כסף נבחר חלק א קכ

ליה לא מודה ורש"י פי' דהא דמודה ר"ש היינו במאי דלא איכפת לי' וליתא דהא מזרד זרדין בארעא דחבריה פטר ר"ש והתם לא איכפת לי' אי מתרמי עכ"ל:

[ח.] שבת דף ק"ג ת"ר התולש עולשין (עשב) והמזרד זרדין אם לאכילה כגרוגרות ואם ליפות את הקרקע כל שהן אטו כולהו לאו ליפות הקרקע הרי הקרקע מתיפה מאליו] רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו באגם שנו] שאין צריך ליפות] אביי אמר אפי' תימא בשדה דלאו אגם וכגון דלא מכוין והא מודה ר"ש בפסיק רישיה לא צריכי דקעביד בארעא דחבריה (לא איכפת לי' ליפות). כתבו תוס' פי' בערוך דבפסיק רישיה דלא ניחא לי' כגון דקעביד בארעא דחבריה וכגון באחד שאינו אוהבו והקוצץ בהרת בשעת מילה כגון שאינו בנו) שאין לו הנאה מות' לכתחלה ואפי' איסו' דרבנן ליכא. והתיר רבי חבית שפקקוהו בפשתן להסיר הפקק ולמשוך ממנו יין בשבת אע"פ שא"א שלא יסחוט כשמסיר הפקק והוי פ"ר כיון דאין נהנה בסחיטה זאת שהיין נופל לארץ מות'. ואינו נראה דהא מפיס מורסא להוציא ממנו ליחה היה אסו' אי לאו משום צערא דגופ' אע"פ שאינו נהנה כלל בבנין הפתח ואינו מתכוין כלל לפתח אלא לנקיבה בעלמא וכו' והא דאמ' הכא דעביד בארעא דחברי' היינו דלא מחייב חטאת (משום דהוי מלאכה שא"צ לגופ' כ"כ תוס' לקמן) אבל איסורא איכא וכו' ובסוכה (ל"ג) גבי אין ממעטין בי"ט משמע כפי' הערוך דכשאינו נהנה מותר אע"ג דהוי פ"ר וליכא למימ' כיון דאית ליה הושענ' אחרית' אינו מתקן כלום דא"כ אמאי קאמ' התם דר"א בר"ש סבר כאבוה דאמר דשא"מ מות' מיהו י"ל דאותו תיקון מועט כמו מיעוט ענבים דלא אסו' אלא מדרבנן לא גזרו חכמים כשאינו נהנה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש ודחה ראיות הערוך דמה שהביא ראיה מלקמן דף קי"ז גבי דשקיל ליה בברזא אינו ראי' כמו שפירש"י שאין דרך הפשט בכך וליכא איסורא ומה שהביא ראי מסוכה ל"ג) גבי דאית ליה הושענא אחרית' יש לדחות דמצוה שאני א"נ כיון דר"ש סבר דשא"מ מותר מ"הת הכא אע"ג דפ"ר הוא הואיל ואית ליה אחריתא שרי לר"ש דשמא לא יהא צריך לזה שתיקן ואגלי מלתא דלא תיקן כלי אבל לר"י דשא"מ אסו' ואי צריך ליה איכא איסור דאורייתא לא שרינן אע"ג דאית ליה אחרית'. ועוד הביא ראי' מהא דזבחים (צ"א ב') דאמרינן המתנדב יין מזלפו ע"ג אישים ופריך והא קמכבה ומוקי לה כר"ש ואע"ג דהוי פ"ר דא"א לזלף שלא יכבה מתיר ר"ש לכתחל' מאחר שאין נהנה ויש לדחות דאפש' שיפול על עצי המערכה או על האברים עכ"ל ובכתובות דף ו' איתא אמר רב שימי בר חזקיה משמיה דרב האי מסוכר' דנזייתא אסור להדוקה ביומ' טבא בההו' אפי' ר"ש מודה דהוי פסיק רישיה כתבו תוס' פי' בקונט' דאסור משום סחיטה וקשה לר"ת דהא סחיטה משום ליבון ולא שייכא בשאר משקין אלא במיא וכו' והא דאמרינן שבת (קכ"ט) גבי שמן בשערה והא אתי לידי סחיטה משמע דשייך סחיטה בשמן אומר ר"ת דהוי משום מפרק ואסו' כמו סחיטת זיתים והכא אומ' ר"ת דליכא למימ' דאסו' משום מפרק כיון דהנסחט הולך לאיבוד אע"ג דהוי פ"ר וכן פי' בערוך וכו' ונראה לר"י דאיכא למימ' דאסו' לסחוט בשאר משקין כמו במים ע"ש שהאריך:

[ט.] שבת דף ק"י לירקונא (חולי של ירקון) תרין (מהני סמנין) בשכר ומיעקר מלהוליד] ומי שרי (לשתות כוס עקרין) והתני' מנין לסירוס באדם שאסור ת"ל ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו (קרי בי' לא תעשו) דברי ר' חנינא ה"מ היכ' דמכוין הכא מעצמו הוא דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו וכו' ומסיק הש"ס דאסור לשתות כוס עקרין אלא אשה שאינה מצווה על פ"ו ולר' יוחנן בן ברוקא דאמר על שניהם נאמר פרו ורבו בזקנה או בעקרה. כתבו תוס' מה שמפר' בשאלתות דהא דאסור לשתות סמא דעקרת' היינו כר"י דדבר שאין מתכוין אסור ואע"ג דקי"ל כר"ש דשרי היינו דוקא בשבת משום דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל התור' כולה ס"ל כר"י ואין נרא' דבכל התור' קי"ל כר"ש כדמשמע לעיל (דף פ"א ע"ב) וכן משמע בבכורות (ל"ד) גבי המקיז דם בכור דפסק שמואל התם כר"ש ופריך עד השתא לא אשמעינן שמואל דדשא"מ מותר וכו' ואי יש חילוק בין שבת לדעלמ' אצטריך התם שפיר לפסוק כר"ש אע"ג דכבר אשמעי' שבת הלכה כר"ש והכא אתי' אפי' לר"ש דפסיק רישי' הוא דודאי יסתרס בשתיית כוס עקרין עכ"ל. וכ"כ הרא"ש ועוד כתב ולא שייך כאן דברי הערוך דלא אסר ר"ש אלא פיר דניח' לי' דהיינו דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורין לא בעינן דניחא לי' מדפריך הש"ס בזבחים (צ"א) גבי המתנדב יין והא קמכבה אע"ג דלא ניחא לי' כבוי עכ"ל (עיין מה שכתבתי לקמן בשם מגן אברהם) ועיין בר"ן פרק ח' שרצים [י.] ביצה דף כ"ג מתני' ג' דברים ראב"ע מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמ' בי"ט (במגרדת של ברזל ששיניה דקות ואע"ג דעבי' חבורה) וכו' ר' יהוד' אומר אין מקרדין את הבהמ' בי"ט מפני שעושה חבורה אבל מקרצפין (במגרדת של עץ ששיניה גסות ואין עושין חבורה) וחכ"א אין מקרדין אף לא מקרצפין [גמ'] ושלש מחלוקות בדבר ר"י סבר דשא"מ אסור מיהו קירוד קטנים ועושין חבורה קרצוף גדולים ואין עושין חבורה ולא גזרי' קרצוף אטו קירוד ורבנן סברי נמי כר"י דשא"מ אסור וגזרי קרצוף וכו' וראב"ע סבר כר"ש דשא"מ מותר. אמר רבא אמר ר"נ אמר שמואל ואמרי לה אמר ר"נ לחודא הלכה כר"ש (דאמר גורר וכו') שהרי ראב"ע מודה לו. א"ל רבא לר"נ ולימא מר הלכה כר' יהוד' שהרי חכמים מודים לו. א"ל אנא כר"ש ס"ל ועוד שהרי ראב"ע מודה לו. כתבו תוס' פירש"י דהלכה כר"ש דמתיר ודוקא במגרדת של עץ שאין עושין חבורה אבל במגרד' שלנו שהן של ברזל כ"ע מודו דאסור דפ"ר הוא שתולש שערות עכ"ל. ורא"ש כתב תימ' דלא מדכר הכא אלא איסור חבורה ואנו רואין כשמגרדין הסוסים וכו' שתולשין מן השער והוי פסיק רישא וכו' וצ"ל שלא הי' עשוי כעין שלנו ולא הי' תולש את השער אבל שלנו ודאי אסור עכ"ל. ובשבת דף קמ"א אמר רבא טיט שע"ג רגלו מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דלמ' אתי לאשווי גומות. כתבו תוס' אע"ג דרבא ס"ל בינה (כ"ג) בדבר שא"מ כר"ש הכא גזרינן כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשויי גומות וכו' עכ"ל. עיין דף קמ"ג. [יא] נזיר דף מ"ב מתני' נזיר חופף ומפספס שמפריד שערותיו זו מזו) אבל לא סורק במסרק. [גמ'] ומפספס מני ר"ש דאמר דשא"מ מותר אבל לא סורק אתאן לרבנן. אמר רב' כולה ר"ש היא כל הסורק להסיר נימין מדולדלין מתכוין להשיר נימין המדולדלין מן הראש אבל עדיין לא נעקרו לגמרי וכיון דמתכוין להשיר כי סורק במסרק הוי לי' דבר שמתכוין ואסור) (ועיין באספ"ז לנזיר שכתב וז"ל אבל לא סורק דהוי פסיק רישי' כדמפר' בגמרא וגם הברטנורה מפר' משום דהוי פ"ר. וגם רש"י בשבת (פ"א) פיר' דהוי פ"ר. וזה תימא דבגמרא אמרי' משום דלהשרת נימין קמכוין. ובאמת על הש"ס ק' למה לא משני בפשיטות משום דהוי פ"ר משא"כ חופף דאינו ודאי משיר). ובשבת דף נ' איתא נמי כתנאי בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקין (והוא גורר את הכסף והוא ממחק שהוא אב מלאכה) הא נתר וחול מותר והתני' נתר וחול אסור וכו' לא קשי' הא ר"י דאמר דשא"מ אסור (דזמנין דגריר) והא ר"ש וכו' (מיהו גרתקין אסור דודאי גריר והוי