כסף נבחר חלק א יב

ששידך בנו וקצב ליתן נדוניא ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בו בחיי אביו. וכתב סמ"ע זה לשון מהרי"ו דמאיזה טעם יזכה דאין כאן מתנת ש"מ וכו' ואי משום אומדנא דעת אביו כיון דנדר לו כ"כ אמדינן דעתיה דניחא ליה לקיים מאן לימא לן דדעתי' היה שיטול כל זה בראש דוק לאידך גיסא דילמא כל מה שקצב לו היינו דוקא בחייו אבל לאחר מותו כיון דנפלו נכסיו קמי בניו ולהאי בן נמי אית ליה בהדייהו לא ניחא ליה לאב להעביר נחלה משאר בנים. כ"ש היכא דחלק ירושתו יגיע לשיעור הנדוניא שקצב לו אביו ע"ש, ודומה לזה כתב מהרי"ו בראובן ששידך בתו ופסק לה נדוניא ומת ראובן קודם שהשיאה ופסק דפשוט דלא ליקח דבר זה מן האמצע רק אותה הבת המשודכה תתן מחלק ירושתה וכו' ולכל היותר אין ליקח מן האמצע אלא הך המבואר בכתב הקנס וכו' עכ"ל. [עיין ש"ע א"הע סימן נ' ברמ"א. וע' במשנה למלך בפ"ג מזכי' שכתב תשובה ארוכ' בזה הענין]. [יב] כתב מהרי"ק בשורש קכ"ט. הא דפסקינן לענין אומדנא כר"א ב"ע בכתובות נ"ה וכר"ש בן מנסיא בבתרא קמ"ו. וכן כתובות צ"ז גבי זבין ולא אצטרכו ליה זוזי. וכן שכיב מרע שכתב כל נכסיו בלא שיור ועמד דחוזר וכן בכמה מקומות ואפי' לענין איסורא גבי מסוכן וכולי ולא פסקינן כרבי אחא דהולך אחר אומדנא בגמל האוחר בין הגמלים וכו' לא קשה דודאי כל היכא שהמעשה מבורר אצל הדיינים אלא שאנו מסופקין באומדן דעת הנותן או המוכר או המגרש אזלינן בתר אומדנא אבל היכא דלא נתברר גוף המעשה אצל הדיינין כי ההיא דגמל אוחר דאין ידוע לנו אם נגחו אם לאו אלא מתוך אומד בהא ודאי פליגי רבנן על רב אחא וקי"ל כוותייהו. תדע דהא בבתרא צ"ג הוי ס"ד לאוקמי שמואל כרבנן דפליגי על ר' אחא. ובכתובות נ"ה פסק שמואל כראב"ע. אלא ודאי דשניי' אומדנא דרב אחא עכ"ל. (כלל ד) אונם רחמנא פטריה [בכלל זה אבאר כל המעשים הנעשים באונס אי מקרי מעשה להתחייב עליו עונש. וגם אם שייך במעשה הזה (דהיינו בדבר שנעשה בו) איזה איסור אם הוא אסור כמו אם נעשה המעשה ברצון או לא. וגם אבאר באיזה דברים שחייבין על אונס כרצון ומה הוא נקרא אונס]:

[א] גרסי' בספרי פ' כי תצא ואם בשדה ימצא האיש את הנער' המאורשה וכו' ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ולנערה לא תעשה דבר מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה מנין אף מן הקרבן ת"ל חטא אין לנערה חטא משפט מות] מנין אף מן המכות ת"ל חטא מות [ונראה לי דיליף זה מדכתיב ברישא לא תעשה דבר ובודאי במיתה דבר א"כ למה כ' אח"כ חטא מות. אלא אתי לפוטרה אף ממלקות שהיא במקום מיתה] מלמד שכל עונשין שבתורה פטורין [ב] נדרים כ"ז גרסי' ההוא גברא דאתפס זכוותי' בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד ל' יום לבטלין הני זכוותי' אתנס ולא אתא אמר רב הונא בטלה זכוותי'. א"ל רבא אנוס הוא ואנוס רחמנ' פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר (משום דאנוסה היא) וכי תימא קטלא שאני והתנן נדרי אונסין הדירו חברו שיאכל אצלו וחלה היא או בנו וכו' הרי אלו נדרי אונסין (וכ' רש"י קטלא שאני וכו' דגבי קטלא חס רחמנ' עלה כי היא אנוסה אבל בשאר אונסין דליכא חיוב קטלא לא מפטר משום אונס. והתנן וכו' ופטור. ורא"ש כ' קטלא שאני דכתיב ושפטו העדה וכו' קטלא מידי דאתי ממיל' ולא מסתבר לענוש על האונס כרצון אבל זה שהתנה ולא פירש בלא עכבת אונס גמר ואתני בכל ענין והתנן וכו' אלמא מעכב כל דבר. ורב הונא סובר ודאי בנדר בעינן פיו ולבו שוין ולא היה בדעתו לידור אם יעכבנו אונס אבל בממון לא אזלינן בתר מחשבת לבו אי לא אתני בפירוש בלא עכבת אונס אין אונס מבטל התנאי עכ"ל. ור"ן כ' ורב הונא דלא שני לי' מידי משמע דלא חש לפרכי' משום דהתם לא הוי למדיר לאתנוי דמאי איכפת לי' אבל הכא כיון דהוי לי' לאתנוי ולא אתני איהו דאפסיד אנפשי' עכ"ל) ולרב' מאי שנא מהא דתנן ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת וכו' ה"ז גט ואמאי הא אתנס אמרי דלמ' שאני התם דאי הוי ידע דמית מן לאלתר הוי גמר ויהיב גיטא. ומ"ש מהא דאמר אי לא אתינ' מכאן עד תלתין יומין ליהוי גיטא אתי ופסקיה מבר' א"ל חזו דאתאי וכו' ואמר שמואל לא שמי' מתייא ואמאי והא אניס דלמ' אונס' דמגליא שאני ומבר' מגלי' אונסי' (כלומר כיון דשכיח טובא). כתב הר"ן וה"ה דמצי לשנוי משו' צנועו' וכו' דאין אונס בגיטין אלא לפום טעמ' דמקש' דס"ל דיש טענת אונס בגיטין משני לה עכ"ל:

[ג] כתובות ב' הגיעו הזמן (של נשואין) באחד בשבת אינו מעלה לה מזונות לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפרסה נדה אינו מעלה לה מזונות (שהמעוכב מחמת אונס אינו חייב במזונותיה) אמר רבא ולענין גיטין אינו כן קסבר אין אונס בגיטין (אין טענת אונס בגיטין) ומסיק הש"ס משום צנועות זמנין דלא אניס וסברי דאניס וממנעי ולא מנסבי. משום פרוצות זמנין דאניס ואמר' דלא אניס וכו' ומי איכא מידי דמדאוריית' לא להוי גיטא (דמצינו טענת אונס מן התורה שנאמ' ולנערה לא תעשה דבר) ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמ'. אין כל דמקדש אדעת' דרבנן קמקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' איכ' דאמרי אמר רבא וכן לענין גיטין קסבר יש אונס בגיטין כ' תוס' דיש ג' מיני אונס דאונס שלא שכיח כלל כגון ההיא דפ' מי שאחזו אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית אפי' בלישנ' קמא יש טענת אונס בגיטין אונס' דשכיח כי ההוא דפסק' מברי' אפי' לאיכ' דאמרי אינו מבטל הגט דאיבעי' לאתנוי ובאונס דשכיח ולא שכיח פליגי תרי לישני והלכה כלישנ' קמא עכ"ל וכ"כ הרא"ש ומרדכי. והג"מיי בשם ס' המקצועות כ' דבידי אדם לא הוי אונס בידי שמים הוי אונס ור"ן סוף פ' כל הגט כ' כתוס' דיש ג' מיני אונס. ועוד כ' ובעטור כ' אתשל קמי' ריש כלה יש אונס בקדושין או לא ולא אפשט' עכ"ל [פי' על האי גוונא דאמר אם לא באתי וכו']:

[ד] גיטין דף ל' ההוא דאמר אי לא פייסינהו עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסא ולא איפייס' אמר רב יוסף מי יהיב לה תרקב' דדינרי (ואע"פ שאין לו לא אמרינן אנוס הוא דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיט' איכ' דאמרי אמר רב יוסף מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה הא פייסה ולא אפייסה הא כמאן דאמר יש אונס בגיטין הא כמ"ד אין אונס בגיטין. כ' הר"ן מדאצטריך לטעמ' דאין אונס בגיטין שמעי' דבדיני ממונות דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסינא לפלוני ופייסי' בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור דאנוס הוא עכ"ל:

[ה] גיטין ע"ג ההוא גברא דזבין ארע' לחברי' קבל עליו כל אונס' דמתילד לסוף אפיקו בה נהרא אתי לקמי' דרבינ' אמר זיל שפי לה. וגם רב פפא ור"ה ברי' דר' יהושע סברי למימר כרבינ'. ורבא אמר אונס' דלא שכיח הוא וכו':

[ו] ע"ז נ"ד תנא נעבד שלו אסור ושל חברו מותר (נגבוה) ורמינהו איזה נעבד כל שעובדין אותו בין בשוגג בין וכו' בין באונס וכו' האי אונס היכי דמי לאו כגון דאנס בהמת חברו והשתחוה לה. אמר רמב"ח לא כגון שאנסוהו כותיים (שאמרו להרגו אם לא ישתחוה. אבל אין לפרש שכפפו קומתו בע"כ דא"כ הוא לא עשה מעשה אלא הם עשו מעשה בגופו דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו תוס') והשתחוה לבהמתו דידי' מתמי