כסף נבחר חלק א קכט

בין מינו לשא"מ ונ"ל הטעם דר' יהודה וחכמים פליגי במב"מ ר"י יליף מדם הפר דלא בטיל וקסבר ר"י דהיינו טעמא לפי וכל דבר שהוא דומה לחברו אינו מחלישו ומבטלו אלא מחזקו שרבנן ילפי מדם הפר עולין אין מבטלין דתרווייהו כשרים לזריקה ואזלי רבנן אחר דמיון באיסור והיתר כיון דתרווייהו היתר לא בטיל ולפיכך כל שחלוקין באיסור והיתר אף שדומין בעצם בטיל ומש"ה אמרי' גבי דשיל"מ נטו רבנן משום חומרת נדרי' כיון דאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי שהרי אף סופו להיות ניתר כמוהו אמרי' שאינו בטל במינו דהוי טובא. חדא דשוין במין ועוד שאין חלוקין לגמרי באיסור והיתר ומש"ה לא בטיל אלא בשא"מ כדי שאותו חילוק שיש בין מין לשא"מ ישלים אותו שווי שנתוסף כאן משום דשיל"מ וכו' הלכך כשיש לו עכשיו היתר כההיא דמים ומלח דמותרין עכשיו כרגלי שתיהן קרי נתקרב הרבה היתר של עיסה למים ומלח וכיון שהיתרן הרוב אי אפשר לחילוק שיש בין מין לשא"מ שישלימנו דהא לרבנן חילוק דהיתר ואיסור עדיף להו מחילוק דמין ושא"מ וכו' ופת שאפאה עם הצלי להא דמי שאף עכשיו יש לו היתר שלא בכותח ועוד דאפי' לא בעית למידק כו' האי זיל בתר טעמ' הרי אתה רואה שכל שמוסיף היתר החמירו בביטולו שמפני שעתיד להיות ניתר אמרו שלא יתבטל במינו וכיון שכן שכל שמוסיף עוד היתר שאף עכשיו יש לו היתר ראוי להחמיר בביטולו שלא יתבטל אפי' באינו מינו וכו' עוד הקשו עליו מדאמרי' יבמות (פ"א) הא דרב אשי בדותא אי לכהן משרי שרי אי לישראל לעולם אסור אלמא לא מקרי דשיל"מ אלא מאי דאסר האידנא ולבתר זימנא שרי אבל בהאי פיתא בהדי בישרא לעולם שרי ובהדי כותח לעולם אסו' וכו' ונראה דהתם ה"ק דכיון דלישראל לעולם אסו' למה נחמיר אצל ישראל מפני היתרא דכהן אבל פת כיון שיש לו ולכל אדם היתר בה עכשיו ראוי להחמיר בביטולה עכ"ל הר"ן. ותורת חטאת כלל מ' כתב כיון דדשיל"מ אין החשיבות מצד האיסור עצמו אלא מאחר שיהיה לו היתר אח"כ לא רצו חכמים שיתבטל וכל שנתערב שלא במינו אין ההיתר נקרא על דבר האסור אלא על שם דבר שנתערב בו והוי כמי שאין לו מתירין. עכ"ל. [ד.] נדרים דף נ"ט אמר ר' אבא שאני קונמות הואיל ואי בעי מתשל עלייהו הוי כדשיל"מ ואין בטל ברוב. והרי תרומה דאי בעי מתשל עלה ובטל. אמרי בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי למתשל עלה (שכבר זכה בהו כהן) (והרא"ש מביא בשם הר"א ממיץ פירו' דלא מצי למתשל עלה שהרי לא קרא עליה הוא שם תרומה משמע דאכהן קאי אבל ישראל שהפרישה מצי למתשל עלה וצ"ל לפירושו אע"ג דיכול הישראל להחזירן לחולין הוי דבר שאל"מ דלא שכיח כלל שישאל עלה אבל כל זמן שהיא ביד ישראל זמנין דל"ל תבואה ומתשל עלה ומתקין לה ואכל לה. ורא"ש פי' בתרומה ביד כהן וכו' כיון דיצאה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מיניה). אי הכי אימא סיפא אם הית' טהור' תמכר לכהן וכו'. אלא אימא בשלמא קונמות מצוה לאתשולי עלה (וכיון שכן כאלו אתשל עלייהו דמי. ר"ן. ורא"ש כ' דסתמייהו עומדין לישאל) משום דר' נתן דהנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו מקטיר עליה. אלא תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה (וכיון דלאו מצוה לא אתי לאתשולי וכדבר שאין לו מתירין דמי להכי בטל (והלכך כיון שאין ההיתר בא מעצמו וליכא מצוה למיעבד הכי לא מקרי דשיל"מ ר"ן) וכתב הר"ן והקדש דקא מני לעיל בדשיל"מ בהקדש בדק הבית דע"כ לפדי' קאי. (ועיין לח"מ בפ"ה מנדרים דאם אדם אסר על חברו דבר ונתערב אח"כ לא מקרי דשיל"מ לגבי הנאסר כיון שאין ביד הנאסר להתיר ע"ש). [ה.] יבמות דף ע"א ע"ב תניא חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חטאת טהורות. וכן פרוסה של לחם הפנים טמאה וכו' תעלה ר' יהודה אומר לא תעלה אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות וכו' ד"ה לא תעלה. מאי שנא רישא וכו' אמר רב אשי סיפא משום דהוי דשיל"מ וכו' והא דרב אשי בדותא למאן אי לכהן משרי שרי אי לישראל לעולם אסו' (דהא דקי"ל דשיל"מ לא בטל כגון דמשתרי למחר למאן דאסו' ליה השתא כגון ביצה). כתבו תוס' למאי דס"ד (דהוי דשיל"מ) אמאי תרומה טהורה עולה במאה ואחד עכ"ל. (עיין בכלל מין במינו). [ו.] מ"א דף ע"ג ע"ב אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה בין במינו בין בשא"מ בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינו במשהו ושלא במינו בנ"ט. בשלמא יי"נ משום חומרא דע"ז אלא טבל אמאי. כהיתרו כך איסורו דאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי כתבו תוס' דצריך שני טעמים גבי טבל דלא ליבטל אחד טעם גמרא דילן כהיתרו וכו' ואחד טעם דירושלמי משום דשיל"מ דטעם דירושלמי לא שייך כ"א בזמן שהבעלי' כאן אבל אינם בעיר וצריך לטרוח ולילך אחריהם כיון שיש לו טורח והוצאה הוי כדבר שאין לו מתירין כמ"ש ר"ת (ב"מ דף נ"ג) גבי מעשר שני וטעם דגמרא לא שייך כ"א טבול לתרומה גדולה אבל טבול לתרומת מעשר לא עכ"ל. [ז.] ביצה דף ג' ע"ב מיתבי אחד ביצה שנולדה בשבת ואחד שנולדה בי"ט אין מטלטלין אותם לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך וכו' וספקה אסורה ואם נתערבה באלף כולן אסורות בשלמא לרבא דאמר (הא דתנן ביצה שנולדה בי"ט בה"א לא תאכל מיירי בי"ט אחר שבת) משום הכנה הוי ספקא דאורייתא וכו' אלא לרב יוסף ורב יצחק (דאמרי משום פירות הנושרין או משקין שזבו) ספקא דרבנן היא ולקולא. א"ל סיפא אתאן לספק טריפה. אי הכי אימא סיפא אם נתערבה באלף וכו' אי אמרת בשלמא ספק י"ט ספק חול וכו' הוי דשיל"מ וכל דשיל"מ לא בטיל אא"א ספק טרפ' דבר שאין לו מתירין היא ותבטל ברוב' (שיש לו מתירין שיכול לאכלו אחר י"ט בהיתר גמור אפי' באלף לא בטיל ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטל דכתיב אחרי רבים להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן לא יאכלנו באיסו' ע"י ביטול) אמר רב פפא האי תנא ליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל וכ"ש בדאורייתא רב אשי אמר לעולם ספק י"ט ספק חול הוי דשיל"מ וכל דבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל (דקשי' לך ספק דרבנן לקולא הכא אזלינן לחומרא וכי היכא דבביטולא מחמרינן מהאי טעמא בספקא נמי מחמרינן מהאי טעמא). ור"ן מסופק אי מחמרינן נמי בספק ספקא ולקמן באין צדין כתב דס"ס מותר בדבר שיל"מ. [ח.] ביצה דף ד' ע"ב אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן וכו' ולרב אשי דאמר כל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר ה"מ היכא דאיתא לאיסורא בעינא הכי מקלי קלי איסורא. [ט.] ביצה דף ז' אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב בדק בקינה של תרנגולים מעי"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה. ומוקי הש"ס בדספנא מארעא (והיא יולדת אף בלילה) מאי איריא בדק כי לא בדק נמי. כי לא בדק אימא מאתמול הוי. כתבו תוס' והא ביצה דשיל"מ וא"כ ספיקא לחומרא וי"ל שאני הכא משום דגם כי ספנא אארעא שכיח דיולדת ביום יותר מבלילה. כתב הר"ן מהא משמע דאפי' בדבר שיל"מ בדרבנן אזלינן בתר רובא משום דלא אתחזק איסור' ואע"ג דאמרי' דכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל שאני הכא דלא אתחזק איסורא ומהא שמעינן שמותר ליקח ביצים מאינו ישראל בליל י"ט ראשון לפי שרובן הן של זכרים שאינן יולדות בלילה