כסף נבחר חלק א קכב

מותר אע"פ שמתכוין שיהא הצבי ניצוד בתוכו עכ"ל. ודברים תמוהי' הם האיך אפשר שאפי' מתכוין לנעול נמי בעד הצבי יהא מותר וכי מפני שהוא צריך לנעול ביתו נתיר לו מלאכה בשבת. ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא יודע שהצבי בתוכו ושא"א לו שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור והיינו דאמרי בכולי מכילתין מודה ר"ש בפ"ר וזו שאמרו בירושלמי ענין אחר הוא וכו' עכ"ל הר"ן. כתב שלטי גבורים והשתא לדברי רשב"א נמצינו למדין דאע"ג דקי"ל פסיק רישיה אסור היינו דוקא דבאותו מעשה דעבו' הפ"ר אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו פ"ר שעוש' עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר היתר אז אפי' עביד פ"ר ומתכוין גם לו שרי. ובאמת כי קולא היא זו ואני כתבתי בחדושי דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפ"ר אז אפי' עביד אותו מעשה אפי' בפ"ר שרי כי לא מתכוין לעשות בפ"ר ומדברי הרשב"א סיוע גדול לדברי כי ק"ו הם דברי מדבריו עכ"ל. [יז.] כלאים פ"ט משנה ב' ולא ילבש כלאים אפי' ע"ג עשרה אפי' לגנוב המכס. כתב הר"ש דסבר דבר שאין מתכוין אסור כדמוכח ב"ק (קי"ג) ופליג אסתמא דתנן לקמן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכונו בחמה וכו'. והא דאמר ר' יוחנן שבת [פ"א ע"ב] דשא"מ אסור ופריך עלה מסתם מתני' דנזיר חופף ולא משני סתמא אחרינא אשכח מתני' דהכ' משום דאידך דסוף פרקין דמוכרי כסות עיקר דבריית' היא. ומיהו איכא עוד סתמא שבת [מ"א] מיחם שפינהו דמוקי אביי כמאן דאמר דשא"מ אסור ועוד תנן שבת [נ"ה] מכניס חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך ומפר' בגמר' משום כלאים ופיר' שם רש"י דסבר דבר שא"מ אסור. ונראה דפריך מאי אולמי' האי סתמא וכו' ואפי' איכא סתמא טובא דאסרי הא אמרי' בפ"ב דקדושין מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי עכ"ל. ועיין ב"ק קי"ג. [יח.] ביצה ל"ב אמר רב יהודה האי מדורתא [היסק גדול כדרך בנין עושין לו כתלים מד' רוחות סודרין עצים למעלה ודומה לאהל] מלמעלה למטה שרי להתחיל תחלה מן הגג ואח"כ יסדר תחתיו הכתלים] מלמטה למעלה אסור לסדר העצים של כתלים תחלה שדרך בנין הוא]. כתבו תוס' פרש"י דרב יהוד' דהכא ס"ל כרבי יהוד' דדשא"מ אסור אבל אנן קי"ל כר"ש ודשא"מ מותר. ודוחק הוא דכל הני מלתא דלא כר"ש אלא נראה לומר דאפי' ר"ש מודה הכא דאסור דהא דאמר ר"ש דשא"מ מותר היינו כגון שעושה דבר שאין מתכוין לעשותו אבל הכא מתכוין לעשות מה שהוא עושה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש דמה ענין זה לדשא"מ הרי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאינו מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין ואסרוהו חכמים גזרה אטו בנין ואליב' דהלכתא היא מלתא דרב יהודה עכ"ל. וכן דעת הרי"ף ורמב"ם פ"ד מהלכות י"ט]. [יט.] כריתות דף כ' ת"ר החותה גחלים בשבת חייב חטאת ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"א בר צדוק חייב שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות. במאי עסקינן אי דקא מכוין לכבות ולהבעיר מ"ט דמאן דפטר אלא דלא קמכוין להבעיר מ"ט דמאן דמחייב תרתי. ר"א ור' חנינא דאמרו תרווייהו כגון שנתכוין לכבות כדי להבעיר התחתונות [כלומר להבערת התחתונות לא הוי צריך אלא לכבוי עליונות היתה עיקר כוונתו שהי' נפח וצריך לפחמין נתכוין לכבות עליונות שהיו גסות ואע"פ שידע שיבערו התחתונות נתכוין לכבוין של אלו ע"מ שיתבערו אלו] דת"ק סבר מקלקל בהבער' פטור ור"א בר"צ סבר חייב. וכן אמר ר' יוחנן בנפח שנו וכו' רב אשי אמר כגון שנתכוין לכבות והובערו מאליהן ת"ק סבר כר"ש דשא"מ פטור. ור"א בר"צ סבר כר' יהודה דשא"מ חייב כתבו תוס' וא"ת לפי מה שפי' ר"י הא דאמר ר' יהוד' דשא"מ אסור מדרבנן דוקא ולא מן התורה קשה דהכא משמע דמדאורייתא. וי"ל משום דהוי פסיק רישי' ור"ש פוטר משום מלאכה שא"צ לגופה. וא"ת בשבת ק"ג] פריך והא מודה ר"ש בפסיק רישי' ומאי פריך הא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה וי"ל דהתם ס"ד דהוי פ"ר דניחא לי' ומשני דעבי' בארע' דחברי' דהוי פ"ר דלא ניחא לי' וכן מביא הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' שרי עכ"ל. [כ.] סנהדרין דף פ"ד ע"ב גרסי' רב לא שביק לברי' למשקל ליה סילוא (קוץ ישב לו בבשרו) מר בריה דרבינא לא שביק לברי' למפתח לי' כוותא (כויה להוציא לחה ממנה דלמא חביל והוי לי' שגגת איסו') אי הכי אחר נמי (לא לפתח שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חברו] אחר שגגת לאו [כשאין מתכוין הוי שגגה באיסור שזדונו לאו בעלמא דקיל] בנו שגגת חנק. והא דתנן מחט של יד (ניטלת בשבת) ליטול בה את הקוץ ליחוש דלמא חביל והוה לה שגגת סקילה התם מקלקל הוא (וכל המקלקלין פטורין בחילול שבת דמלאכת מחשבת כתיב) הניחא למ"ד מקלקל פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש היא ור"ש האמר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כתבו תוס' הא דקי"ל הלכה כר"ש בגרירה לאו שגגת סקילה היא דאי עביד חריץ הוי כלאחר יד ועוד דאינה צריכה לגופה ועוד דאפי' לר' יהודה כל אין מתכוין דלא פ"ר פטור מדאורייתא דלא הוי מלאכת מחשבת ובשבת דף מ"ד דהוי שרי לטלטל נר הדולק בשבת אי לאו משום דבסיס לדבר האסור היינו משום דאי מכבה בלא מתכוין אינה צריכה לגופה ומיהו תימא דהא לשמואל קאמר בפר' כירה דבדבר שא"מ סבר כר"ש ובמלאכה שאצ"ל סבר כר' יהודה וכיון דסבר כר"י במלאכה שאצ"ל היכי שרי דבר שא"מ דשרי התם גבי מיחם שפינהו לתת לתוכו מים להפשיר אפי' שיעור לצרף דהוי שגגת סקילה וי"ל דהא דאסרי' הכא קוץ וסילון משום דחיישינן כשמתחיל להסיר שמא יתהפך דלא סגי אי לא הוי פסיק רישי' ולא יניח בשביל כך אבל שאר דשא"מ דלא פ"ר שרי וליטול קוץ בשבת מודה שמואל אע"ג דמחייב במלאכה שאצ"ל קסבר מקלקל בחבורה פטור. כ' הר"ן בחדושיו וז"ל ושגגת לאו דאמרי' דמותר פי' בתוס' שהוא דשא"מ ומותר באיסור לאו כדאמרי' לגבי כלאים מוכרי כסות מוכרין כדרכן אבל באיסור מיתה לא הותר דבר שא"מ ואע"ג דהותר דשא"מ באיסור מיתה דהיינו איסור שבת דאיכא סקילה היינו טעמא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכו' ולפי פירו' זה ק' מאי קושיא ממחט של יד דאי הוי דשא"מ הא אמרי' דבשבת מותר משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ובשאר חייבי מיתות חייב ואי הוי פ"ר ומשום הכי קא מקשי דהוי איסור לגבי שבת א"כ אפי' שגגת לאו נמי כי הוי פ"ר אסור אלא נראה שהטעם הנכון דבשגגת לאו מותר מפני שלא מצינו שענש הכתוב כלל ואפשר דאפי' בדיני שמים אינו מתחייב שאין לך לומר שעשה איסור כשהכניס עצמו לבית הספק שזה לטובה היתה כוונתו לרפאות את חברו אבל בבנו ודאי אין אומרים כן שאפשר לו לעשות ע"י אחר והאחר ראוי לו לכנס לבית הספק יותר ממנו מפני שאיסורו קל אבל בנו אפשר שיטעה בנטיל' הקוץ ויחבול באביו ויהיה שגגת חנק וכן בשבת אם היה בנטילת הקוץ שיכול לבא לידי איסור סקילה אסור ליטלו בשבת וזהו כוונת רש"י בפירושיו עכ"ל. [כא] שבת דף צ"ה ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות המכבד (את הבית) והמרבץ (במים להרביץ את האבק) והרודה חלת דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד בי"ט לוקה מ' דברי ר' אליעזר (מכבד ומרבץ משום בונה) וחכ"א אחד זה ואחד זה (אחד שבת ואחד י"ט) אינן אלא משום שבות