כסף נבחר חלק א קז

ז' כתבו תוס' אע"ג דשמואל פסק כר"י הסנדלר דאין מקדיש דשלב"לע וכ"ש לדב' שלא בא לעולם שמואל חשיב עובר דבר שבא לעולם. א"נ שמואל אית לי' טפי אדם מקנה לדבר וכו' מדב' שלב"לע וסוגיא דגיטין (י"ג) אתיא כרב הונא דאית ליה טפי מקנה דשלב"לע מלדבר וכו' ור"ן אית לי' סברא הפוכה עכ"ל. וכה"ג כתבו בגיטין. כתב הרא"ש הלכתא כר"נ לכשתלד קנה והוא שלא מת המזכה וגם המזכ' לא חזר בו קודם שנולד דאם חזר בו או מת ונפל נכסי קמי יתמי מודה ר"נ דלא קנה דלא נגמר הקנייה עד שיולד. ומיירי שלא הקנה לו בקנין סוד דלכשיולד הדר סודר למרי' וגם לא בחזקה אלא במשיכה דישנו ברשות הזוכה כשנולד העובר או דקאי באגם וקרקע בשטר והשטר ביד הזוכה כשנולד עכ"ל:

[יד.] תמורה דף כ"ד מתני' כיצד מערימין על הבכור מבכרת שהית' מעוברת אומ' מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ילדה זכר יקרב עולה. אם נקבה זבחי שלמים ילדה נקב' תקרב שלמים וכו'. ואיתא נמי בתמורה דף י' דפליגי בר פדא ור' יוחנן דבר פדא סבר אין קדושה חל על עוברין ואם הקדיש עובר במעי אמה אינה קדושה ליקרב ואם מקריב ליה כשנולד ולא אקדשי' משנולד מייתי חולין לעזרה) ור' יוחנן סבר קדוש' חל על עוברין. ואקשינן לבר פדא מהא דתנן כיצד מערימין וכו' אלמא דקדושה חל ומשני בקדושת דמים (שימכרנו ויביא בדמיו עולה אבל הוא גופי' לא קדיש קדושת הגוף) ואלימא קדושת דמים להפקיע מבכורה. ובסוף הסוגי' מסיק דהתם במעי תמימה אפי' בר פדא נמי מודה דקדיש. לא נחלקו אלא בתם במעי בעלת מום דבר פדא סבר כיון דאימי' לא מקדש' קדושת הגוף הוא נמי לא קדיש ור' יוחנן סבר הני כב' בהמות נינהו ע"ש בסוגיא. והקשו האחרונים מהכא מוכח דעובר חשיב לד"ה דבר שבא לעולם דאל"כ הא קי"ל דאין מקדיש דבר שלב"לע כדמוכח ערכין דף כ' וכ"א ובכמה דוכתי. ואחרונים רצו לידון דבר חדש והוא דכמו דס"ל לתוס' קדושין דף ס"ג דמשני באומרת יקדשו וכו' וכתבו תוס' וה"ה דהוי מצי למימ' דקונמות קדושת הגוף משמע דס"ל דכמו דמפקיע מידי שעבוד כך חל על דבר שלב"לע. וא"כ בכל קדושת הגוף יכול להקדיש דבר שלב"לע. אמנם השער המלך פ' י"ב הלכה י' מנדרים כתב דמתוס' לא מוכח מידי דקונמות חל על דבר שלב"לע וכו' דכוונת התוס' היא כדפי' ר"ת הובא באספ"ז דלרב אשי דאמ' שאני קונמות וכו' וכשמקדיש גוף ידיה דמי דמעשה ידיה אגידי בידה וחייל עלייהו נדר וס"ל דלרב אשי מתוקמי מתני' אפי' באוסרת מעש' ידיה דהו"ל כמקדיש גוף ידיה. והוי ליה כדקל לפירותיו ע"ש. ועיין באספ"ז שכתב דיש אומרים דקונמות חל על דשלב"לע וה"ק רב אשי כמו שמפקיע משעבוד דהא מידי דמשעבד לאחרינא הוי כמי שאינו ברשותו והוי כאינו בעולם לגבי דידי' ולהכי אוסר בקונם דשלב"לע. וליתא להאי פירושא דא"כ מאי פריך תלמודא ולקדשי מהשתא והא ליכא מידי בשעת הקדשו דליחול עלי' איסורא עד שיבאו. מיהו יש לפ' דמקשה משעת שיבאו לעולם ליקדשו ולגבי' שעת גירושין קרי לשעת ביאתן לעולם השתא עכ"ל. ולי נרא' דאע"ג דעובר חשיב לא בא לעולם הוא רק בבחינת שלא נולד מ"מ יכול להקדיש אותו דהוי כמו הקדיש אבר בהמה דקדוש כדדרשי' בתמורה דף י"ב אשר יתן ממנו לד' יהי' קדש והוי כמי שאמר מעיה של בהמה זו קדש ואחר כך כשנתגדל הולד במעי אמו עד שנולד הכל קודש דנתהווה מדבר קדוש אמנם לענין לקנות אין הולד יכול לזכות כל זמן שלא נולד דהוי כמי שאמר זכה בשביל חתיכת בשר זה]:

[טו] בב"ב דף קנ"ז בעי שמואל דאקנה וקנה מהו (מי טרף מלקוחות נכסים שקנה הלוה אחר כתיבת השטר ומכרן לאלו) אליבי' דר"מ לא תבעי לך דודאי קנה כי תבעי לך אליב' דרבנן דאין מקנה דבר שלב"לע (מאי מי שאני שעבוד מקנין וטעמא כדפרישית אי נמי אלמוה רבנן לשעבוד יותר מקנין דלא תנעול דלת או לא). ומשמע מסוף הסוגיא דקנה ויכול לטרוף וכו'. וכתב רמב"ן דאף קודם שבא לעולם אינו יכול לחזור משעבוד דאקנה ורשב"א סובר דיכול לחזור עד שלא קנה אבל משקנה א"י לחזור ע"ש:

[טז] כתב הרשב"א בחדושיו לקדושין דף נ"ו ע"ב (על מתני' דהמקדש בערל' אינה מקודשת). וא"ת והא ערלה וכלאי כרם בשרפ' ואפרן מותר ותירצו בתו' דאין באפרן שוה פרוט' ואין מחוור וכו' ומסתברא דלעולם אינה מקודשת אפי' קדשה בסאה פירות ערלה משום דהשתא מיהא לית להו דמים דאסור למוכרן ואי משום אפרן הא אינו בעולם ולכי קני ליה הוי לי' כגופא אחרינא ולא זהו מה שקדש' בו הלכך אינה מקודשת ואע"ג דאסיקנא לקמן גבי הרי את מקודשת לאחר שאתגייר דכל שבידו לא כמחוסר מעשה דמי התם הוא דאין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא. ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהי' אבל בלא"ה לא וכדתניא התם פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומ' על פירו' ערוגה זו מחוברים וכו' לא אמר כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין עכ"ל (והמעיין בדבריו ירא' דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלב"לע אינ' מקודשת. משום דלא זהו מה שקדש' בו):

[יז] כתב הריטב"א בקדושין דף ס"ג כתבו מקצת רבותינו דאביי דמוקים ראב"י בשיטת ר"מ פליג אדרב יוסף ורבה דלעיל דמוקי מימרא דראב"י בשחת וס"ל דראב"י מיירי בפירות שלא באו לעולם כלל אבל בשחת דבר שבא לעולם חשיב ואפי' רבנן מודו ודכוותי' נמי במעוברת שהוכר עובר דהוי קדושין לרבנן והמזכ' לו קנה. והא ליתא חדא דמתני' דראב"י ליכא לאוקמי אלא בשחת מדקתני בה לכשיביאו שליש וכו' דאלמא כבר היו בעולם דאי לא הוי לי' למתני לכשיבואו לעולם ויתלשו. ותו הא פסקינן בב"ב המזכ' לעובר לא קנה ולא מפליג בין הוכר וכו' ותו דהתם פרכינן מהאומר אם ילדה וכו' ולא אוקימנא בהוכר עוברה. ושמעי' מיני' דלרבנן המזכה לעובר אע"ג דהוכר לא קנה וה"ה במוכר פירות עד שלא הביא' שליש וראב"י בשחת כר"מ אתיא כדאוקמי אביי אע"ג דלר"מ אפי' בפירות שלא באו לעולם כלל קנה וכו' כולהו דלא כרבנן. וכבר כתב רבינו שמואל רמרוני (הוא רשב"ם) דכי אמרי' אמרו דבר אחד לא פליגי כלל וכי אמרי' כולהו ס"ל פליגי אהדדי. וכל כי האי גונא שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו עכ"ל. וכ"כ רשב"א שם:

[השמטה] כתב אסס"ז ב"מ דף ט"ז ע"ב (אהא דאמרי' שדה זו לכשאקחנ' וכו' תהא קנויה לך מעכשיו) וא"ת מאי מעכשיו שייך הכא דהא א"א שיזכ' הלוקח מעכשיו שאף המוכר אין לו בה כלום עכשיו וכי לוקחה מן הבעלים מאות' שעה ואילך הוא זוכה. וי"מ דאהני מעכשיו שלא יוכל לחזור בו וכדאמרי' האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום וכו' ואין זה כלום דהתם כיון שביד' לקדש את עצמ' עכשיו וכי אמר לה מעכשיו חלין הקדושין מעכשיו ולאחר ל' יום לפיכך אינה יכול' לחזור בה אבל הכא אמאי לא יוכל לחזור בו והנכון כפי' ר"י דנקט מעכשיו לומר שהוא מוכר' לו בכסף ובשטר של עכשיו שיקנ' באותה שעה שתבא לידו ולא שיחזור וימכרנ' לו וקמ"ל דאפ"ה קנה דאדם מקנה בכסף ובשטר של עכשיו מה שאינו שלו לכשיהי' שלו והוא שאמר בפי' לכשאקחנ' עכ"ל:

[ע"כ השמטה] [פסק] [יח] מדעת רש"י קדושין דף ס"ב דפסק כראב"י נרא' דסובר אדם מקנה דשב"לע. וכ"כ שער המלך פרק כ"ב ממכירה. והא דפי' רש"י כתובות דף צ"א דגוף המכר לא מהני משום דשל"בלע היינו אליבי' דרבא דס"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע. כ"כ שער המלך. וע' גדולי תרומ' מה