כסף נבחר חלק א קד

זה בשנקרע הגט קודם שיקחנו שהרי אין השחרור חל עכשיו אבל אהני לי' מעכשיו שאם רצה לחזור בו קודם שלקחו אינו חוזר. ולא הבנתי טעם הדבר דמה נפשך אם אינו חוזר הרי אנו רואין את הגט כאלו חל ואם לא חל אם כן אף לענין חזרה כן ויכול לחזור קודם שלקחו דהא לא חל עכ"ל. וכ"כ בתוס'. וריטב"א כתב וז"ל והאי דקאמר מעכשיו לאו למימר' דאי זבין לי' הוי בן חורין למפרע דהא לא אפשר שאין אדם משחרר עבד חברו אלא אהני לי' מעכשיו שלא יוכל לחזור בו קודם שיקחנו ואורחא דמלתא נקט דלא כתבי' לי' אלא מעכשיו דאי לא מאי אהני כי קדים וכתב מהשתא דהא אי בעי לכשיקחנו לשחררו הרשות בידו ואי לא בעי אפי' השתא נמי מצי הדר בי' ומש"ה כתב בי' מעכשיו דלא להדר בי' וההיא דר"ה גבי מוכר פירות דקל דיכול לחזור אתיא כשלא כתב לו מעכשיו אי נמי אפי' במעכשיו וכי מהני מעכשיו שלא יוכל לחזור בו ה"מ בדבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו כהני דעבד ושדה אבל בדבר שלא בא לעולם כההיא דר"ה אף על גב דכתב מעכשיו מצי הדר בי' קודם שבא לעולם מפי רבינו נ"י עכ"ל. [ב.] יבמות דף צ"ב הוכיח הש"ס מהא דאמר ר"ע יפר שמא תעדיף דסבר אדם מקנה דשלבל"ע. ומסיק הא אתמר וכו' באומרת יקדשו ידי (ולא ס"ל מקנה דשלב"לע) ופליגא דר"נ בר יצחק (הא דאוקימנא לר"ע אין מקנה דשלב"לע) דאמר ר"נ בר יצחק רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר"מ ור"מ כראב"י וראב"י כר"ע דאמר אדם מקנה דשלב"לע. רב הונא. דאתמר המוכר פירות דקל לחברו (בימות הגשמים) אמר רב הונא עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו (אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור) משבאו לעולם אין יכול לחזור בו (דכי אתו חייל זביני אלמא אדם מקנה דשלב"לע) רב נחמן אמר אף משבא לעולם יכול לחזור בו. אמר ר"נ ומודינא אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה (דנהי דיכול לחזור מכל מקום אין לו לחזור כי היכי דליקו בהימנותא ולכן אפי' הי' יודע שיכול לחזור לא הי' חוזר (תוס' ב"מ דף ס"ו. ורש"י כתב שם משום דכל זמן שלא מחל ומחילה בטעות הוי מחילה ועוד כ' שם רש"י על ר"ה דאמר משבאו לעולם וכו' דקסבר אדם מקנה דשלב"לע בשעת המכר שיהי' המכר חל לכשיבא לעולם). רב. דאמר ר"ה אמר רב האומ' לחברו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה [והוי מתנה אלמא מרב שמיע לי']. ר' ינאי דר' ינאי הוי לי' אריסא דהוי מייתי לי' כנתא דפירי כל מעלי שבתא. ההוא יומא נגהי לי' ולא אתא שקל עישר מפירי דביתי' עלייהו (ואע"ג דאכתי לא אתו) אתא לקמיה דר' חייא א"ל שפיר עבדת דתניא למען תלמד לירא' את ה' כל הימים גבי תרומות ומעשרות כתיב] אלו שבתות וי"ט למאי הלכתא אילימא לעשורי ומיכל איצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן אלא לאו כי האי גוונא (דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך ענג שבת) א"ל והא אקריין בחלמא קנה רצוץ. מאי לאו ה"ק הנה בטחת לך על משענת קנה רצוץ. לא. הכי קאמרי' קנה רצוץ לא ישבר (דשפיר עבדת). רבי וכו'. דתניא לא תסגיר וכו'. ר"מ. דתניא האומ' לאשה וכו'. ראב"י. דתניא יתר על כן אמר ראב"י וכו'. ר"ע. דתנן ר"ע אומ' יפר שמא תעדיף וכו'. כתבו תוס' האי כנתא דפירי משל אריס הוי דאי משל ר' ינאי לא חשיב דשלב"לע ואפי' הוי מחוברים כיון דבידו לתלוש ולא מסתבר לומ' דלא חשיב הכא בידו לפי שהי' רחוק מהם דאין נרא' לחלק בין קרוב בין רחוק עכ"ל. [ג.] ב"מ דף ט"ז אמר רב הונא אמר רב האומ' לחברו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנוי לך מעכשיו קנה. אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם (ולא אמר זו דסמכה דעת מקבל מתנה שיקח שדה ויתננה לו שהרבה שדות מצויות ליקח) אבל אמר שדה זו לא. מי יימר דמזבין לה נהלי' והאלקים אמר רב אפי' בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"מ דמקנה דבר שלא בא לעולם דתניא האומ' לאשה וכו' והא אשה כשדה זו דמי ואמר ר"מ מקודשת (דיש באלו שאין ביד' להביא עצמן לכלל קדושין כאשר אין ביד זה לכוף לבעל שדה למכור דעבד ושפחה אין בידם לשחרר וכו' ואמר ר"מ לכשיבאו לכלל קדושין מקודשת למפרע) מלשון רש"י כאן משמע דבשדה סתם מודה רבא כיון דהרבה שדות מצויות. כתבו תוס' ד"ה קנוי' וכו' אף אי מקנה דשלב"לע יכול לחזור קודם שבא לעולם אף אי אמר מעכשיו עכ"ל. אבל הרשב"א וריטב"א ור"ן בקדושין כתבו אי אמר מעכשיו אינו יכול לחזור אפי' קודם שבא לעולם ע"ש. (ועיין שער המלך פרק כ"ב ממכירה שכתב בשם הרב בני אהרן דאף למ"ד אין מקנה דשלב"לע מכל מקום אי אמר מעכשיו אינו יכול לחזור לאחר שבא לעולם דהא לרב הונא אם אמר מעכשיו אינו יכול לחזור אף שלא בא לעולם לדעת רשב"א ה"ה לדידן בלאחר שבאו לעולם עכ"ל. ושער המלך דחה דבריו ע"ש). [ד.] בב"ב דף ע"ט גבי הקדיש בור ושובך דר' אלעזר בר"ש סובר אף מועלין במה שבתוכן משום דסבר אדם מקנה ומקדיש דבר שלב"לע. כתבו תוס' הא דלא חשיב בקדושין ר"א בר"ש כמו דפריך התם ולחשב ר"ע נרא' לרשב"א דוק' מהנהו פריך מר"י הנשיא משום דהוזכר באותו בריית' ומר"ע משום שהי' רבו של ראב"י. ומסתמא מרבו שמיע לי' עכ"ל. (ועיין תוס' כתובות דף מ"ב אהא דתנן אנסת ופתית את בתי והוא אמר לא משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב ר"ש פוטר שאינו משלם קנס ע"פ עצמו. כתבו תוס' תימא תיפוק ליה דאינו מחויב קרבן אלא כשייחד לו כלי להלואתו וכאן בקנס מה ייחוד שייך. ואור"י שייחד לו כלי לכשיעמוד בדין ויתחייב וכו' לגבות ממנו וא"ת וכי נימא דסבר ר"ש אדם מקנה דשלב'"לע. וכי תימא ה"נ א"כ נחשבי' בהדי הנך תנאי וכו' ע"ש). [ה.] יבמות דף נ"ב אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר אחד ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט מפני שבידו לגרשה ולאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה וכו'. כתבו תוס' נראה לר"י דהיינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דשלב"לע אבל למ"ד מקנה הוי גט דבידו לגרשה כמו בשחרור דמהני לוקח ע"מ לשחררו וכתב לו לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו. וגט שחרור וגט אשה שווין לכל דבר עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם. (ועיין בטור אה"ע סי' קל"ב שכתב וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפי' לאשה דעלמא הוי גט למ"ד אדם מקנה דשלב"לע עכ"ל. וב"י תמה עליו הא קי"ל אין אדם מקנה דשלב"לע ואין חילוק בין ממון לאיסו' דבהדיא פסק הרא"ש כסתם משנה לאחר שתתגיירי אינה מקודשת. וא"כ ל"ל לטור לכתוב מה דסבר בדין זה מאן דאמר אדם מקנה עכ"ל). [ו.] קידושין דף ע"ח ע"ב איתא ולר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"לע יכיר ל"ל (הא מצי למיהב לי' אפי' בנכסים שלא באו לעולם במתנה). בשנפלו לו נכסים כשהוא גוסס (דמודה ר"מ שלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לעולם לאו בר מתנה הוא) כתב באספ"ז ב"ב דף קמ"א מהא שמעינן דלר"מ מוכר פירות דקל ולא באו לעולם עד שמת לא קנה ומסתברא ה"ה למזכה למי שלב"לע ואם כן הא דתנן אם ילדה אשתו זכר נותן מנה ואתיא לאוקמי כר"מ ההיא בשילדה כבר קודם שימות האב עכ"ל. [ז.] כתובות דף נ"ח ע"ב מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו ה"ז עושה ואוכלת. המותר (המקדיש מותר מעשה ידי אשתו