כסף נבחר חלק א קלד

חייב באחריות' ליחשביה כבעלים ואיכא למימ' דלא דמי חיוב שמירה לאחריות' דבהמה משום דבשמירה איכא אנפי דלא מחייב ואחריות בכל אנפי מחייב עלה הראב"ד עכ"ל. וק' לי אם כן מאי פריך הש"ס פסחים דף ו' אלא למ"ד כממון לא ימצא למה לי הא איכא חלוק בין הא דר"ש להאי דשומר כנ"ל צ"ע]:

[ע"כ השמטה] [פסק] [ז.] בפ"ב מגנבה כתב הרמב"ם הגונב קדשים מבית בעלים בין קדשי קדשים בין קדשים קלים בין קדשים שבעלים חייב באחריותן פטו' מן הכפל ומן ד"וה שנא' וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. (כתב לח"מ כאן כתב רבינו קרא דוגונב וכו' ולמעלה כתב גנב נכסי הקדש אינו משלם אלא קרן שנא' ונתן שנים לרעהו ולא להקדש מזה למדתי תירוץ לקושית תוס' ריש מרובה שהקשו תרי קראי ל"ל ולרבינו ניחא דאי מחדא הוי אמינא דוקא קדשים שאינו חייב באחריות אבל כשחייב באחריות מקרי רעהו כסברת ר"ש קמ"ל מיעוטא מבית האיש אפי' שחייב באחריותן). ובפ"י משבועות כתב הרמב"ם דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. וע' בפ' י"ח ממכירה שפסק דבורר צרור וכו' נותן לו דמי חטין (והיינו או משום דינא דגרמי או כמ"ש תוס' בשם ר"י):

[ח.] ובח"מ סי' שפ"ו ס"ק י' מביא הש"כ דעת בעה"ת וגם הראב"ד בתשו' דפסק דבר הגורם לממון כממון וגם דינא דגרמי עם גורם לממון חדא מלתא. ועוד כתב בשם רמב"ן גזל חמץ ועבר עליו הפסח שהי' יכול להחזירו לנגזל ובא אחר ושרפו חייב לשלם מדינא דגרמי שהרי גרם להפסיד ממון מכיסו. וכ' מהרש"ל לא ידעתי על מי סמך שחולק על הסוגיא שאמר דתליא בפלוגתא דר"ש ורבנן וכיון דקי"ל כרבנן פטור וכתב הש"כ דרמב"ן סובר כתירוץ יש מפרשים שמביאו תוס' (ב"ק דף ע"א ע"ב) וא"כ רמב"ן פסק לסוגיא דמרובה ודפ' אלו נערות דהוא סתם הש"ס ולא כדברי רבה דאמ' באנו למחלוקת וכו':

[ט.] כתב הט"ז א"ח סי' ת"מ על הא דכ' הרא"ש בשם רבינו יונה פ"ק דפסחים דלעולם (החמץ) ברשות המפקיד וחייב לבערו מן התור' כדאמרי' ב"ק (ע"ו) וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. והרא"ש תמה על ראייתו. ועוד קשה ממכילתא דתני בבתיכם למה נאמר לפי שנא' בכל גבולך שומע אני בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך יצא חמצו של אינו ישראל ברשות ישראל שהוא בביתו ואין יכול לבערו יצא חמצו של ישראל ברשות האינו ישראל שהוא שלו ואינו ברשותו עכ"ל. ומתרץ הט"ז על זה האופן דהא אמרי' בפסחים למ"ד גורם כממון שפיר אם הוא באחריות ישראל חייב אלא אי לאו כממון מא"ל ומשני שאני הכא דאמ' לא ימצא. לפי זה למ"ד לאו כממון הא דאמ' הכתוב בבתיכם קאי על החידוש דכאן דזה החידוש אינו אלא בבתיכם ולא בבית האינו ישראל נמצא דלא חילק הכתוב בין בית ישראל לבית האינו ישראל אלא שהחמץ של אינו ישראל והאחריות של ישראל משא"כ אם חמץ ממש של ישראל דזה אינו חידוש דהוא ממון ממש של ישראל אין חילוק זה דאפי' בבית אינו ישראל אסו' אבל למ"ד גורם כממון דמי אין כאן חידוש מחמת לא ימצא נמצא דכי מיעט רחמנא בבתיכם קאי אכל מילי הן על ממון ממש הן על גורם לממון דהא שוין וע"כ חמצו של ישראל בבית אינו ישראל פטו'. ושפיר פסק ר' יונה לחייב המפקיד כי הוא פסק לאו כממון דמי אבל תנא דמכילתא פסק כמ"ד כממון דמי. ולזה מביא ר"י ראיה מוגונב וכו' והיינו שקי"ל לאו כממון דהא אמרי' מבית האיש וכו' ואפי' הוא באחריות המקדיש פטו' הגנב מכפל דהוי גונב הקדש ואי כממון דמי לחייב הגנב וכו' עכ"ל:

[י.] רשב"א בחדושיו שבועות דף ל"ב כתב קשיא לי דהא מתני' דהכא אתיא כרבנן דר"א בר"ש ובודאי קי"ל כרבנן וכסתם מתני' אם כן קשיא הלכתא אהלכתא דהא קי"ל דינא דגרמי וכל דאית ליה דינא דגרמי אית ליה דבר הגורם לממו' כממון דמי ולא היא דהכא שאני דלא חייבי' תורה אלא בכפיר' שמאבד ממון ממש מחמת כפירתו כדאמרינן לעיל אם לא יגיד ונשא עונו לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב. אף אנו נאמר לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב אבל גורם לא אמרי' לדעת רבנן וקי"ל כוותייהו אבל לגבי נזקין כל שגורם לממון מזיק חשבינן ליה כנ"ל ועיקר עכ"ל:

(כלל מג) דינא דגרמי [א.] גרסי' בב"ק דף ק' ריש לקיש אחוי לי' דינרא לר' אלעזר אמר ממליא הוא א"ל חזי דעלך קא סמיכנ'. א"ל מאי למימרא דאי משתכח בישא בעינא לאחלופי לך והא את הוא דאמ' ר' מאיר דאין דינא דגרמי מאי לאו ר"מ ולא ס"ל כוותי' א"ל ר"מ וס"ל כוותי' הי ר"מ וכו' אלא הא ר"מ דתנן המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חברו ה"ז קידש וחייב באחריותו. התם נמי קעביד בידים. אלא הא ר"מ דתניא מחיצת הכרם שנפרצ' אומ' לו גדור נתייאש ממנו ולא גדרה קידש וחייב באחריותו. כתבו תוס' צ"ע לרבנן מאי שנא דפטרי בשורף שטריו מטימא הטהור וכהנים שפגלו דלא חשיב דינא דגרמי דמה לי אם גורם ההפסד ע"י ששורף שטרות או ע"י דבורו וצ"ל דדבור חשיב כמעשה והוי מזיק בגוף הממון בידי' אבל בשורף וכו' אינו נוגע בגוף הממון וניירא בעלמא קלאי מיני' ואינו אלא גרם בעלמא עכ"ל. עוד כתבו וא"ת מאן תנא דפליג אר"מ בדינא דגרמי דר' יוסי ור"ש לא פליגי אלא משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ורבנן דפליגי אר"ש בדב' הגורם וכו' ליכא למימ' דיש חילוקים כדפרישית במרובה (מ"א) וי"ל דהאי תנא דפרק המניח (ל"ג) דקתני שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי פליג אר"מ דמשמע דיש לפטור יותר בשורף שטרות מבשחטו ולמאן דדאין דינא דגרמי אמר לעיל דמגביה ביה דמי שטרי מעליא עכ"ל:

[ב.] בב"ק דף נ"ד ד"ה חמור כתבו תוס' דדינא דגרמי אינו אלא מדרבנן כדמוכח בהכונס (ס"ב דמבעי' ליה אי עשו תקנת נגזל במסור (דמשתבע הנמסר ושקיל כמו נגזל) או לא). ואי דינא דגרמי דאורייתא למה לא עשו כמו בנגזל עכ"ל. ובדף ס"ב ע"ב ד"ה יצאו שטרות כתבו תוס' למה לי למעט שטרות מכפל הא אפי' אבדו בידים למאן דלא דאין דינא דגרמי לא משלם קרן ואפי' מאן דדאין אינו אלא מדרבנן. וי"ל כיון דאי איתא לשטר בעין חייב להחזיר ס"ד כשמחזיר מחזיר הכפל עמו קמ"ל עכ"ל. ובשבועות דף ל"ז ע"ב ממעטינן שטרות מקרבן שבועת הפקדון מכלל ופרט וכלל. כתבו תוס' אפי' מאן דלא דאין דינא דגרמי ופטר שורף שטרות מ"מ כיון דכי איתנהו בעינייהו מחייב ליה לאהדורינהו ה"ה דכי כפר חייב. ומיהו לבסוף דמסיק הש"ס דלענין השבה דוקא פליגי אי אומ' כשנשתנו הרי שלך לפניך (היינו שגזל קרקע ושטפה נהר דסבר ר' אליעזר חייב להעמיד לו שדה אחר ורבנן סברי שאו' לו הרי שלך לפניך) קשיא מה שייך למעוטי שטרות הא אפי' שרפן פטור כ"ש נשתנו. וצ"ל דסבר כר"מ דדאין דינא דגרמי. אי נמי פטרינן היינו כי קלנהו באתרייהו אבל נטלו ושרפו חייב עכ"ל:

[ג.] בב"ק דף צ"ח אמר רבה השורף שטרו של חברו פטור דא"ל ניירא קלאי מינך. מתקיף לה רמי בר חמ' היכי דמי אי דאיכ' סהדי דידעי מאי הוי בשטר' לכתבו לי' שטרא מעליא ואי דליכ' סהדי אנן מנא ידעינן (מאי הוי כתיב בי' ומאי בעי למיתבי' ולא איצטריך לי' למימר דפטור) אמר רבא תהא במאמינו. אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי בי' דמי שטרא מעליא (שהרי גרמו להפסיד) ומאן דלא דאין דד"ג מגבי בי' דמי ניירא בעלמ'. הוי עובדא וכפי' רפרם לרב