כסף נבחר חלק א קכד

משום מתעסק. ועוד מתעסק אחר כגון נתכוין לחתוך את התלוש ולהגביה את התלוש למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ונמצא מחובר דנעשי' מחשבתו ומפטר בה משום פרט למתעסק ובתרווייהו איירי שמואל ומש"ה קאמר בכריתו' אלא מתעסק דשבת כדשמואל דאיירי נמי שמואל במתעסק דמפטר משום בה לר"א אלא שלא חשש לפרש אלא טעם מלאכת מחשבת דלא איירי בה, ר"א ובחלב איכ' נמי תרי גוונא מתעסק כגון נתכוין לאכול חלב זה ואכל חלב אחר דחייב בלא טעמ' דנהנה דלא שייך למפטריה מטעם מלאכ' מחשבת ועוד מתעסק אחר כגון סבור שהוא שומן או רוק ובלעו דכיוצא בה מפטר לענין שבת דכתוב בה והכ' ל"ל למעוטי משום דנהנה וטעמ' דנהנה ומשום מלאכ' מחשבת לא קאי אכולהו עכ"ל:

[כה] שבת דף ע"ב ע"ב נתכוין להגביה תלוש וחתך המחובר פטור. לחתוך את התלוש וחתך המחובר רבא אמר פטור דהא לא נתכוין לחתיכ' דאיסורא (דכתיב אשר חטא בה ודרשי' פרט למתעסק בדבר אחר ועשה דבר זה ושוגג ה"ד כגון שנתכוין לכך אבל שגג דסבור היום חול או מלאכה זו מותרת). (ותוס' כתבו נתכוין לחתוך תלוש וכו' פי' ועלה בידו מחובר אותו שמכוין לו דאי חתך מחוב' אחר אמאי נקט נתכוין לתלוש אפי' נתכוין למחובר פטור כמו ההיא דתניא כריתות (כ') היו לפניו ב' נרות ארוכו' ונתכוין לכבו' את זו וכבה את זו להדליק את זו והדליק את זו פטור ורש"י לא פי' כן עכ"ל) אביי אמר חייב וכו'. אמר רבא מנא אמינא לה דתניא חומר בשבת משאר מצות שהשבת עשה שתים בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת משא"כ שאר מצות וחומר בשאר מצות מבשבת שבשאר עצות שגג בלא מתכוין חייב משא"כ בשבת וכו' שגג בלא מתכוין ה"ד דסבור שומן הוא ואכלו (ואע"פ שמתעסק הוא לרבא דהא לא מתכוין לאכילת איסור חייב מטעם שכן נהנה אבל שבת פטור דלא נהנ' והיינו סייעת' לדידי') משא"כ בשבת פטור דנתכוין לחתוך התלוש וחתך מחובר פטור. ואביי שגג בלא מתכוין ה"ד דסבר רוק הוא ובלעו (ורוק לאו בר אכילה אלא בליע' ולא איכוין לאכיל') משא"כ בשבת דפטור דנתכוין להגביה התלוש וחתך המחובר וכו' אתמר נתכוין לזרוק שתים (ב' אמו' בר"ה) וזרק ד' רבא אמר פטור דלא מכוין לזריקה דארבע אביי אמר חייב דהא מכוין לזריק' דעלמא. קסבר ר"הי ונמצא ר"ה רבא אמר פטור, דהא לא מכוין לזריקה דאיסורא אביי אמר חייב וכו' וצריכא וכו':

[כו] פסחים דף ל"ג תניא וחטאה בשגגה (במעולה דהקדש כתיב) פרט למזיד והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר בהן את המזיד מקרבן] מעיל' שאין בו כרת אינו דין שפטר את המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה (בידי שמים) תאמר במעילה שחייב בהן מיתה ת"ל בשגגה פרט למזיד וא"ל ר"נ לר"ח בר אבין האי תנא מעיקרא אלימא לי' כרת ולבסוף אלימ' לי' מיתה וכו' מר ברי' דרבינא אמר ה"ק (הא מתניתא בשבוש' אתמר בי מדרשא וה"ק סיפא) לא אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהן. שאין מתכוין כמתכוין שאם נתכוין לחתוך את התלוש (שהוא מתכוין לדבר המותר) וחתך את המחובר שפטור תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל (כגון שהלכה ידו על של עולה ומכיר מי הוא עולה ומי הוא חולין אלא שנסתכל במקום אחר דהיינו שאין מתכוין למעשה זה וחייב מעילה דוחטאה בשגגה כל דהו כתיב ולא כתב בה מיעוטא כדכתיב בשבת מלאכת מחשבת וכתיב בשאר מצות אשר חטא בה וכו' והיינו שמתעסק בדבר אחר ובא זה לידו) ר"נ בר יצחק אמר הכי קאמר (דהא לא הוי לי' למתני דהא בשאר מצות נמי אם מתעסק בחתיכ' ואפי' בשל היתר ועלתה בידו חתיכת איסו' ואע"ג דאין מתכוין לזו מלאכת מחשבת היא וחייב אלא ה"ק) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא מתחייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר שפטור (דהיינו אין מתעסק בחתיכה לגמרי ואפי' בשל היתר וחתך מחובר שפטו' ולא עשאו כמתעסק לחתוך תלוש וחתך מחובר) תאמר במעיל' שאם הושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך ידו בשמן של קדש שמעל (ולא הי' מתעסק בשום סיכה ואפי' בשל היתר):

[כז] בב"ק דף כ"ו מתני' אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזין בין ער בין ישן סימא את עין חברו ושיבר את הכלים משלם נזק שלם. [גמ'] סימא דומי' דשיבר מה התם נזק אין ד' דברים לא (דלא מחייב ד' דברים אלא או מזיד או קרוב למזיד דומיא דכי יריבון דהתם כתיב רפוי ושבת). מנא ה"מ דחייב נזק אפי' שוגג] תנא דבי חזקי' א"ק פצע תחת פצע לחייבו על השוגג כמזיד וכו' האי מבעי' לי' ליתן צער במקום נזק. א"כ לכתוב פצע בפצע מאי תחת פצע ש"מ תרתי אמר רבה היתה אבן מונחת בחיקו ולא הכיר בה ונפלה לענין נזקין חייב לענין ד' דברים פטור לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה (שנתכוין לעשו' מלאכה אלא שסבור שהיום חול או שמלאכה זו מותרת) לענין גלות פטור (דגבי גלות כתיב בשגג' ולא מקרי שגגה אלא היכא דהוי ליה ידיעה מעיקר וזה לא הכיר בה מעולם) לענין עבד פלוגתא דרשב"ג ורבנן דתני' הרי שהי' רבו רופא ואמ' כחול עיני וסמאה וכו' שוחק באדון ויצא לחירות. רשב"ג אומ' ושחתה עד שיכוין לשחתה. הכיר בה ושכח' ועמד ונפל' לענין נזקין חייב לענין ד' דברים פטור לענין גלות חייב דאמ' קרא בשגגה מכלל דהו"ל ידיעה והא הו"ל ידיע' לענין שבת פטור (דבעי' מלאכת מחשבת) לענין עבד פלוגתא דרשב"ג וכו' נתכוין לזרוק שתים וזרק ד' לענין נזקין חייב לענין ד' דברים פטו' לענין שבת מלאכת מחשבת בעינן לענין גלות אשר לא צדה כתיב פרט לנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' לענין עבד פלוגתא וכו'. נתכוין לזרוק ד' וזרק ח' לענין נזקין חייב לענין ד' דברים פטו' לענין שבת באומ' כל מקום שתרצה תנוח אין אי לא לא לענין גלות אשר לא צדה פרט לנתכוין וכו' לענין עבד פלוגתא וכו':

[השמטה] כתב הרשב"א שבת דף קל"ג (אהא דתניא בשר א ע"פ שיש שם בהרת ימול פריך הש"ס הא למה לי קרא דבר שאין מתכוין הוא) תמיה לי אמאי קרי ליה דבר שא"מ דהא מתכוין לקציצה אלא שאינו מתכוין לטהר אלא למול ואין זה קרוי דשא"מ אלא מלאכה שאצ"ל למה הדב' דומה למכבה גחלת של עץ ברה"ר דמכוין לכבות ולא מחמת שהוא צריך לגופה של כבוי אלא כדי שלא יזוקו בה רבים וקרינן ליה מלאכה שאצ"ל. וי"ל דאי כתב רחמנא בפי' השמר בננע צרעת שלא תקוץ הכי נמי אלא השמ' בנגע צרעת כתב רחמנא כלו' שלא יטהרנו אלא בהוראת כהן ואנן הוא דאמרי' דכיון שכן אסו' לקוץ בהרת שמטה' הוא בקציצתו והלכך כשזה קוצץ לשם מילה הו"ל דבר שא"מ אצל טהרה עכ"ל:

כתב הרשב"א יבמות דף ד' ע"ב (אהא דמוכרי כסות פירש"י שאינו מתכוין להנאת חמום) ואינו מחוור דאי בנהנ' אע"פ שאין מתכוין פלוגת' דאביי ורבא בפ' כל שעה ומייתי נמי התם בריית' דמוכרי כסות וכו' ואוקי כר"ש ואי דבר שא"מ מהכא נפקא ליתי לה התם ועוד דהכא אנן לר"י קאמרי' ר' יהודה האמ' דשא"מ אסו' אלא הכא בשאינו נהנה כלל כגון בימות החמה ועומד בחמה שאינו נהנה אלא מצטע' הא נהנה אע"פ שאין מתכוין פלוגת' דר"ש ור"י היא הרמב"ן עכ"ל. (ע' פני יהושע (שבת דף מ"ב) שכ' נ"ל דר"ש יליף דשא"מ מהא דאמרי' יבמות דף ד' תרי קראי כתיבי לא תלבש ולא יעלה