כסף נבחר חלק א קכא

פ"ר) אימא סיפא אבל לא יחוף בהן שערו ואי ר"ש משרי שרי דתנן נזיר חופף (שערו בנתר וחול אלמא זמנין דאינו משיר ולא דמי לפ"ר) אבל לא סורק (דודאי משיר) אלא ר"י ותרי תנאי היא אליבי' דר"י האי סבר גריר והאי סבר לא גריר וכו'. ועיין שבת דף פ"א ע"ב דמסיק דר' יוחנן סבר דשא"מ מותר כיון דאמר הלכה כסתם משנה ומתני' דהכא אתי' כר"ש. [יב.] בכורות דף כ"ד ע"ב מתני' ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מכאן ומכאן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו. וכן תולש את את השער לראות מקום מום. גמ'] אמר רב הלכה כר' יוסי בן משולם בעי מיני' מרב הונא כנגדו בי"ט מהו טעמא דר"י משום דסבר תולש לאו היינו גוזז ובי"ט אסור דהוי עוקר דבר מגדולו או דלמא בעלמא סבר ר' יוסי תולש היינו גוזז והיינו טעמא דשרי דהוי לי' דבר שאין מתכוין (שאין מתכוין לתלוש אלא מפנהו ומושכו אילך ואילך ואם נתלש נתלש) ובי"ט דשא"מ מותר א"ל זילו שיילי לרב חננאל (תלמיד דרב) אי אמר הלכה כר' יוסי אפשוט לכו. אתו שיילי א"ל הכי אמר רב הלכה כר"י בן משולם אתו לקמי' דר"ה א"ל כנגדן בי"ט מותר. אתמר נמי אמר ר' חנינא משמי' דרב כנגדו בי"ט מותר (משום דטעמא דאין מתכוין הוא) ומי אמר רב הכי והא אמר ר"ח בר אשי משמיה דרב מסוכרא דנזיית' אסור להדוקי ביומ' טבא בההיא אפי' ר"ש מודה וכו' דהוי פסיק רישיה והאמר רב הלכה כרבי יהוד' וכו' אלא לעולם סבר רב דשא"מ אסור ותולש לאו היינו גוזז ובי"ט היינו טעמא דשרי דהוי לי' עוקר דבר מגדולו כלאחר יד (דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז) ומדרב סבר כר' יוסי בן משולם ר"י בן משולם סבר כרב (דאמר דבר שאין מתכוין אסור דאם הי' סובר דשא"מ מותר מנא לי' לרב שיהא הלכה כמותו משום דתולש לאו היינו גוזז דילמא כי שרי ר' יוסי משום דשא"מ מותר ותולש היינו גוזז אלא קים לי' לרב דאית לי' לר' יוסי דשא"מ אסור. תוס') וסבר ר"י בן משולם דשא"מ אסור והתני' שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר (דפרה אדומה) ר"י בן משולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש (משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין מתכוין לשם גיזה אלא לתקן שרי) שאני פרה דלאו בת גיזה. והתני' לא תעבוד בבכור שורך ולא בכור צאנך מנין ליתן את האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד ולא תגוז (וי"ו מוסיף על ראשון) אלא שאני פרה דקדשי בדק הבית. והאמר ר' אלעזר קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה מדרבנן:

והאיכא דרבנן אלא שאני פרה דלא שכיח' (ומילתא דלא שכיח' לא גזרו בי' רבנן) איבע"א רב סבר כר' יוסי ור' יוסי לא סבר כרב. כתבו תוס' ד"ה גוזז במספרים וכו' כלומר אפי' יגוז משאר השערות בלא מתכוין אף אלו עצמו יגזוז יותר מן הצורך לגירסת הקונט' ראשו משחיר והי' מדקדק דקסבר דשא"מ מותר ובקונט' פי' דדייק מיהא דשרי משום דאין מתכוין לשום גזיזה אלא לתקן דאין זה כשאר לשון אין מתכוין דכיון דבכונה גוזז במספרים ויש ליישב לפי' הקונט' דהכי פריך סבר ר"י בן משולם דשא"מ אסור ושרי מטעם דתולש לאו היינו גוזז הא אשכחן גבי פרה דאפי' במספרים דהוי גוזז משום דעוש' כדי להכשיר הפרה שרי גבי בכור נמי ה"ל למישרי בכל ענין כיון דעושה לצורך תיקון שחיטה דאין זה חשוב גוזז ומיהו אין פי' זה נרא' כלל דבכל ענין יכול להקשות בין הוי טעמא משום דשא"מ מותר בין הוי טעמא משום דתולש לאו היינו גוזז עכ"ל. עיין תוס' ד"ה והיינו טעמא. ועיין לקמן דף ל"ד תוס' ד"ה אי לימא. עיין כתובות דף ה' בתוס'. [יג.] זבחים דף נ"א ע"ב אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג אישים מ"ט אמר קרא ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחוח (אלמא יש יין שהוא לאישים). והא קמכבה. כבוי במקצת לא שמיה כבוי והאמר ר"נ המוריד גחלת מע"ג מזבח וכבה חייב. דליכא אלא האי. איבע"א כבוי דמצוה שאני. ת"ש יין כדברי ר"ע לספלים (דאמר מתנדב יין ולא שמן) שמן לדברי ר"ט לאישים (דאמר אף מתנדבים שמן) ועוד תני' יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים אמרת לא יכבה. לא קשי' הא ר' יהודה (דאמר דשא"מ אסור הוי לא תכבה אפי' בלא מתכוין הלכך עקר לי' למשמעותי' דאשה למדרשי' נחת רוח לפני כאישים) הא ר"ש (שמואל כר"ש דבר שאין מתכוין מותר דכיון דאין מכוין לכבות אין לא תכבה ראי' עליו לאסור למיעקר משמעותיה דאשה משום לא תכבה. וא"ת פסיק רישיה אפשר דמזלף לי' בטיפין דקות מאד הלכך אי נמי מכבה בטיפין גסות דבשא"מ הוא). כתבו תוס' וא"ת והא שמעי' לי' לר"ע דסבר כר"ש ב"ק (קי"ג) דקאמר ר"ש משום ר"ע לובש אדם עשר כלאים זה ע"ג זה כדי להעביר המכס. וי"ל דתרי תנאי אליבי' דר"ע עכ"ל. [יד.] שבת דף קי"ב ע"ב ת"ר י"ד שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי ר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב וחכ"א מפשיטין את כולו. אמר מר עוקבא מאי אהדרי' לי' חבריא לר' ישמעאל הכי קאמרי לי' אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו מי דמי הכא טלטול התם מלאכה וכו' אמר מר רב אשי כגון דלא קבעי לי' לעור (ואינו מכוין להפשיט משום עור ולא דמי להפשט אילים) והא מודה ר"ש בפ"ר דשקיל לי' בברזי (חתיכות דקות מפשיט וחותך דאין דרך הפשט בכך ולאו מלאכה היא אלא שבות). [טו] סוכה דף ל"ג ת"ר אין ממעטין בי"ט ] [ענבים שחורות מעל ההדס] משום ר' אליעזר בר"ש אמרו ממעטין. והא קא מתקן מנא בי"ט אמר רב אשי כגון שלקטן לאכילה ור"א בר"ש כאבוה ס"ל דאמר דשא"מ מותר. והא פסיק רישיה ולא ימות הב"ע דאי' ליה הושענא אחריתי (ולא צריך להאי הלכך אין כאן תיקון כלי דלא צריכה לי' לאכשורי ולא דמי השת' לפ"ר דהתם איכ' נטילת נשמה ממ"נ והכא ליכא תיקון כלי אבל אי לא הוי לו אחריתי משוי לי' מנא דהא צריך להכי ואע"ג דלא מתכוין להכי אסור דהוי פ"ר). ותוס' כתבו הא דמשני דאית לי' וכו' היינו משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואע"ג דאפי' לר"ש פטור אבל אסור הכא שרי משום מצוה עכ"ל. עיין כתובות דף ה'. [טז.] שבת דף ק"ו ע"ב מתני' ישב האחד על הפתח ולא מלאהו וישב השני ומלאהו השני חייב [אם היה צבי ניצוד לתוכו] ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו אע"פ שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו וכו'. וכתב הר"ן בהלכות ונמצא צבי שמור בתוכו פי' כגון שיש צבי בתוך הבית והדלת מגופה והוא שמור בכך ובא זה ונעל עוד במנעול אע"פ שמוסיף לו שמירה על שמירתו מותר ולא אמרי' הרי זה כאלו צד אותו מפני שאלמלא נעל הוא שמא היו הדלתות נפתחות כך השני זה מותר לו לישב בצד הראשון כיון שהראשון מלא את הפתח וכו'. אי נמי כגון שהי' צבי קשור בבית ונעל אע"פ שניתר הצבי אין אומרים שיפתח את ביתו כדי שיצא צבי כיון דבשעה שנעל בהיתר נעל וכו' והרשב"א כתב וז"ל ובירושלמי נרא' שהתירו לנעול בתחל' ביתו ולשמור ביתו וצבי בתוכו מכיון שהוא צריך לשמור ביתו אע"פ שע"י כך ניצד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי בלבד דהכי גרסי' בירושלמי הי' צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחילה של דגים מותר וכו' ולפ"ז הא דאמר נתכוין לנעול בעדו לא בעדו בלבד דוק' קאמר אלא אם נתכוין לנעול אף בעדו קא' ולו' שאלו צריך לנעול בעדן