כסף נבחר חלק א קל

ואפי' בדספנא מארעא רובן יולדות ביום וכן בליל יו"ט שני של גליות אבל בלילי י"ט שני של ר"ה לא דקדושה אחת ואיכ' דמתיר אפי' בי"ט של ר"ה משום דרובן של ביצים לאו בני יומן ואזלינן בתר רובא כל היכא דאתי מאן דמזבין לגביה אבל למיזל לבתי דידהו הוי קבוע עכ"ל עיין ה"ה פ"ד הלכה כ"ד מהלכות י"ט שכתב בשם הרשב"א דבי"ט שני של ר"ה אסו' אע"פ שבכל מקום הולכין אחר הרוב והרוב אינן בני יומן כבר נהגו שלא ליקח. אני אומ' חומרא הוא שהחמירו מפני שיל"מ ע"ש עיין בר"ן בפר' אין צדין שחוכך נמי להחמיר בזה. [י.] ביצה דף י' ע"ב מתני' זמן שחורים ומצא לבנים וכו' שנים ומצא שלשה אסורים שלשה ומצא שנים מותרים. גמ'] שנים ומצא שלשה מה נפשך אי אחרינא נינהו הא אחרינא וכו' ואי לא איכא חד דמערב בהו (כתבו תוס' וליבטל ברובא וי"ל דבעלי חיים לא בטלי דחשיבי אי נמי הוי דשיל"מ לאחר י"ט וכל דבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל) שלשה ומצא שנים מותרים מ"ט הנהו אינהו נינהו וחד מינייהו אזיל לעלמא כתבו תוס' וא"ת וכי תלינן לקולא בדשיל"מ וי"ל דהואיל ונשארו שנים במקומם ודאי בכה"ג תלינן לקולא עכ"ל:

[יא.] ביצה דף ל"ח מתני' האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומנח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. גמ'] וליבטל מים ומלח לגבי עיסה (הואיל ועיסה נפישא). כתבו תוס' תימא הא הוי דשיל"מ. וי"ל דה"מ מין במינו אבל בשא"מ כי הכא בטיל והכי מפר' בירושלמי. ועוד דלא דמי לשאר איסורין דהדבר תלוי בטעם אבל איסו' תחומין תלוי בשם בעלים על החפץ ובכאן שם בעל העיסה עליה ולא שם בעלת המים וכו' ולכך יש לו להתבטל אע"ג דיהיב טעמא ולא בטיל בשאר איסורין עכ"ל. ומשני ר' אבא הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין חטין של חברו יאכל הלה וחדי. (כך זו אין שמה בטל מכאן הואיל וקנו מים שביתה אצלה) ואביי משני גזרה שמא תעשה עיסה בשותפות. ורבא אמר תבלין לטעמ' עבידי וטעמא לא בטיל (ולא פליגי אלא מר משני עיסה ומר קדרה) רב אשי אמר משום דהוי דשיל"מ. דכל דבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל (דשיל"מ למחר יוליכוהו או היום יאכלוהו כאן) כתבו תוס' והא פרישנא לעיל דלא שייך דשיל"מ אלא במין במינו וי"ל דאין ה"נ והכא גבי תחומין שאני דחמירי כאלו הוי מב"מ בעלמא כיון דממונא הוא. ועי"ל כיון דעיסה אינה נילושה אלא ע"י מים והקדרה נתקנה בשביל התבלין ע"כ כשערב זה בזה הוי כאלו מין אחד עכ"ל. (ועיין פסקי תוס' בנדרים דף נ"ח שכתבו דבר שיל"מ ממילא שלא ע"י מעשה לא בטיל אף בשאינן מינן וצריך לעיין בהם כי הוא כהלכתא בלא טעמא). ואמרי' בעירובין דף מ"ה ע"ב גשמים שירדו בי"ט הרי הן כרגלי כל אדם וליקני שביתה באוקינוס. בעבים שנתקשרו מעי"ט ודלמא אחרינא נינהוי הוי ספק דדבריהם וכו' כתבו תוס' ואע"ג דהוי דשיל"מ בעירוב הקילו עכ"ל. [יב.] כתב הר"ן בפסחים פרק כל שעה כתב הרמב"ם ורמב"ן דחמץ במשהו משום דהוי דשיל"מ ואני חוכך בזה שקרוב הדבר לומ' דכיון דחומרא דשיל"מ מדרבנן הוא לא החמירו בה אלא כשהמין בעלמ' עתיד להיות ניתר אבל כאן שחמץ עצמו אסור אע"פ שתערובתו מותר אפשר שהשוו מדותיהם שלא לדונו בכלל דשיל"מ. ואע"פ שבעלי סברא זו אומרים דכיון דמדאוריית' לר"ש דשיל"מ הוא כשאסרו ר"ש משום קנס לא בא להקל עליו וכו' ולא נהירא לי שאלו הי' מה שאנו אומרים אפי' באלף לא בטיל מדאורייתא יפה הם אומרים אבל ודאי משמע דחומרא דרבנן הוא שלא לבטלו מעכשיו כיון שהוא עתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאחר זמנו אין ראוי שנחמיר עליו חומרא זו תוך זמנו עכ"ל. ובמרדכי פרק כל שעה כתב משם רבינו חיים דדבר החוזר לאיסורו מאליו כגון חמץ שחוזר לשנה הבאה לאיסורו לא שייך לומ' דשיל"מ כ"ש דבר שאין בעין כ"א טעמא בעלמא עכ"ל. (ועיין מנחת כהן ופלתי ופרי מגדים שכתבו שמוקצה החוזר ונאסר לשבת הבאה כגון גוזלת שלא הכינן אם נתערבו לא מקרי דשיל"מ לדעת המרדכי ע"ש). וכ"כ הג"א בע"א פרק השוכר וז"ל ודוקא שיש ממשות איסור אבל אין ממשות איסו' שנימוח בטל אפי' מין במינו ויש לו מתירין. מהרי"ח:

[יג:

) כתב המרדכי פ"ק דשבת (על הא דאמרי' הורה ר' חנינא כר' ישמעאל דמחוסרין שחיקה מותר לשתות המשקה שזב בשבת כיון דנידוכו מאתמול אע"פ שאינן שחוקין היטב) הלכך לא מבעי' ענבים שדרכן ברגל והוציא יין ונתנו בחבית ונתן בהם מים לקלוט הטעם והוא תמד מותר למשוך ממנה דרך ברזא אע"פ שקצת יין מתמצה מענבים ומתערב עם המים דהלכתא כר' ישמעאל דשרי לשתות יין הזב מענבים שחוקין וכו' אלא אפי' גיגית מלאה ענבים ובועטין אותן במקלות ושוהה שם היין קרוב לחדש עם הענבים בגיגית והיו מחוסרין דרוכה שאין דרוכין רק מעט. גם מאותו גיגית מותר לשתות שהרי משקה הרבה יצאו מע"ש חוץ לענבים בגיגית ואפי' יוצא בשבת מתוך ענבים מתבטל הוא במשקים של היתר ולא דמי לדשיל"מ וכו' דה"מ כשאיסור בעין מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר במינו אבל הני לא ניכרו מעולם אלא מעט מעט שיצאו מתערבין שם עם המשקין של היתר שיצאו מאתמול ואפי' עצים שנשרו מן הדקל מותרין להסיקן בי"ט ע"י שמרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלן כיון דלית' לאיסורא בעינא אע"ג שהעצים מוקצים הם בעין וכן חבית מלאה ענבים שלמים וכו' והענבים לאחר זמן מתבקעים ויוצא כל היין אף בשבת מותר למשוך ממנה בשבת וכו' שמעט שיוצא בשבת מתבטל עם היין שהי' כבר עכ"ל. ושער המלך הקשה מהא דאמרינן בפרק משילין גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות דאמר רב דינקי תחומין מהדדי ק' ליבטל אף ע"ג דהוי דשיל"מ כי מעט מעט שיונק מחלק חברו נתבטל (וש"ע פוסק הא דרב והא דמרדכי) ונרא' לחלק דהתם לא הוכר האיסו' כלל שהרי היין בעודו בענבים מותרין באכילה ונמצא דאיסו' לא בא אלא בשעה שיוצא מן הענבים ומוד נתערב. משא"כ הכא דאיסו' שהוא חלק חברו ניכר וכו'. מיהו ק' מהא דגרסי' בנדרים (נ"ח) אף אני לא אמרתי אלא לביעור ופי' רש"י ור"ן שאם נטל בצל של ששית ונטעו בשביעית והוסיפ' כ"ש מבטל את העיקר ומחייב בביעור וה"ט כיון דהוי דשיל"מ דבידו לאכלו קודם הביעור וק' דה"נ לא הוכר האיסו' אלא מעט שיוצא ומתגדל הוא מתערב עם ההיתר ואמאי לא בטיל לדעת המרדכי ועוד ק' ממ"ש תוס' ב"ק [ס"ט[ ד"ה כל וז"ל וא"ת כי קאמר כל המתלקט הא לא הי' מועיל למה שגדל אח"כ וי"ל דמ"מ מה שהיו יכולין לתקן היו מתקנים ועוד דשמא הי' בטל ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל מ"מ מדאורי' בטיל עכ"ל ושמא דעד כאן לא כתב התרומות ומרדכי אלא גבי איסור דרבנן אבל באיסו' דאורייתא מודה אך קשה מ"ש מור"ם בסי' שי"ח ואם קצץ פרי מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חולה מבע"י אסו' לבריא בשבת משום מוקצה. והשתא ק' מה שגדל בשבת בטל ברוב ואי משום דשיל"מ הא לא הוכר האיסו' ועיין במ"א ס"ק ח'. אם לא שנאמ' דגדולים חשיבי כאיסו' ניכר כיון שתמיד הן גדלין ומתרבין על העיקר. ואין להקשות שדברי המרדכי סותרין עם מה שכתב בסוף חולין בשם ר' משולם. דע"כ לא כתב ר' משולם התם אלא דוק' באיסו' והיתר שניהם יחד תחלתן ביאתן בעולם באו מעורבין הלכך כיון דלא הוברר ההיתר מתחלה וכו' משא"כ הכא שההיתר מבורר כבר מע"ש והלכך כי בתר הכי האיסו' מתערב בו בטל עכ"ל. [יד.] כתב המרדכי פרק כל שעה וז"ל כ' הר"ר שמואל מפליזא בשם ר"ת דלא שייך דשיל"מ היכא שהמאכל מתקלקל.