כסף נבחר חלק א קו

המכר לא חשיב כולי האי דבר שלב"לע עכ"ל. (ר"נ אבל אמר שדה זו לכשאקחנה וכו' אף דבירר המכר הוי דשלב"לע. ש"ך סי' רי"א). ובהגהות מרדכי פ"ק דב"מ כתב מה שפירש"י דמה שאירש מאבא וכו' לא אמר כלום משום דאין מקנה שלב"לע ותימה מ"ש מטובת הנאה דכתובה שיכולה אשה למכור שאם תתגרש וכו' שיהא לו וכו' וי"ל דאין טענה כאן משום דשלבל"ע אלא משום דאסמכת' הוא דהוא מוכר מה שירש ושמא לא יירש אבל התם גבי כתובה לאו אסמכתא היא דמיד הוא שלה הכתובה אלא שהוא יורש ממנה עכ"ל. [ט.] בב"מ דף ט"ז אהא דאמר רב חזר (הגזלן) ולקחה מבעלים הראשונים (לאחר שמכר ללוקח) מה מכר ראשון שני כל זכות שתבא לידו (ולא מצי לאפוקי גזלן מיניה דלוקח) מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום מה שאירש מאבא היום מה שתעלה מצודתי היום וכו' דבריו קיימין. אמר רמב"ח הא גברא הא תיובתא אמר רבא וכו'. תיובתא לא חזינן הכא סמכה דעתיה דאזיל טרח ומייתי ליה כי היכא דלא נקרייה גזלנא הכא לא סמכה דעתא. מ"ש רישא ומ"ש סיפא. אמר ר' יוחנן משום כבוד אביו (שהיה אביו גוסס וצריך מעות לקברו) מה שתעלה מצודתי וכו' משום כדי חייו (תקנו חכמים). [י.] גיטין דף מ"ב ע"ב איבעיא להו עבד שמכרו רבו לקנס מכור או אינו מכור (ואם נגח קנסו לרבו ראשון דאין מקנה דשלב"לע) תבעי לר"מ עד כאן לא קאמר ר"מ מקנ' דשלב"ל אלא כגון פירות דקל (דפליגי בה ר"ה ור"נ אליביה דר"מ) דעבידי דאתי אבל הכא מי יימר דנגח ואת"ל דמנגח דלמא מוד' ומפטר. ותבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן אין מקנה דשלב"לע אלא כגון פירות דקל דהשת' מיהו ליתנהו אבל הכא הא קאי שור והא קאי עבד וכו' ולא אפשטא. כתבו תוס' מכר קנס של עבד לא מבעי' ליה דאפי' לר"מ לא קני דהא לא עבידי דאתי וכ"ש לרבנן אלא במכרו לקנס אבעי' לי' דדלמא אפי' לרבנן קני להו כמו דקל לפירותיו [דמהני אפי' לרבנן כדאיתא ב"ב דף קמ"ז ע"ב דאמ' ר"נ תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו דמהני] כדאמרי' הא קאי שור וכו' או דלמ' לא קני דלא לפירות דקל דמי שהפירות יוצאין מגוף הדקל ועבידי דאתי אבל קנסא מעלמ' אתי ולא עבידי דאתי עכ"ל. (והאי סברא דר"מ לא אמר אלא בעבידי דאתי אית' בכמה דוכתי בש"ס. בריש המפקיד וב"ב) ובבבא בתרא דף מ"ט הקשה תוס' מהיכא שמעינן לר"מ דמקנה דשלב"לע מדתניא לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר וכו' וההיא לא עביד דאתי. ומפ' רשב"ם דמיירי שהבטיחו רבו לשחררו וכו'. והר' אלעז' מפליסא אומ' כיון שהגוף בעולם אלא שאינו ראוי לקנין כמו הנך חשיב כמו דעבידי דאתי. ומותר דאמ' בכתובות (נ"ח) דקדוש אע"פ שלא עבידי דאתי שתמות האשה קודם מ"מ כיון שהמות' מיהו דעביד דאתי חשיב כאלו בעולם כבר ואם היו בעולם לא הוי בעינן שתהא זה עביד דאת' שתמות לפני הבעל. ועי"ל דפירות דקל וכל הנהו ליכא אלא חד מי יימר חשיב עביד דאתי עכ"ל. וע' עוד שם בתוס' ובכתובות דף ע"ט בתוס':

[יא] גיטין דף ס"ו גניבא יוצא בקולר הוי כי קא נפיק אמר הבו ד' מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פניא. אמר ר' זירא דרא ר' אבינא לסילתיה ואזיל לגבי דרב הונא רבי' דאמ' ר"ה גיטו כמתנתו מה גיטו כיון דאמ' כתבו כו' אע"ג דלא קנו וכו' (ויזכה במתנה בלא קנין) וקשיא ליה לר' אבא חמרא לא קאמ' דמי חמרא לא קאמ' מחמרא קאמ' (זוזי מחמרא קאמ' דניתבי ליה וכי עושין מעות מיין). כתבו תוס' וא"ת כי נמי אמר דמי חמרא הוי דבר שלב"לע כדאמרי' בערכין (דף כ') גבי דמי שור זה עלי עולה ומוקי לה באומ' לכשיבאו דמיו יקדשו ופריך והא אין מקדיש דשלב"לע וי"ל דהתם משום דאמ' לכשיבאו אבל אמר דמי שור זה עלי עולה משמע התם דלא חשיב דשלב"ל אלא הוי כמו דקל לפירותיו דבעי למימ' יקדש השור לדמיו ה"נ כי אמר דמי חמרא בעי למימ' שיהא היין קנוי לו לדמיו וכו' עכ"ל (ואין להקשות מאי קשיא להו לתוס' מדב' שלב"לע הא הכא שקיל וטרי ר' אבא אליביה דר"ה ור"ה ס"ל אדם מקנה דשלב"לע דזה לית' דהא אף למ"ד מקנה דשלב"לע היינו בעת שבא דבר זה לעולם עודנו המקנה בחיים אבל אם המקנה מת קודם שבא לעולם לא קנה כמו שכתבתי לעיל אות וי"ו וא"כ הכא כשיבא דמי חמרא יהא גניבא כבר מת לכך מקשה תוס' שפיר):

[יב] בב"ב דף ס"ג ת"ר בן לוי שמכ' שדה לישראל ואמ' לו ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו. ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו ואם אמר כל זמן ששדה זו בידך מכרה וחז' ולקחה אין לו עליו כלום אמאי (מעש' ראשון שלו) הא אין אדם מקנה דשלב"לע (מעשר זה עדיין עתיד ליזרע התבואה) כיון דאמ' ע"מ שיורי שייר למקום מעשר וכו'. כתבו תוס' לא מצי לשנוי ר"מ היא דכי אמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתי שהדקל בעולם והפירות גדילים מאיליהן אבל הכא מי יימר דחרש וזרע ליה אפי' זרע שמא לא תגדל המבוא' כדאמרי' בקדושין לא אמר ראב"י אלא בשחת או באגם מ"מ תרווייהו מודו דהיכא דאין ניכרין כלל לא יצאו חוץ לקרקע דלא קני עכ"ל:

[יג.] בב"ב דף קמ"א ההוא דאמ' לה לדביתהו נכסי להאי דמעברת אמר רב הונא הוי מזכה לעובר והמזכ' לעוב' לא קנה. איתיביה רב נחמן לר"ה תנן האומ' אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה. א"ל משנתנו איני יודע מי שנאה. ולימא ליה ר"מ היא דמקנה דשלב"לע אימור דשמעת לי' לר"מ לדבר שישנו בעולם (בשעת קנין אלא שעדיין לא הגיע זמנו לקנות כדקתני נאה' שאתגייר לאח' שתתגיירי האשה הנקנית לו הרי היא בעולם אלא שעדיין לא נתגייר' ולא הגיע זמנה לקנות אבל עוב' אינו בעולם ולא קני מידי ולהכי א"י מי שנא') לדב' שאינו בעולם מי שמעת ליה (דלדב' שישנו בעולם כיון דהמקבל בעולם יכול הנותן לשעבד עצמו לו שיתן לו מה שיקנה לו אבל הכא לא מצי משעבד נפשיה. כ"כ רשב"ם לקמן דף קל"א) ולימא ליה דאמ' לכשתלד (דלא זכי' ליה כלום עד שיוולד ואין זה מזכה לעובר) רב הונא לטעמי' דאמ' אף לכשתלד לא קנה (כיון דבשעת אמירה עובר הוא ואינו יכול לזכות לא יקנה לכשיולד ע"י אמירה דאמ' לכשתלד) דאמ' רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה (אע"ג דפליג ר"נ במוכ' פירות דקל דאין מקנה וכו' הכא גבי עובר מודה דחשיב ליה כישנו בעולם וגם הנכסים שנותן לו הרי הן בעולם אלא שצריך לתקן לשונו ולומ' נכסי להאי עובר לכשתלד דאז ראוי לקנות לגמרי) ורב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה וכו' אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן המזכ' לעובר לא קנה וא"ת משנתינו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו (וגמר ומקנה בכל לבו אבל לעובר אחר לא קנה) א"ל שמואל לר"ח בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימר לך באפייהו המזכה לעובר קני. והלכתא המזכה לעובר לא קני וכר' יוחנן וכגון שאינו בנו. והא דאמרי' בבנו קנה היינו היכא דהיא מעוברת אבל היכא דאינה מעוברת בכה"ג לא אמרי' קרובה אצל בנו ולא קנה כדאיתא לקמן). וכן איתא נמי בגיטין דף י"ג דר"מ לא קאמ' לדב' שלא בא לעולם. ותוס' שם ובדוכת' טובא מקשה והא לאח' שאתגייר לאח' שאשתחרר חשוב לדב' שלב"לע וי"ל דנכרי ועבד איתנהו בעולם אלא שמחוסרין גירות ושחרור ולא דמי לנולדים דליתנהו בעולם כלל ואע"ג דילפינן מיני' דאדם מקנה לר"מ פירות דקל ולא מפלגינן היינו משום דאית לן למימ' דקאי בשיטת ראב"י וכו' ע"ש. ובכתובות דף