כסף נבחר חלק א קלא

(וכ"כ הר"ן בהלכות ביצה דף ג' דלא מחמרי' בדשיל"מ אלא דומיא דביצה שאינו נפסד אם ימתין לערב אבל דבר שנפסד לא מחמרי' בדשיל"מ עכ"ל) ובריש אין צדין (גבי אמר רב יהוד' אמר שמואל הלכה כר' יהושע ספק מוכן אסו') כתב המרדכי בשם האבי עזרי אע"ג דבספק מוכן מחמרינן היינו משום דמוקצה הוא וגם הרחקה לאיסו' וכו' אבל אם אין ספק מוקצה אלא ספק תחומין כגון שיש לאינו ישראל המביא דורון שני בתים ואחד בתוך התחום שרי אפי' למי שבא בשבילו דגרסי' פרק מי שהוציאוהו גבי יש תחומין למעלה ספק תחומין דרבנן להקל ואע"ג דדשיל"מ הוא לא דמי לביצה דאמר רב אשי פ"ק לעולם ספק י"ט ספק חול וכו' דהתם כי מוקמיה לה אחזקת' הרי לא נולדה וכן בספק צידה חזקתו שלא ניצד משא"כ בספק תחומין עכ"ל. ור"ן פרק אין צדין כתב היכא שנסתפק לנו אם באו מחוץ לתחום אם לאו הא מלתא תליא במלתא דרב ושמואל בשבת פרק השואל עלה דמתני' דאינו ישראל שהביא חלילין לא יספוד בהם ישראל אא"כ באו ממקום קרוב ואמר רב מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופירש"י דשמואל לקולא דאע"ג שלא נכנסו לעיר עד הבוקר חוששין שמא מבע"י בא בתוך התחום ולנו בלילה חוץ לחומה וקי"ל כשמואל אבל הגאונים ורי"ף פירשו דשמואל להחמיר וכו':

[פסק] [טו] כתב הרמב"ם פרק ט"ו ממאכלות נמצאת למד שכל איסורין שבתורה בין איסורי מלקות בין איסורי כרת או איסורי הניי' שנתערבו במאכל המותר מין בשאינו מינו בנ"ט מין במינו שאי אפשר לעמוד על טעמו שיעורו בששים או במאה או במאתים חוץ מיי"נ מפני חומרת עבודת כוכבים וחוץ מטבל שהרי אפשר לתקנו מפני זה אוסרין במינן בכ"ש ושלא במינן בנ"ט וכו' פירות שביעית אף על פי שאם נתערבו במינן בכ"ש ולא במינן בנ"ט אינן בכלל איסורי תורה שאין אותה התערובות אסורה אלא חייב לאכול כל התערובות בקדושת שביעית וכו' חמץ בפסח אף על פי שהיא מאיסורי תורה אינו בכללות אלו לפי שאין התערובות אסורה לעולם שהרי לאחר הפסח תהי' התערובות מותרת לפיכך אוס' בין במינו בין שלא במינו בכ"ש והה"ד לתבואה חדשה מלפני העומר אוסרת בכ"ש שהרי יש לה מתירין שלאחר העומר יותר הכל וכן כל דבר שיל"מ ואפי' הי' איסורו מדבריהם כגון מוקצה ונולד לא נתנו בהם חכמים שיעור וכו' שהרי יש דרך שיותר בה כגון הקדש ומעשר שני וכיוצא אבל הערלה וכו' וכן תרומו' נתנו בהם חכמים שיעור שהרי אין בהם דרך היתר לכל אדם. יראה לי שאפי' דשיל"מ אם נתערב באינו מינו ולא נתן טעם מותר ולא יהי' זה שיש לו מתירין חמור מטבל שהרי אפשר לתקנו ואעפ"כ שלא במינו בנ"ט ואל תתמה על החמץ שהתורה אמרה כל מחמצת לא תאכלו לפיכך החמירו בו. כ' הראב"ר משנה שלמה היא עכ"ל (ונראה שכוון למשנה חלה פ"ג שמביא הר"ן בנדרים א"כ למה אמרו הטבל אוס' בכ"ש במינו וטבל הוא דשיל"מ ואם כוון למשנה זאת אין השגה על רבינו דהא מטבל יליף לה רבינו שהרי כ' לא יהי' זה חמור מטבל כלו' שמפורש בהדיא במשנה וגמרא שאינו אוסר בכ"ש אלא במינו אלא דכוונת רבינו דבשאר דשיל"מ דהיינו מה שאסור עכשיו ומותר לאחר זמן כביצה דההיתר בא ממילא שלא ע"י מעש' זה נתבאר בגמ' שאינו אוסר אלא במינו ופסקי תוס' דנדרים באמת ס"ל דבכה"ג אוסר אפי' באינן מינן לכך למד רבינו דבר זה מטבל). כ' לחם משנה בפ"א מחמץ דרבינו סובר דהא דאמר רבא חמץ במשהו לא מטעמיה דרב דס"ל כר' יהודה אלא מטעם דשיל"מ ור' יוחנן דל"ל הך טעמא דשיל"מ אפשר דס"ל דלא אמרי' דשיל"מ אלא כמו ביצה שנולדה שנתערב דהאיסור עצמו אלו הי' בעין הי' דשיל"מ אבל הכא דאיסו' עצמו אלו היה בעין לא הי' מותר שהרי היה אסו' אחר הפסח ואין זה נקר' דשיל"מ אלא אחר העירוב ולא קודם (והיינו כסברת הר"ן לעיל אות ג') ורבינו פוסק כרבא עכ"ל. [טז.] ובפ"ב מהלכות י"ט כ' הרמב"ם כל ספק מוכן אסו'. כ' ה"ה מחלוקת תנאים היא פרק אין צדין. ודע דין מוקצה ונולד בכלל זה והטעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או שרצו להחמיר בספק זה והרשב"א ז"ל חלק ואמר שכיון שמוקצה ונולד מדבריהם הולכין בספק להקל ולא אמרו אסור אלא בדבר שקרוב ליגע באיסו' תורה כגון ספק ניצוד אבל שאר ספקות מותרין ע"כ ואני תמה שאם כן ספק ביצה אם נולדה בי"ט או בעי"ט למה היא אסורה. ועוד דברייתא דאין צדין סתמא מתני' ספק מוכן ר"ג מתיר ור' יהושע אוסר ואמר שמואל הלכה כר"י ודבריו צ"ע עכ"ל ע' בלח"מ. ופ"א כ' הרמב"ם וכשם שאסו' לאכלה (ביצה שנולדה בשבת או בי"ט) כך אסו' לטלטלה ואפי' נתערבה באלף כולן אסורות שהרי למחר יותרו הכל וכו'. כ' ה"ה ולא כ' רבינו ספק י"ט ספק חול שכיון שאין לה ביטול פשיטא דספקא אסורה וגו' וספקא שנתערבה באחרת יש מי שהורה שכולן מותרות וכי קתני נתערבה וכו' אודאי קאי ויש מי שאוסר ולדעת המתירים הסכים הרשב"א וכן נראה מדברי רבינו עכ"ל. ובפ"ה הלכה י"ב מנדרים כתב הרמב"ם נתערב יין זה שאסרו על עצמו ביין אחר אפי' טיפה בחבית נאסר הכל מפני שיש לו להשאל על נדרו נעשה כדבר שיש לו מתירין שאינו בטל במינו. ועוד כ' שם דאסו' בחילופיהן ובגדוליהן וכו' ולמה לא יבטל העיקר בגדולים שרבו עליו שהרי הן דשיל"מ. ע' שם בכ"מ שכ' דאפשר בדשיל"מ לא אמרי' זה וזה גורם מותר. וע' ש"ע י"ד סימן רי"ו סעיף י'. [יז.) ובפ"ו מהלכות מעשר שני הלכה י"ד כ' הרמב"ם פירות מעשר שנתערבו בפירות חולין יאכל הכל בטהרה במקומם או יפדה את המעשר לפיכך אם נתערבו בירושלים אסורין בכ"ש במינם (כן גורס מש"ל ודלא ככ"מ שגורס כמנין) הואיל והוא בירושלים הרי הוא כדשיל"מ ויאכל הכל בטהרה. ובהלכה י"ו כ' מעשר שני בטל ברוב באיזה מעשר אמר במעשר שנכנס לירושלים ויצא ונפלו מחיצות שהרי אין שם מחיצה להחזירו לשם וא"א לפדותו מאחר שנכנס ואף על פי שאין בו שוה פרוטה ונמצא דבר שאין לו מתירין. ומש"ל ופר"ח בי"ד סי' ק"ב כתבו לכאורה דין זה סותר למ"ש בהלכה י"ד דהתם משמע דוקא שנתערב בירושלים הוא דהוי בכ"ש דשיל"מ אבל חוץ לירושלים בטל דטרחא הוא להעלותו ולא הוי דשיל"מ ואלו הכא כ' דוקא משום דלא מצי להחזירו אבל אם הי' יכול להחזיר הי' דשיל"מ דטורח להעלותו לא מפקיע מידי דשיל"מ ועיין בפר"ח שמחלק בין מקום קרוב לרחוק וכו'. ובפ"ד מבכורים הלכה ט"ו כתב אף על פי שהבכורים והתרומות אסורין לאכול לזרים ואף על פי שהבכורים עולין באחד ומאה כתרומה אם נתערבו בחולין. בירושלים אסורין בכ"ש במינם כמעשר שני שהוא מקום אכילתן עשאום כדשיל"מ ואף על פי שבכורים אסורין לזרים אף בירושלים אוסרין בכ"ש. ועיין בפ"ז הלכה ו' ממעילה שכ' הרמב"ם פרוטה של הקדש שנתערב בכל הכיס או שאמר פרוט' בכיס זה הקדש וכו' ואם הוציא ולא חילל לא מעל עד שיוצא את כל הכיס. וכתב כ"מ וא"ת ולבטל ברובא ויש לו' דדשיל"מ ל"ב א"נ מטבע חשיב ולא בטיל עכ"ל. (וצ"ע דתוס' במעילה הקשו קושיא זו וכתבו דאין לומ' דהוי דשיל"מ דהא הוי דרבנן וי"ל מטבע חשיב ולא בטיל עכ"ל. אם לא שנאמ' שדעת כ"מ דמעל מדרבנן ומצינו כמה פעמים מעילה מדרבנן עיין יומא דף כ"ט. ובספר צאן קדשים כ' שמצא גירסא בתוס' שם סוף מעילה. וי"ל דמעילה מדרבנן קאמר ע' שם). [יח.] ובש"ע י"ד סי' ק"ב פסק דאפי' אם נולדה בי"ט