כסף נבחר חלק א קה

מה שהיא עושה יותר על הראוי שפסקו חכמים) ר"מ אומ' הקדש ר' יוחנן הסנדלר אומ' חולין. גמ'] רב ושמואל דאמרי תרווייהו מותר לאחר מיתה קדוש (כשתמות הוא ויירשנה). (ר"מ סבר אדם מקדיש דבר שלב"לע ור"י הסנדלר סבר אין אדם מקדיש וכו' וכיון שאין לו רשות במותר עד אחר מיתה הוי דשלב"לע). אמר שמואל הלכה כר"י הסנדלר. ומי אמר שמואל הכי והתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר (שאין בה כח להקדישו) ר"ע אומ' יפר שמא תעדיף וכו' ר' יוחנן בן נורי אומ' יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור ואמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי אלמא לכשיגרשנה חל הנדר אלמא אדם מקדיש דבר שלב"לע שעדיין לא גרשה) וכו' אלא אמר רב יוסף קונמת קאמרת שאני קונמת מתוך שאדם אוסר פירות חברו עליו מקדיש דבר שלב"לע (הקדש שאינו הקדש לכל אלא על אדם אחד בלשון קונם מתוך שהוא תופס במקום שאין סתם הקדש תופס שהרי אדם אוסר פירות חברו עליו ואומר פירות פלוני קונם עלי ובסתם הקרש אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הלכך אדם אוסר עליו נמי דשלב"לע אבל במתני' מקדיש הקדש גמו' איירי) א"ל אביי בשלמא אדם אוס' פירות חברו עליו שכן אדם אוס' פירותיו על חברו. יאסר דבר שלא בא לעולם על חברו שכן אין אדם אוס' פירות חברו על חברו (פי' דהתם אוס' משום דאחד מהן ברשותו יאסר דשלב"לע שאין לא זה ולא זה ברשותו. תוס') (דעכשיו הוא משועבדת לו למעשה ידיה ועוד שעדיין לא נעש' המלאכה עד לאחר גירושין) אלא אמר רב הונא ברי' דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהן (שהמלאכה כמי שבאת לעולם ועל הגירושין שלא באו קמסיק ואזיל) דידים איתנהו בעולם. וכי קא' הכי מי מקדשה הא משתעבדי לי' דאמרה לכי מגרשה ומי איכא מידי דאלו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש (כלומ' תרצת לא בא לעולם דמלאכה דגירושין לא תירצת) אמר ר' אילעא אלמה לא אלו האומ' לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש מי לא קדשה [אם מכרה וחזר ולקחה]. מתקיף לה רב ירמיה מי דמי התם בידו להקדישה (שהרי עכשיו שלו וכי היכא דאלו אקדשיה השתא קדשה כי אמר נמי תקדוש לקמי' קדשה) הכא אין בידה (לגרש את עצמה) הא לא דמיא אלא לאומ' לחברו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדוש דלא קדשה. מתקיף לה רב פפא מי דמי התם גופא ופירות בידו דלוקח (ואין מקדיש דבר שאין שלו) הכא גופה בידה הוא (והרי יקדשו ידה אמרה) הא לא דמיא (מסקנא דאתקפתא) אלא לאומ' לחברו שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה. מתקיף רב שישא מי דמי התם בידו לפדותה הכת אין בידה לגרש את עצמה הא לא דמיא אלא לאומ' שדה שמשכנתי לך לעשר שנים וכו' דקדשה (אע"ג דאין בידו לפדותה ולהקדיש עכשיו קדשה דהא שלו היא). מתקיף לה רב אשי התם לעשר שנים מיהא בידו לפדותה הכא אין בידה לגרש עצמה לעולם. (תימא דיכולה לומ' איני ניזונית ואיני עושה וי"ל דרוצה ליישב גם אליבא דר"ל דסבר אינה יכולה לומ' איני ניזונית וכו' כ"כ תוס'). (ואספ"ז תירץ כיון דבמה דתלתה הקדשה אין בידה אף על פי שיש בידה ממקום אחר לא מהני. ור"ן תירץ דאם אמרה איני ניזונית מ"מ אופת וטוחנת ומבשלת וכו') אלא אמר רב אשי קונמות קאמרת שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו (כקדושת מזבח שאין להם פדיון כך אין פדיון לקונם להיות ניתר למי שנאסר עליו שהרי אינו הקדש גמו' לתפוס פדיון) וכדרבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד (ודוקא קדושת הגוף אבל קדושת דמים דבדק הבית אין מפקיע השעבוד כדתנן בערכין מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים הללו) [רב אשי קאי לשנוי' הא דאקשינן ומי איכא מידי וכו' דלעולם בעינן דתימא יקדשו ידי לעושיהם כדאוקי רב הונא בר"י. כ"כ אספ"ז ועיין לקמן מה שכתבתי עוד בזה] ונקדשו מהשתא אלמוה רבנן לשעבודי' דבעל (דשווייה רבנן כלוקח גמו' ולא כמלוה). כתבו תוס' משמע בעודה ממושכנת אינו יכול להקדיש דאין כח הקדש לבטל כח המלוה וכו' מדקתני לכשאפדה תקדוש. וא"ת והא בערכין (כ"א) משמע דבזמן השכירות יכול להקדישה וי"ל דכח שיש לשוכר אינו יכול להקדיש אלא הוא והקדש שותפין בו וימכר הבית ויקח זה דמי שכירות הבית והמותר להקדש אבל הכא מיירי שמקדיש כל השדה אף מה שאינו יכול להקדיש מעכשיו. אי נמי בהקדש ממש הי' חל על שדה ממושכנת אף קודם שתפדה והכא מיירי שאוס' בקונם על מלוה לכשיפדנה דיכול להיות דבשדה ממושכנת אינו יכול לאוסרה בקונם אע"פ שיכול להקדיש כדמוכח בערכין דיכול להקדיש יותר ממה שיכול לאסו' בקונם. ומתרצתא בהכי האי דפריך לעיל מי איכא מידי דאלו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש. ומאי קושיא דלמה לא תוכל להקדיש מעשי ידיה לאחר שתתגרש מאי שנא מנכסי מלוג שתוכל למכור עכשיו לכשתתאלמן או תתגרש אלא ודאי אע"פ שיכולה להקדיש מידי דהוי אמכר לא תוכל לאסו'. ועוד יכול להיות דאפי' היתה מקדשה ידיה לגמרי לא היה ראוי לחול ההקדש כמו על שדה משום דבשדה חל ההקדש על גוף השדה בעודה ברשות המלוה וממיל' יקדשו הפירות כשיצא הגוף מרשותו אבל ידים אפי' הקדישן לשמים אין נתפסות בהקדש ואפי' בעבד אמר רב דגופי' לא קדיש ובבן חורין מודו כ"ע ולכך אפי' הקדישו לגמרי אין להקדש לחול יותר מאיסו' קונם למלוה שדה הממושכן לו עכ"ל וכסוגיא השנויה כאן אית' נמי בנדרים דף פ"ו אלא דמשני התם על הא דפריך אי הכי למה לי שמא יגרשנה (כלומ' לקדש מהשתא) תני ועוד שמא יגרשנה. וכתב הר"ן פי' מהשתא נמי קדיש דקונם מפקיע שעבודא דבעל ולכשתמצא לומ' אלמוה וכו' אפ"ה יפר שמא יגרשנה וכו' וא"ת אי אלמוה וכו' דלא ליחול השתא הדרא קושי' לדוכתיה כיון דהשתא לא חייל לקמיה היכי חייל דהשתא מיהת לא מגרשה וי"ל כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוה רבנן כי אלמוה ה"מ דכל היכא דקיימא קמיה לא ליחול אבל נתגרשה כאלו חייל מעיקרא דמיא כיון דמדינא ראוי לחול עכ"ל. ורא"ש שם כתב ומתלי תלי הקונם עד אחר שגרשה וראוי הי' עתה לחול אי לאו דאלמוה הלכך לא שייך לאקשוי מי איכא מידי וכו' עכ"ל. [ח.] כתובות דף צ"א ע"ב ההוא גברא דזבנא לכתובתה דאימי' בטובת הנאה (שהיתה נשואה לאחר ומכר כתובתה בחיי בעלה. לישנא אחרינא דזבן שדה שייחד לה אביו לכתובתה ומת ונפלו נכסים לפני זה וכל זמן שלא עמדה בדין אם מכרה זה המכר קיים ואינו יכול לחזור שהרי יורש הוא וכל הנכסים לפניו אלא שחייב לתת כתובת' ועל שדה זו שעבודה מוטל והיא יכולה לטרוף מיד הלוקח ומשום דאמר ליה האי אם אתיא אם ומערערה לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך לא מכרת אלא בדבר מועט) ואמר ליה אי אתיא אם לא מפצינא לך שכיבה אימיה וכו' ואתא איהו וקא מערער סבר רמב"ח למימ' איהו במקום אימיה קאי א"ל רבא נהי דאחריות דידה לא קבל אחריות דידי' מי לא קיבל (ונהי נמי דחוזר במכירת קרקע דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו כדתניא מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום מ"מ מחזיר המעות). וכתבו תוס' מכאן נראה לר"ת דהא דאמרינן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ה"מ כשאמר מה שאירש מאבא סתם אבל אם אמר שדה זו שאירש מאבא קנה. ואפי' למ"ד אין מקנה דשלב"לע דאי לאו הכי האיך מכר כל עיקר כתובת אימיה ללשון ראשון שפירש רש"י וכו' הלכך ודאי במקום שמכיר המכר הוי מקח קיים דאין סברא לומ' דהא אתי כמ"ד מקנה דשלב"לע. ולפי מה שכתב רש"י וכו' אין ראיה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם דאפי' למ"ד אין מקנה וכולי דכיון דהירושה עתידה ליפול לפניו מאליה וגם בירר