כסף נבחר חלק א קכג

(דלמא כי כניש לי' מתמלאים הגומות שבבית מאליהם והוי בנין) אמימר שרא זילחא במחוזא (לרבץ הבית ורצפת אבנים היתה בכל העיר) אמר טעמא מאי אמר רבנן דלמא אתי לאשוויי גומות הכא ליכא גומות וכו' תנא אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת (רוחצת קיתונות בזוית זו וכוסות בזוית זו ונמצא הבית מתרבץ מאליו) והאידנא דסבירא לן כר"ש שרי אפי' לכתחל' (דדשא"מ מותר והמרבץ אין מתכוין להדביק עפר בגומו' ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק). כתבו תוס' ד"ה המכבד תימא דע"כ מיירי דלא הוי פ"ר דאי הוי פ"ר היכי שרי ר"ש לכתחל' וכיון דלא הוי פ"ר אמאי מחייב ר"א הא אמר ביומ' [ל"ד] גבי צירוף עששיו' דדשא"מ מותר לר' יהוד' מן התור' דלא הוי מלאכת מחשב' וי"ל דבהא פליגי דר"א סבר דהוי פ"ר ורבנן סברי דלא הוי והא דאמר והאידנא דס"ל כר"ש שרי אע"ג דאפשר דסבר ר"ש דהוי פ"ר מ"מ הש"ס סבר כרבנן דלא הוי פ"ר הילכך שרי לכתחלה כיון דקי"ל כר"ש עכ"ל. עוד כתבו תוס' ד"ה והאידנא בה"ג שרי כבוד מהאי טעמא אפי' בדהוצי' ואין נראה לר"י דלקמן (קכ"ד) משמע דמכבדות הוי מלאכתן לאיסור ואי שרי לכבד הוי מלאכתו להיתר אלא ודאי כבוד אסור לכ"ע מפני שמזיז עפר ממקומו ולא שרינן הכא לר"ש אלא דוקא ריבוץ עכ"ל וכ"כ הרא"ש:

[כב] כלאים פ"ט משנה ה' מוכרי כסות מוכרין כדרכן (כסות שיש בהם כלאים לובשו להראותו בשוק) ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועים מפשילין במקל. כתב רש"י בשבת דף כ"ט כסות של כלאים לובשין בשוק להראותו כדי למוכרו דלא אסרה תורה אלא לביש' שהיא להתחמם כדרך כל הלובש והעלאה דומיא דלבישה נמי דמתהני בה עכ"ל. ור"ן בהלכו' פרק גיד הנשה כתב וז"ל בת תיהא ישראל לאינו ישראל אביי אמר אסור ריח' מלתא רבא אמר מותר ריחא לאו מלת' וכו' לאו משום הנאה דריחא פליגי אי מתסרא או לא דאוקמינא התם בגמר' פלוגתייהו כתנאי דתניא הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית של יין תרומ' ר"מ אוסר ור' יהודה מתיר והא ליכ' למימר דמשום הנאה מלתא היא דהא הנא' דתרומה שרי ורשאי הוא להריח בה ועוד דהא קי"ל כר"ש דבר שא"מ מותר ולדידי' הנאה דלא מכוין לי' שרי כדמוכח בפרק כל שעה והכא ודאי בבת תיהא אינו מכוין להנות מיין נסך וכי תימא פ"ר הוא ליתא דלענין הנאה ודאי אע"ג דהוי פ"ר שרי דהא אמרי מוכרי כסות וכו' ובלבד שלא יכוין בחמה וכו' והא התם ודאי מטי לי' הנאה אלא דכיון דלא מכוין לה לא חשבינן לה מידי אלא ע"כ פלוגתא דאביי ורבא בהנאה דאכילה תליה דאביי סבר דשמניח פיו עלי' ושואב הריח הרי הוא כאלו שתה ממנו דריחא מלת' וכאכיל' חשיבה הלכך אע"ג דלא מכוין כלל אסור דקי"ל המתעסק בחלבים ועריו' חייב שכבר נהנה ורבא סבר ריחא לאו מלתא כלומר דלא חשיבה לי' אכילה הלכך כיון דלא מכוין שרי עכ"ל. עיין בר"ן פרק השוכר את הפועל:

[כג] כריתות דף י"ט ע"ב אמר ר"נ אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריו' חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה. א"ל רבא והא תינוק' דכי מתעסק דמי ותנן מי שהי' לו ב' תינוקו' אחד למול בשבת ואחד אחר השבת ושכח ומל של אחר שבת בשבת ר"א מחייב ור' יהושע פוטר. ועד כאן לא פטר אלא משום דטע' בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלאו בר מצוה חייב. א"ל הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבור' חייב מתעסק נמי חייב. איתבי' רב יהודה לשמואל רבי יהודא אומר אפי' נתכוין ללקוט תאנים וליקט ענבים וכו' ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר והא הכא מתעסק הוא ור"י נמי לא פטר אלא מן מינא למינ' אבל בחד מינא חייב. א"ל הב"ע שאבד מלקט מלבו נתכוין ללקוט ענבים ושכח וסבר תאנים בעינא והלכה ידו על הענבי' דר"א סבר הרי נעשתה כוונתו ור"י סבר הרי לא נעשתה כוונתו [בקשתו[ ומחשבתו:

[כד] כריתו' דף י"ט מתני' חלב ונותר לפניו ואכל א' מהן ואינו יודע איזה מהן אכל אשתו נדה ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן ואינו יודע באיזה שגג שבת ויה"כ ועשה מלאכ' בין השמשו' ואינו יודע באיזה מהן עשה ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. אמר ר' יוסי לא נחלקו על העושה מלאכ' בין השמשות שהוא פטור שאני אומר מקצת עשה היום ומקצת עשה למחר על מה נחלקו על העושה מלאכ' בתוך היום ואינו יודע אם בשבת או בי"הר. או אינו יודע מעין איזה מלאכה עשה וכו' אמר ר' יהודה פוטרו הי' ר' יהושע אף מאשם תלוי. ר"ש ור"ש שצורי אומ' לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד (כגון שתי אילנות של מין אחד לפניו ולא ידע אם מזה לקט אם מזה) שהוא חייב (שהרי ידע במה חטא איזה מלאכ' עשה) על מה נחלקו על דבר שהוא משום ב' שמות (כגון ספק קצר ספק טחן אי נמי ספק תאנים ספק ענבים וכן בנתכוין בזו ועשה זו דבה דכתיב בקרא בין אידיעה בין אחטאת היא לר' יהושע עד שיתכוין לחטוא בה ולעת הידיע' ידע במה חטא ולר"א כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת הידיע' נודע לו שחטא סגי) א"ר יהודה אפי' נתכוין ללקוט תאנים וליקט ענבים וכו' שחורות וליקט לבנו' ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר. תמיהני אם פטר בה ר' יהושע (כלומ' על מה פטר בה הלא נתכוין על דבר האסור) א"כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (בהיתרא כגון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אבל זה המתעסק באיסו' חייב). [גמ'] תני' אמר ר"א מה נפשך אי חלב אכל חייב אי נותר אכל חייב וכו' א"ל ר' יהושע הרי הוא אומר אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא. ור"א האי בה מאי עביד לי' מבעי' לי' פרט למתעסק (כנון שנתכוין לזו ועשה אחרת) מתעסק דמאי אי דחלבים ועריו' חייב וכו' שכן נהנה [כגון חלב ושומן לפניו ונודע שזה חלב וזה שומן ונתכוין לאכול שומן והביט למקום אחר והלכה ידו אצל החלב ואכלו. א"נ חלב וחלב לפניו וסבר שהוא שומן ונתכוין לאכול חתיכה זו ואכל את זו ולא דמי לשוגג דשוגג היינו שנתכוין לחתיכ' זו עצמה אבל סבור שהוא שומן. מתעסק בעריו' כגון שנתכוין לבא על אשתו נדה וסבור טהור' היא ואחותו ואשתו לפניו ונשמטה אשתו ולא ידע ובאה אחותו במקומה ולא דמי לשוגג דשוגג כגון שנתכוין לזו עצמה וסבר שהיא אשתו] ואי מתעסק דשבת פטור מ"ט מלאכת מחשבת אסרה תורה לרבא משכחת לה כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לאביי משכחת לה כגון שנתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דאתמר נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור מ"ט דהא לא איכוין לשום חתיכ' לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב דהא איכוין לשום חתיכ' רבא אמר פטור דהא לא איכוין לחתיכ' דאיסורא. כתבו תוס' וא"ת שוגג נמי דכל התור' כולה מתכוין לאיסור וי"ל בכל התור' כשאמר מותר הוא שוגג בדבר שהוא ידוע לנו שהוא איסור אבל הכא מתכוין לדבר שהוא היתר לכ"ע אם הי' כפי מה שהוא סבור ולכך פטור משום דהוי מתעסק עכ"ל. וכתבו תוס' בשבועו' דף י"ט ומיהו תימא דמאי אצטריך בה פרט למתעסק דשבת תיפוק לי' מטעמא דשמואל דבעינן מלאכת מחשבת ואמילתא דשמואל גופה קשה דאי טעמא דנהנה עיקר לחייב בחלבים וכו' למה לי למפטריה בשבת משום מלאכת מחשבת. ואי טעמ' מלאכ' מחשבת עיקר למה לי לחיובי בחלבים משום נהנה. ונר' דאיכ' תרי גוונא מתעסק כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר דמפטר מטעם דלא נעשי' מחשבתו ולא שייך למפטרי'