כסף נבחר חלק א קיד

[ה.] זבחים דף קי"ב מתני' פרת חטאת ששרפו חוץ מגתה וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ פטור שנא' ואל פתח אוהל מועד לא הביאו (גבי שחוטי חוץ) וכל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו הרובע ונרבע המוקצה והנעבד וכו' שהקריבן בחוץ פטור שנאמ' לפני משכן ד' להקריב קרבן לפני משכן אע"פ שכשר לבא הואיל ואינו כשר ליקרב) כל שאין ראוין לבא לפני משכן אין חייבין עליו. ובדף קי"ג פריך הש"ס דהא נמי תיפוק לי' מפתח אהל מועד (דהא לאו ראוין הן לבא לעזרה) בשלמא רובע ונרבע משכחת לה דאקדשינהו מעיקר' והדר רבעו (וכיון דחזו כבר ואדחי ראוי קרינן בי' שנראו כבר ולא ממעטו מואל פתח וכו') אלא מוקצ' ונעבד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו (ע"כ מקמי דאקדשינהו הוי להו מוקצה ונעבד דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מתסרי בהקצאה ועבודה דאין אדם אוסר דבר וכו'). בקדשים קלים ואליב' דר' יוסי הגלילי דאמ' ממון בעלים הוא. מכאן נמי מוכח דאף ע"י מעשה כגון שניסך לה בין קרניה לא מתסרה מדאוריית' דאי לא תימא הכי לא פריך מנעבד מידי. אלא הכא פריך על דאוריית' ועיין לח"מ פ"ד מאיסורי מזבח הלכה ה']:

[ו.] חולין דף מ' אמר רב הונא היתה בהמת חברו רבוצ' לפני ע"א כיון ששחט בה סימן א' אסרה (לא מבעי' עומדת דכשהגביה והרביצה קנאה בהגבהה ונעשית שלו אלא אע"ג דרבוצה ולא קנאה אסר לה במעשה כך פירש"י. ותוס' כתבו ואין נראה דכו הגביה נמי לא קני לה לענין שתחשב כשלו אם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהא גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אין יכולין להקדישו זה לפי שאינו שלו וכו' ולקמן נמי פריך לר"נ ממנסך. ומאי פריך והא מנסך מכי אגבי' קניי' אלא ודאי בהכי לא חשיב שלו ואינו קנוי לו אלא להתחייב באונסין אלא נראה דנקט רבוצה דאע"ג דלא הרביצה ולא עשה בה מעשה גדול כ"כ אסרה עכ"ל). כי הא דאמ' עולא אמר ר' יוחנן אע"פ שאמרו המשתחוה וכו' איתבי' ר"נ לר"ה השוחט חטאת בשבת בחוץ לע"א חייב שלש חטאות (וחטאת כי שחטו להם בעלים דבר שאינן שלו הוי דשל גבוה הוי) ואי אמרת כיון ששחט סימן אחד אסרה אשחוטי חוץ לא לחייב מחתך בעפ' בעלמ' הוא (דכיון דנאסר משום ע"א פקע שם קדשים מיני' ונעשית של ע"א ועפר' בעלמ' הוא ותו לא מחייב עליו משום שחוטי חוץ) [מכאן משמע דאם עשה מעשה בדבר שאינו שלו אסו' בהנאה מדאוריית' ולא כמו שהוכחתי לעיל ואין לומר כיון דמתסר בהנאה מדרבנן תו לא מחייב משום שחוטי חוץ דזה דוחק כמ"ש תוס' ב"ק דף ע"ז ע"ב ד"ה אומר היה ר"ש. ועיין מש"ל פ"ז מתרומות. עיין בכלל יש כח ביד חכמים לעקו' דבר מן התורה מה שכתבתי ועיין ראש יוסף על חולין. ולפ"ז צריכין אנו ליישב סוגי' דע"א כפי מה שפי' רש"י ותוס' דזבחים] ומסיק רב פפא הכא במאי עסקינן בחטאת עוף והי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו דכולהו בהדדי קאתי. רב נחמן ורב עמרם ור' יצחק אמרו אין אדם אוסר דבד שאינו שלו (אפי' בגמר מעשה ואית דמפרשי במעשה כל דהו ולא היא דא"כ לא הוי מנסך תיובתא דהא מעשה גמור הוה. כ"כ רש"י. ורא"ש פי' בשם ר"ח דוקא במעשה כ"ש ס"ל דאינן אוס' אבל במעשה רבה מודו. וההיא דמנסך יש ליישב בדוחק כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק לא חשיב מעשה גמו'. ומסתב' כפירש"י דנהי דלענין שלומי לא מקרי היזק מכל מקום לענין איסו' מעשה גדול עשה עכ"ל). כתבו תוס' וא"ת בעובד' (ע"ז דף נ"ז) דעל נכרי עובד כוכבים לחנותא והוי חמר' בדוולא שדי' בי' נכרי ידי' ושכשך ואתא מרי' דחמר' ושקלי' בריתחי' ושדי לדנא וגרסי' התם אקלע רב נחמן למחוזא ואסרי' בהנאה אמאי אסרי' והא אין אדם אוס' דבר שאינו שלו ולמסקנ' דאמ' אפי' למ"ד אוס' ה"מ נכרי ור"נ מצי סבר כת"ק ניח' אבל למאי דס"ד דאתי ר"נ כר' יהודה בן בתירא ולא כת"ק קשה עכ"ל. מיתיבי השוחט חטאת בשבת וכו' ואוקימנ' בחטאת העוף וכו' (ע"כ בחטאת העוף מדלא קתני זבח) טעמא דחטאת עוף דכלהו בהדדי קאתי אבל זבח לא ואי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי אריא חטאת עוף אפי' חטאת בהמ' נמי (דהא לא פקע שם קדשים מיני' ומיהו איהו מחייב משום עובד ע"א דמ"מ אע"ג דלא מתסרא פלחא) כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמי. ת"ש שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו (לשם הרים וגבעות וכו') וא' לשם דבר כשר שחיטתו פסולה. הב"ע דאית לי' שותפו' בגווי'. ת"ש המטמא והמדמע והמנסך (יין של חברו לע"א) בשוגג פטור במזיד חייב (לשלם) ה"נ דאית לי' שותפו' בגווי'. (כתבו תוס' למ"ד (גיטין נ"ב) מנסך ממש פריך. וא"ת ומאי משני דאית לי' שותפו' הא אמר התם למ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב משום דהיינו מדמע וכיון דאוקמי' באית לי' שותפות א"כ לא נאסר חלק חברו אלא משום שמעורב בשלו א"כ היינו מדמע. וי"ל דמ"מ קמ"ל אע"ג דחייב מיתה לא אמרי' קים לי' בדרבה מיני' עכ"ל). כתנאי נכרי עובד כוכבים ומזלות שניסך יינו של ישראל שלא בפני ע"א אסרו ושיכשך ידו לתוכו לע"א אסרו אף בהנאה דאדם אוסר דבר שאינו שלו) ר"י בן בתירה ור"י בן בבא מתירין מפני ב' דברים אחד שאין מנסכין אלא בפני ע"א. ואחד שיכול לומר לו (אפי' ניסכו לע"א) לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי. (דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו) ור"נ ור' עמרם ור' יצחק אמרי אפי' למ"ד אדם אוסר וכו' ה"מ כותי אבל ישראל לצעורי קמכוין (הא דר"ה ודאי תוקים כתנאי דהא ר"י בן בבא פליג אבל מילת' דידן לא תוקים כתנאי דאנן אמרי' שפיר אפי' לתנא קמא דאפי' לדידי' דאדם אוסר ה"מ נכרי אבל ישראל לצעורי עביד לחברו ואין דעתו לע"א) ת"ש ב' אוחזין בסכין וכו' הב"ע בישראל מומר. וה"ה דמצי לאוקמי בדאית לי' שותפות כדאוקמינהו לעיל השתא מיהא כיון דאתינ' להכי דכותי אסר מוקמי' לה בגווי' ואליב' דת"ק. כ"כ רש"י. ותוס' כתבו דאע"ג דאית לי' שותפות אכתי איכ' למימ' לצעורי קמכוין. וכ"כ הרא"ש). ת"ש המטמא וכו' ה"נ בישראל מומר. ואם התרו בו והתיר עצמו למיתה נמי אוסר דאין לך מומר גדול מזה. כתב הר"ן בחידושיו וא"ת ומי פליגי ריב"ב ור"י בן בבא אכולהו מכילתי' דע"א דאמרי' בהדי' בכמה דוכתי דמגע כותי אוסר. יש מי שתירץ דאינהו מדאוריית' קאמרי דאין אדם אוסר וכו' אבל מדרבנן מודו דאוסר והיינו מכילתין דע"א. ושם בפרק ר' ישמעאל כתבתי עוד עיקר הדברים עכ"ל. (ועיין בר"ן בהל' פרק ר' ישמעאל שכתב דר"י בן בבא ור"י ב"ב אאיסו' הנא' הוא דפליגי אבל מגע נכרי בשל ישראל דמכילתין לדידהו לא אסר אלא בשתייה עכ"ל. ובפרק אין מעמידין כ' דאף שיין אסור משום בנותיהן יש לומר דאי לאו משום לתא דיין נסך מסתייע למסרי בשתייה אבל כיון דיין נסך אסור בהנא' הוצרכו לאסור אף סתם יינם בהנאה וכו' שרצו להשוות יינות שלהן). ובהלכו' כ' הר"ן ומשמע דהכי הלכת' דאין אדם אוסר דסוגי' דגמר' כוותי' הלכך השוחט בהמת חברו לע"א לא מתסרא בהנאה ומיהו איכ' מ"ד דבאכילה אסורה וכו' וליכ' למימ' לענין איסו' אכילה אין אוסר דבר שאינו שלו דהכ' לאו איהו אוסר לה אלא דלא שרי לה והוי לי' כאלו לא נשחטה אלא שמתה מאליה (צ"ל דר"ן פסק אפי' בישראל מומר נמי אין אוסר דבר שאינו שלו. דאי מיירי בישראל ומטעם דלצעורי קמכוין א"כ למה אסור באכילה הא אין דעתו לע"א כלל ושפיר שחט כמ"ש לקמן):