (כתבו תוס' וא"ת והא אמרי' לקמן קיים במקצת וביטל מקצת דשאר מצות ד"ה פטו'. ופי' בקונט' משום דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר ולא חצי דבר וי"ל דרבנן נמי מודו דדרשי' ולא ח"ד והא דפליגי אר"ע היינו משום דחשבו ליה דבר שלם כדמוכח עכ"ל). ומודה חזקיה בעדים אחרונים של בן סורר ומורה שהוזמו שנהרגין מתוך שיכולים לומ' הראשונים להלקותו באנו והני אחריני כולי דבר עבדי ליה. (כתבו תוס' אין הטעם תלוי באמירתן אלא בזה דעדי גנבה ראשונים לא צריכי לעדי גנבה שניי' עכ"ל). מתקיף לה ר"פ אי הכי עדי מכירה נמי לקטליה מתוך שיכולין לומ' עדי גנבה להלקותו באנו וכו' דהא אמר חזקיה עדי גנבה בנפש שהוזמו לוקין. אלא אמר ר"פ בעדי מכירה דכ"ע לא פליגי דנהרגין (אם נגמר דינו ע"פ שתי כתות) כי פליגי בעדי גנבה חזקיה אמר אין נהרגין גנבה לחודא קיימא ומכירה לחודא קיימא (ועדי גנבה אינן באין להורגו אלא להלקותו אבל עדי מכירה הבאים עמהם ואומרים שהתרו בו למיתה מונעין אותו ממלקות ומחייבי' אותו מיתה והוי לה מכירה דבר שלם) ר' יוחנן אמר נהרגין גנבה אתחלתא דמכירה היא (דקסב' ר' יוחנן לא לקי עלה דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואינן באין אלא להורגו ואע"ג דשתיהן צריכות זו לזו והוי כל חדא חצי דבר מקטל כרבנן) ומודה ר' יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין מתוך שיכולין לומ' להלקותו באנו (דאינהו ודאי למלקות אתי דכתיב ויסרו אותו וכו') אמר אביי הכל מודים בבן סורר ומורה בעדים הראשונים שאין נהרגין מתוך שיכולין לומ' להלקותו באנו והכל מודין בבן סורר ומורה בעדים האחרונים שנהרגין מתוך שיכולים העדים הראשונים לומ' להלקותו באנו והני כולי דבר קא עבדי לי' ומחלוקת בבן סורר ומורה שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל (הנך ב' כתות צריכות זו לזו ואין הראשונים יכולין לומ' להלקותו באנו והוי חצי דבר לחזקיה דסב' כר"ע דאמר אין