כסף נבחר חלק א קב

ובש"ע הביא ב' דעות בדין ראשון דעת הרא"ש ודעת בעה"ת וסמ"ע כ' דלא פליגי אלא דבעה"ת מיירי כשהי' הנתבע חייב שבועת היסת על טענת הגלגולין גם זולת הגלגולין והרא"ש לא מיירי מזה ע"ש:

[ח.] כתב הטור סי' ל"ד נתחייב לו שבועת התור' ובא לגלגל עליו היסת יכול לומר לו שבוע' דאורייתא אשבע לך והגלגולין תשבע ותטול. וכ"ש בש"ע. וש"כ כתב דאינו יכול להפוך שבועת הגלגול כיון שהיא דאורייתא ובדאורייתא לא מהפכינן. והביא ראי' מתשובת הרשב"א סי' תתקמ"ד ומדברי ריטב"א בקדושין שכ' וכן נמי בש"ד אין מהפכין הגלגול אשכנגדו ובשבועה דרבנן מהפכינן ע"ש ואף שבעל העיטור כתב נמי פטור מ"מ העיקר כרשב"א וריטב"א עכ"ל ש"ך. ותומים כ' דעיקר כמחבר כיון דקי"ל דלא אמרינן בגלגול משואיל"מ אם טען על הגלגול א"י. אם כן אם אמר שאינו רוצה לישבע מפני שלבו נקפו למה אינו יכול להפכה מה נאמר לך אם אינך יודע בבירו' זיל שלים הא אפי' טמן בהדיא א"י גם כן א"צ לשלם. ריטב"א ורשב"א לשיטתן אזלי דסברי בגלגול נמי אם טען א"י משואיל"מ כמבואר בריטב"א בב"מ וכן באס"ז גבי שאולה ושכורה עכ"ל תומים (וע' לקמן בכלל מתוך שאין יכול לשבע משלם ולי נראה דאם אמר א"י עכ"פ צריך לישבע שא"י אם כן אין זו הוכחה שיכול להפכה אלא אם לבו נקפו שא"י ישבע שא"י ולמה לו להפוך):

[ט] כתב תה"ד סי' שכ"ז שאם נתחייב ראובן לשמעון שבועה והפכה עליו וכשבא שמעון לישבע רצה ראובן לגלגל עליו שבועות אחרו' דנ"ל דאינו מתגלגל די"ל דתקנת' לתקנת' לא עבדינן דהיפך שבועה תקנתא היא וגלגול שבועה בשבועה דרבנן נמי תקנתא כיון דעיקר שבועה אינה אלא מדרבנן. הג"ה. הכי משמע במרדכי פרק הדיינין דהפוך שבועה תקנתא ולא עבדינן בה תקנה אחרת אבל בסמ"ג כתב בשם הרשב"ם דהיפוך שבועה כיון דברצון הנתבע היא לא חשיב בה תקנתא לתקנתא לא עבדינן ע"כ הג"ה. (ואני לא מצאתי במרדכי שום משמעו' דהפוך שבועה מה שנתבע רוצה להפוך נק' תקנתא וכו' אלא שם מיירי מה שב"ד מהפכין בחשוד על השבוע' וזה איתא בגמרא בהדיא ע"ש) ותו נר' דלמאי דמסקינן דלכל מגלגלין חוץ משכיר ופי' ריב"ן ה"ה לכל אינך דשבוע' לטובתן ור"י פירש דוקא שכיר. והשתא נרא' לריב"ן אית לן למימר כ"ש בנדון דידן וכו' ולר"י נמי נרא' קצת דהפוך שבוע' חשיב שלא מן הדין משום דלדינא הי' לו לישבע או ליפרע ומהאי טעמא פסקו רבוותא דש"ד לא מפכינן ולא כרב האי ור' גרשום דפסקו דמפכינן אפי' דאוריי' וכו' ולכן אין לגלגל בשבועה שנתהפכה עכ"ל. וגם הש"ך כ' משם הריטב"א בקדושין מי שהפכו עליו שבועה אין מגלגלין ועוד מוסיף הריטב"א בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל נמי אין מגלגלין וכ' הש"ך שזה הדין בחשוד משמע מכל הפוסקים דלא קי"ל כריטב"א וכן משמע מבית יוסף סי' פ"ז סעי' י"ז וא"כ גם בשאר הפוך נמי לא קיי"ל כריטב"א דהא מדמי להו להדדי לכן צ"ע לדינא. ואף הט"ז חולק אדין זה. וש"ע לא העתיק כלל דין זה רק רמ"א כ' יש מי שכ' דאם בא לו שבועה ע"י הפוכו שאמר לו הנתבע השבע וטול אין מגלגלין עליו:

אות ד (כלל לז) דבר שלא בא לעולם [בכלל זה אבאר אם יכול אדם להקנות לחברו דבר שלא בא לעולם או שלא בא עדיין לרשות המקנה ובאיזה אופן מקרי דבר שלא בא לעולם. ויחלק לג' חלקים. [א] שקונה ומקנה בעולם ודבר הנקנה אינו בעולם או לא בא ברשותו [ב] מקנה ונקנה בעולם וברשותו וקונה אינו בעולם [ג] הקונה ומקנה ונקנה בעולם וברשותו אלא תלה הקנין בדבר שלבל"ע]:

[א.] קידושין דף ס"ב מתני'. האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעלך או לאחר שתמות אחותך לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודשת (דהוי לי' דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה) וכן האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי. אינה מקודשת. אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין ואם ילדה נקבה מקודשת. גמ' תנן (תרומות פ"א) אין תורמין מן התלוש על המחובר (מחובר אינו חייב בתרומ' וכו' הלכך לא חל שם תרומ' על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלש צריך לתרום). בעא מיני' רב אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת. פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו ונתלשו מהו (שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם. או לא) א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי (כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד) איתבי' האומר לאשה לאחר שאתגייר וכו' בשלמא כלהו לאו בידו אלא גר הוי בידו. גר נמי לאו בידו דאמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן גר צריך שלש' מ"ט משפט כתיב בי' כדין. מי יימר דמזדקקי לי' הני תלתא (הלכך לאו בידו) [ועיין שבת דף מ"ו ע"ב דדבר שא"צ כ"א ג' הדיוטו' לא חייך מי יימר דודאי מזדקקי לי' וצ"ל דצריך הכא חכמים. עיין ריטב"א]. מתקיף לה ר' אבא בר ממל אלא מעת' הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך ה"נ דהוי קדושין (הך סוגי' אתי' כמ"ד יבמות (מ"ז) דעבד אין חייב בקבלות מצות לאחר שחרו' לפי שהיה חייב קודם שחרו' במצות כאשה וא"צ ג'. תוס') הכי השת' התם מעיקר' שפחה כנענית השת' דעת אחרת (הלכך אין מחוסר מעש' גדול מזה). ואלא הא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ה"נ לר' יוחנן דהוי קדושין. נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה (שמא לא תתרצה בקדושיו) [אע"ג דשניהם מרוצים עכשיו לכך כיון דעכשיו אינה ראוי' לקבל קדושין ולאחר גירושין תהי' בדעת אחרת אין בדבריהם כלום. ותירוץ זה עולה לכל השנויין ואף לאומר לשפחתו הרי את מקודשת לאחר שאשחררך. דגרסי' בירושלמי מתיב ר' פנחס הגע עצמך שהיתה שפחתו אמר ר' אבא בר ממל כשתשתחררי נתלית בדעת אחרת. כ"כ רשב"א] תפשוט דבעי רב אושעיא הנותן ב' פרוטות לאשה באחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת אמר לה התקדשי לאחר שאגרשך תפשוט מיני' דלא הוי קדושין. דלמא כי היכי דתפסי קדושי השת' תפסי נמי לאחר כן (כלומר להכי מסתפק' לי' משום דאיכ' למימר דלמא ס"ל מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי תפסי בה קדושין לאחר זמן מהשת' אבל המקדש את אשתו דלא חזי' השתא למתפס קדושי שהרי מקודשת ועומדת). כ' הרשב"א קשי' לן ותפשוט דמקודשת דמאי שנא מהרי את מקודשת לאחר ל' יום דאע"פ שלא חלו עכשיו כלל הן חלין לאחר זמן כיון שבידו לקדשה עכשיו. וי"ל דהכא שאני שאינו רוצה שיחולו קדושין שניים עד שיעבור עליו זמן אחר שאינו ראוי לתפוס בו קדושין. אבל התם בשעה שקדשה ראוי' היתה לקדושין וכל אותו זמן של שלשים נמי ראוי' לקדושין הלכך מקודשת עכ"ל. ועיין נדרים דף ל' מי שראה דבר של הפקר ואין אדם סמוך להפקר אלא הוא ואמר כשאזכה תהיה קדש הוי קדש. כיון שבידו לזכות. עיין שם ברא"ש ותוס' נדרים דף ל"ד. וע' מש"ל פ"ו הלכה כ"ב מערכין] תניא כוותי' דר' יוחנן אין תורמין