כסף נבחר חלק א קיא

עליו החיוב לא שייך מחילה מה שאין כן בסילוק שמסלק עצמו מלזכות בדבר שיבא לו עכ"ל. וע' שם ברמ"א שכתב אף על גב דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול לשעבדו ויש חולקין. וכ' סמ"ע דאין חולק בשיעבוד כ"א בבא לחזור קודם שבא לעולם אבל לאחר שבא לעולם מודים דאינו יכול לחזור משיעבודו ומש"ה מהני דאקנה ולית בי' פלוגתא ע"ש. וע' בספר מחנה אפרים סי' י"א מזכיי' מהפקר שכתב אם מוחל לחברו מה שחייב לו והלוה לא רצה במחילתו דבר זה תלוי במחלוקת דלפי מה שכתבו תוס' קדושין (י"ט) ד"ה אומר אדם וכו' ואפי' אי לית לי' זכייה לקטן גבי ייעוד דין היא שתזכה בשאר שאינו אלא מחילת שיעבוד בעלמא ע"כ נראה דס"ל דמחילה לא הו' הקנאה אלא סילוק בעלמא כמ"ש ב"י ח"מ סי' קצ"ה בשם רשב"א לפי זה יראה דזה שמחל לחברו מעת שיצא מחילתו מפיו נסתלק שיעבודו ואפי' שלא נתרצה הלוה אבל לפי מה שכתב הריטב"א קדושין (ט"ו) משם רבו דמחילה כמתנה [וכשם שאין לו יד לעבד לזכות במתנה מיד רבו כך אין לו יד לזכות במחילה זו במעש' ידיו אבל הפקר עדיף ממחילה דהפקר היא ענין סילוק רשות וזכותו לגמרי] אם כן מחילה הוי הקנאה וכל שלא רצה הלוה במחילתו לא זכה וכו' ומיהו איכא למימר דכל כה"ג דהוי הקנאה דממיל' אפי' בע"כ של לוה מהני והוי כאותה שאמרו גבי עבד כסף קבלת רבו גרמה לו. ולפי סברת התוס' נרא' דהמוחל לחברו מה שחייב לו ובתוך כדי דיבור חזר בו לא מהני דמעת שיצא מפיו המחילה זכה בה חברו ומש"ה אין חזרה בהקדש אפי' תכ"ד וטעמא משום דאמירתו לגבוה וכו' עכ"ל. (כתבתי את דבריו פה משום דנ"מ הכא לענין מוחל דבר שלא בא לעולם אי מחילה הוי הקנאה או סילוק). [כט.] כתב המרדכי פ' מי שמת הקנה לאחד דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם מספקא לי' למורי אי שייך אותו מחלוקת דפליגי בקני את וחמור (דר"נ סבר קנה מחצה ורב המנונא סבר לא קנה כלום ורב ששת סבר קנה הכל). או לא שייך וכו'. ואח"כ כתב מעשה באחד שהקנה לחברו בקנין סודר קרקעות ומטלטלין ומעות בבת אחת ונחלקו חכמי הדור. י"א דדמי לאת וחמור. וכי היכי דלא קנה המעות לפי שאין המטבע נקנית בחליפין גם המטלטלין וקרקע לא קני צ"ל דדעה זו ס"ל בקני את וחמור כרב המנונא כן דעת ריא"ז בפרק מי שמת דלא קנה כלום]. וי"א דקנה הכל במגו שחל הקנין על מטלטלין חל נמי על מעות. כתב רבינו שמחה אף על גב דמעות לא קנה קרקעות ומטלטלין קנה דאי לא תימא הכי הא דאמר פ"ק דקדושין נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה ואמר בגמרא דבעינן אגב ל"ל אגב ליקני מטלטלין דמגו דחייל אקרקע. וליכא למימר דדמי לקני את וחמור דחמור לאו בר קנין הוא אבל מטבע נקנה במשיכה ובהגבהה ובתורת חצר עכ"ל. ורמ"א בח"מ סי' ר"ט כתב המקנה דשלבל"ע עם דבר שבא לעולם דמי לקני את וחמור (ובקני את וחמור פסק בסי' ר"י דקנה מחצה). ולענין מעות ומטלטלין בחליפין הביא בסי' ר"ג שלשה דעות הכתובים במרדכי ולא הכריע. וסמ"ע סי' ר"ג כתב דאם הקנ' דשלבל"ע עם דבר שבא לעולם אף שי"א דסברי גבי מעות ומטלטלין דחל אמעות מגו דחל אמטלטלין הכא מודה. דבשלמא התם שייך קנין גבי מעות כגון משיכה וכו' אבל בדבר שלא בא לעולם לא שייך קנין כלל עכ"ל. ובכנסת הגדול' סי' ר"ג הבין דכמו דסברי הי"א גבי מעות ומטלטלין דקנה במגו ה"ה בדשלבל"ע קנה במגו. ולכן הקשה איך רצה לפשוט בבתרא (קנ"ז) דאקני קנה ומכר משתעבד מהא דתניא ולשבח קרקעות כיצד מכר שדה לחברו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה הקרן ממשועבדים ושבח מבני חורין ומה סייעתא שאני התם דמגו דמשתעבד לקרן משתעבד לריוח. מהר"ם קלעי בתשובה עכ"ל. ושער המלך בפרק כ"ב ממכירה גם כן הקשה מהא דאמר (ב"ב קכ"ז) לר"מ יכיר ל"ל. אמאי לא פריך לרבנן דיהא נאמן לומר זה בני בכור במגו דאי בעי מקנה לי' דבר שלב"לע עם דבר שבא לעולם וצ"ע. אלא ודאי כדעת הסמ"ע דלכ"ע בכה"ג שמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם לא אמרי' מגו ע"ש. עוד כתב הגהות מרדכי דב"ב אע"פ שאין מקנה דשלב"לע מ"מ אם רוצה לקנות קונה לכן שנים שקנו זה מזה שאם יתן אחד מתנה לא' מהם שיחלוקו בשוה פסק רבינו משולם דבה א הנאה דסמכי אהדדי גמרי ומקנה להדדי. וכן כתב רמ"א ח"מ סי' ר"ט. ובסי' קע"ו כתב יש חולקין:

[ל.] בפ' יש נוחלין כתב המרדכי על הא דגרסינן בדף קכ"ה ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרה לירתאי הו"ל ברתי' דהוי נסיבא שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע אמר ר"ה לירתי אפי' לירתי ירתי' ורב ענן אמר לירתי ולא לירתי ירתי' שלחו מתם הלכתא כר"ע ולא מטעמי' דאלו רב ענן אע"ג דהו"ל ברא לברתי' לא ירית ולא היא דודאי ירית ובעל היינו טעמא דלא ירית משום דהוי לי' ראוי ואין בעל נוטל בראוי כבמוחזק וכו' ע"כ הסוגיא וכתב בשם ספר החכמ' וז"ל קבלתי ממורי הר' יהודה ממגנצא דאפי' אם יהיו לו בנים זכרים אחרי כן אחרי שאמר נכסי לסבתא שלא יהיו יורשין כ"א הבת יורשה מאחר שבשע' שאמר נכסי לירתי לא הי' לו שום יורש אלא הבת דאין מקנה לדבר שלא בא לעולם ואני דנתי לפני רבותי דהא דאמרי' אין מקנה וכו' היינו היכא דמזכ' לו מעכשיו והשתא לאו בר זכיי' הוא אבל היכא דאמר ואחרי לירתי דמשמע אותם יורשין שיהיו אז יזכו להם בהם לא. ורשב"ם לקמן גבי כתובת בנין דיכרין כ' דלא הוי דשלב"לע דה"ק ובנים אשר יולדו להם ירשו נכסי לכשאמות ולכי מיית כבר ישנן בעולם (כ"כ תוס' שם משם הקונטרס וכן תמצא בדברי מורי קרובי. ולא נרא' לי מהא דגרסי' לעיל לרבנן יכיר ל"ל ומשני לא צריכי בנכסים שנפלו לאחר מיכן וכו' ואכתי מצי למימר לא יהא אלא אחר ואפי' בנכסים שנפלו לאחר מיכן הא אי בעי יכול ליתנם לכשיבואו לעולם וכו' ועוד דאמר ר"ה המזכה לעובר לא קני ובעי לאוקמי מתני' ר"מ עד אימור דאמר ר"מ למי שישנן בעולם וכו' ואם אמר בפי' לכשיולד קנה אמאי לא מוקמי לההיא הכי אליבא דכ"ע. ועוד דר"ה גופא דסבר [א"א] מקנה דשלב"לע בהא לא מודה דאמר אף לכשתלד לא קנה. ותו דגרסי' בערכין המשכיר בית לחברו וכו' עד דאמר לכשיבא שכרו יקדש ומוקי לה דוקא אליבא דר"מ דאמר מקדיש דשלב"לע אבל לרבנן לא. משמע בהדיא דאע"ג דאמר כשיבוא אז יהא קדוש' לא אמרי' כשיבא אז כבר היא בעולם עכ"ל המרדכי. ורמ"א סי' ר"ט מביא הב' דעות שבמרדכי. ולי נרא' דלא אמר רשב"ם וספר החכמה דין זה אלא במקנה לדבר שלב"לע דהא הקנין חל אז והוי כמי שאמר תקנה לאחר ל' יום אבל דשלב"לע לא מהני אם אמר לכשיבא לעולם וס"ל כר"נ דגרע טפי דשלב"לע מלדבר שלב"לע כיון שאין הנקנה בעולם אבל לדבר שלב"לע הא ע"כ צריך להקנות לו ע"י אחר ואותו אחר הוא בעולם ואע"ג שאינו קונה לעצמו מ"מ מיד כשיבא האי קטן לעולם זוכה בעדו ע"י קנין דמעיקרא וכ"כ רשב"א קדושין דף ס"ב ע"ב וז"ל. ובספר המקח לרב האי ראיתי שפסק בזו דאינה מקודשת ובמזכ' לעובר פסק כר"נ לכשתלד קנה ונראה דס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' לכשיבא לעולם דגוף הדבר הנקנה בעינן שיהיו ממש בעולם אבל כשגוף הדבר הנקנה בעולם אע"פ שהקונה אינו ממש בעולם כעובר שהוכר אפ"ה אם אמר לכשיבא לעולם קנה כר"נ עכ"ל]. וספר המקנה בקדושין הקשה