כסף נבחר חלק א קג

מן התלוש על המחובר וכו' אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין [הואיל ובידו לתלוש ולהפריש]. יתר על כן אמר ר' אליעזר בן יעקב אפי' אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירו' ערוגה זו מחוברת (אפי' מה שאין בידו קסבר אדם מקנה ומקדיש שלבל"ע) פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומ' על פירו' ערוגה זו תלושין לכשיביאו שליש והביאו שליש דבריו קיימין (דתבואה שלא הביאה שליש לא מקרי תבואה). אמר רבה לא אמר ראב"י אלא בשחת (שאע"פ שלא נתבשלו הגרעיני' שליש או אפי' עדיין לא לבלבו החטין ושחת מיהו הוי וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה דמידי דמינכר חשוב הוא) אבל באגם לא [שאינה אלא צמחים רכים לא דכיון דלא חשיב לא חל עליה שם תרומה למפרע] רב יוסף אמר אפי' באגם כמאן אזלא הא דתניא האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי לא אמר כלום. אמר ר' חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין. כמאן אדר' חנינא קאי כמאן פריש ר"ח מתני' דאם מעוברת דבריו קיימין אלמא דבר שלב"לע כלל הוא דאין מקנה אבל בא מקצתו מקנה) אי כרבה כשהוכר עוברה (אי כרבה ס"ל דאוקמי' לראב"י בשחת הא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכראב"י) אי כרב יוסף אע"פ שלא הוכר עוברה (אמר ר"ח מקודשת לדברי ראב"י. וכראב"י קי"ל דמשנתו קב ונקי) ואיכ' דאמרי אמר רבה לא אמר ראב"י אלא בשחת דבי כבשא (שדה של בית הבעל שדי' במי הגשמים) אבל בשחת דבי שקיא לא (שדה של בית השלחין שצריכה להשקות לא אמר דעבידי' דפסיד כי לא משקה כדבעי הלכך כמו שלב"לע כלל הוא) ורב יוסף אמר אפי' בשחת דבי שקיא כמאן אזלא הא דר' חנינא וכו' כשהוכר עוברה ודברי הכל (בין לרבה ובין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן דומיא דשחת וכו') כתבו תוס' כמאן וכו' לרבנן דאין מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' מעוברת נמי לא וא"ת מנלן לר"ח דאיירי ברייתא בשאין מעוברת וראב"י הוא דלמא איירי אף במעוברת ורבנן היא וא"כ אמאי קאמר לא שנו. וי"ל משום דבכולה בריית' דבסמוך הרי את מקודשת לאחר שאתגייר דקתני ר"מ אומר מקודשת ולא תני בהדייהו זו אם ילדה אשתך וכו' אלמא אפי' ר"מ מודה דאינה מקודשת ור"מ וראב"י אמרו דבר אחד וכו' ולפיכך אתא ר"ח לפרש דלא אמר ראב"י אלא כשאין אשתו מעוברת וכו' דהא ראב"י מודה היכא דאמר אם ילדה אשתך נקבה לאו כלום הוא. [ועיין תוס' יבמות דף צ"ג שכתבו בתירוץ ראשון דר"ח אמר להאי מלתא אפי' לרבנן דעובר לא חשיב דבר שלא בא לעולם וצריך להבין האי סוגיא דהכא] ונראה דאע"ג דבעלמא הלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי הכא לית הלכתא כוותי' ולא ככולהו תנאי דאמרו אדם מקנה דשלב"לע. דהא פליגי בב"מ (ס"ו) ר"נ ור"ה במוכר פירות דקל ור"נ ס"ל דאין מקנה והלכה כד"נ בדיני עכ"ל. [ולי נראה דאי משום הא לא אריא דהא התם במוכר פירות דקל מיירי שמכר בימות הגשמים כמ"ש רש"י ביבמות דף צ"ג והוי לא באו לעולם כלל. אי נמי י"ל דר"ה ור"נ פליגי בפלוגת' דרבה ור' יוסף. ודקל דמי לאגם לכן סבר ר"נ דלא קני אבל בשחת מודה ר"נ דקני כראב"י וסיוע לדברי מדברי רש"י גיטין דף מ"ב ע"ב שכתב ופליגי אליב' דר"מ]. כתב הרשב"א מדלא אמר ר"ח אמתניתין דקתני נמי אם ילדה אשתך וכו' לא אמר כלום לא שנו אלא שאין מעוברת וכו' (מכאן מוכח דלא הי' להרשב"א בגרסתו במתניתין ואם היתה מעוברת דבריו קיימין) אלא אמר אבריית' מסתבר' משום דמשמע לי' מתני' דלא כראב"י דאפי' היתה אשתו מעוברת לא אמר כלום לתנא דמתני' דהא דומיא דאינך קתני לה דכלהו איתנהו בעולם אלא שאינן ראוין להתקדש עדיין משום דמחוסרי מעשה והא נמי מחוסרת לידה וכו' ומהכא מסתבר לי למימ' דע"כ ר"ח לראב"י אמרה ולא לרבנן דאלו לרבנן לא הוי שביק מתני' ומפרש לבריית' ומיהו בלאחר שאתגייר וכו' וכולהו אינך דמתני' איכא למימר דמוד' בהו ראב"י דהוא לא אמר אלא בעובר ופירות דממילא קא רבו אבל הני דמחוסרי מעש' מודה. ור"מ משמע דאית לי' איפכא דבלאחר שאתגייר פליג ובעובר משמע דמוד' להו לרבנן מדלא תני לי' בפלוגתא דר"מ ורבנן דברייתא וכו' וא"ת לר"מ מ"ש עובר מפירות דקל דקנה. י"ל דפירות דקל עבידי דאתי ולא עבידי דנתירי כולהו אבל עובר אפי' בשהוכר זימנין דהוי נפל ולא קרינן בי' עביד דאתי ואע"ג דרוב אין מפילות. ועוד דמחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות סמוך מיעוט דמפילות למחצה זכרים והוי נקבות מיעוט לכן מודה ר"מ בהא עכ"ל. אמר אביי ראב"י ורבי ור"מ כולהו ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל (ביאה גמורה כי הכא דלא הביא שליש) ראב"י הא דאמרן. רבי דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו (אזהרה לבית דין שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו) בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר (דאי בשחררו ובא להשתעבד בו לא קרי לי' עבד) היכי דמי אמר רב נחמן בר יצחק כגון שכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו (דבר שלבל"ע הוא). ר"מ דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר וכו' אינה מקודשת ר' יהוד' הנשיא אומר מקודשת ומ"ט אמרו אינה מקודשת משום איבה (איבת אחותה ואיבת בעלה ובשארא כר"מ ס"ל) ונחשוב נמי ר"י הנשיא היינו רבי. ולחשוב נמי ר' עקיבא דתניא קונם שאני עושה לפיך א"צ להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי (ולכי אתיא העדפה קדשה אע"ג דלא בא לעולם בשעת הנדר) הא אתמר עלה אמר ר"ה ברי' דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם (ומיהו במידי דמשתעבדי לבעל לא מצי לאקדושינהו). כתבו תוס' והוי כמקדיש דקל לפירותיו דמהני אפי' למ"ד אין אדם מקנה דשלבל"ע. וה"ה דהוי מצי לשנויי שאני קונמת דקדושת הגוף כדמשני כתובות (נ"ט) עכ"ל. וכתב הרשב"א אהא דאמר הרי עצמך קנוי לך מעכשיו וכן בב"מ אמר רב שדה זו לכשאקחנה קנוי לך מעכשיו ואי קשיא דהא דר"מ דאמר אדם מקנה דשלבל"ע בלא מעכשיו אמרה וכן באומר פירות דקל לא אתמר בהו מעכשיו. וי"ל דההיא דרב בשהקנה לו בשטר דמתחלה רוב קניותיהן לא היו אלא בשטר והא דרבי נמי בשטר היא והלכך אם נקרע השטר או נשרף לא קנו כלל אלא אם כתבו להן מעכשיו וכו' ולא עדיף דשלבל"ע למ"ד קני טפי מדבר שבא לעולם לכ"ע ובדבר שבא לעולם כל שקנינו בחליפין או במשיכה אם לא אמר מעכשיו לא קני לפי שבשעתן לא קנו ואח"כ כבר כלתה המשיכה וחליפי הסודר ולא חל הקנין כלל וה"ה לקנין שטר והלכך צריך לכתוב מעכשיו ולכשאקחך כדי שאם יקרע הגט בנתיים יהא משוחרר לכשיקחנו וכן במוכר שדה דרב. אבל לאחר שתתגיירי וכו' דסתם קדושין בכסף לא בעי מעכשיו דהא בדבר שבא לעולם אלו נתעכלו המעות מקודשת וה"ה לדבר שלב"לע למ"ד קנה ולגבי תרומה נמי לא נאמר מעכשיו התם טעמא אחרינא דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והלכך לכשיביאו שליש ונתלשה ה"ז תרומה דכמסור ביד הקדש דמי. ודר"ה דהמוכר פירות דקל בקני' כסף קאמר. כללא דמלתא דשלבל"ע לר"מ כדבר שבא לעולם לרבנן כל שבזה לא קנה לרבנן בזה לא קנה לר"מ וכו' וכל שבזה קנה בזה נמי קנה והלכך אי אמר לי' מעכשיו ורצה לחזור בו אינו חוזר ומיד שקנאו נשתחרר ואע"פ שנקרע הגט כעין דבר שבא לעולם לרבנן והא דאמר ר"ה עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו בדלא אמר לי' מעכשיו ואפ"ה משבאו לעולם אין יכול לחזור בו דבקנין כסף מיירי ורואין את הכסף כאלו הוא בעין בשעה שבאו לעולם ואז חל הקנין לגמרי זו היא שיטתו של ר"י בעל התוס' וראיתי לרמב"ן שכתב בהיפך