כסף נבחר חלק א קא

אמר תחל' קא פרענא לך קודם שתבעו דברים אחרים נראה דשוב לא יכול לגלגל כיון שכבר הודה לפרוע קודם שידע שירצ' לגלגל עליו דברים אחרים. אמנם בהא איכא לאסתפוקי אם אחר שחייבו הדיין לפרוע הכל או לישבע על הכל אם יוכל לחזור בו מתרין דינרין כי אדעתא ליפטר מן השבועה רצה ליתנם ואפי' יצא מלפני ב"ד יכול לחזור בו או דלמא כיון דאודי אודי. והדעת מכרעת שיכול לחזור. והקש' הרי"ף מירושלמי דפרק המפקיד דגרסי' תמן אמר הריני נשבע ראה אותן מגלגלין עליו וחזר ואמר הריני משלם אמר ר' יוסי לא חייבי' התורה שבוע' להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם אינו רוצ' ישבע ואיכא מאן דפריק כי אמר ר' יוסי בשבוע' הכתובה בתור' כגון שבועת שומרין וכיוצא אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תקשי לן הא דר' זירא. ואנן לא ס"ל הכי דגלגול שבוע' דאורייתא וכל דתקון כעין דאורייתא תקון ואי לא מחייבינן בשבועה דאורייתא כה"ג לא הוי מחייב ר"ז בשבוע' דרבנן הכי ודאי אלא האי מלתא פלוגתא דת"ק ור"י היא ור"ז כת"ק ס"ל כדקי"ל בכל פלוגתא דלא אפסק בה הלכתא בהדיא דהלכתא כת"ק. ועיינתי בירושלמי ואין ענינו לכאן דלא איירי בענין שבוע' כלל דגרסי' התם על משנה שילם ולא רצה לישבע וכו' לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקבל עליו לשלם וכו' אומר משלם אני חוששין שמא שלח בה יד. פי' ומשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו. אמר נשבע אני וראה שמגלגל עליו שבועות אחרות וחז' ואמ' משלם אני חוששין. פי' חוששין שמא ליפטר מן השבועות אמר הריני משלם ולא לעשות נחת רוח למפקיד. ולא מקנה לי' כפילא וקאמ' ר' יוסי לא חייב' תור' שבועה להחמי' וכו' וכיון דאמ' הריני משלם הוי כאלו אמר מתחל' איני נשבע ומקני לי' כפילא. וניחא להאי פירוש דאלו לרי"ף צ"ל דירושלמי פליג אגמ' דידן דסבר דאין מגלגלין בדרבנן דכי אמר נמי הריני משלם אכתי מחויב שבוע' דרבנן שאינו ברשותו ואע"ג דבמציעא (לו') משמע דשבוע' שאינו ברשותו דאורייתא היינו כשנשבע שלא שלח יד ושלא פשע נשבע נמי שאינו ברשותו אבל כשהוא משלם ואנו חושדין אותו שמא עיניו נתן בה הך שבועה דרבנן הוא עכ"ל הרא"ש. ונמוקי יוסף פ' השואל כתב דכי אמרי' בירוש' או הב ליה כל מה דטעין וכו' ה"מ כשטוענו ברי אבל בשמא משלם עיקר התביע' ופטור מן הגלגול ומיהו אם לא רצה לשלם עיקר תביעה חייב לאשתבועי הגלגול אפי' טען על גלגול איני יודע משתבע שבועה חמורה שאינו יודע עכ"ל:

[פסק] [ה.] בפ"ד מסוט' כתב הרמב"ם יש לבעל לגלגל עליה בשבוע' שלא זינתה עם איש זה שקינא לה ולא עם איש אחר וכו' ויש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ולא תזנה אחר שיחזירנה אם יגרש ויחזיר. לפיכך כשתזנ' להבא מים בודקין אות'. כתב הראב"ד כל זה לר"מ ואפש' שהלכה כמותו דסוגיא כוותי' עכ"ל ופי' דאיתא סוטה דף י"ח ר"מ אומ' אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא תניא לא כשאמ' ר"מ אמן שלא אטמא שאם תטמא מים בודקין אות' מעכשיו אלא לכשתטמא מים מערערין אות' ובודקין אותה). כתב מש"ל המהרימ"ט בדרשותיו הקשה דאם כן למה שותה וחוזרת ושותה (ולעיל ה"א הל' י"ב פסק דבאיש אחד ושני בועלים ובשני אנשים ובועל אחד שותה וחזר' ושותה) וע' בס' קרבן חגיגה סי' פ"ב עכ"ל מש"ל. ומהרי"ט ח"ב שאלה מ"ה כתב דמשכחת לה דשות' ושונ' בשלא גלגל עליה עיין שם (ואע"ג דצריך לכהן לגלגל עליה כל הגלגולים אף שלא תבע הבעל איכא למימ' היינו על מה שזינת' בלשעבר דאז הוי לאפרושי מאיסורא והוי הכהן כמו בעל דבר כסברת הריטב"א אבל על להבא כיון דהשתא עדיין ליכא איסורא אלא לכשתזנה ואז יכול להשקותה א"כ דבר זה דלהבא אין הכהן פותח לגלגל אא"כ תבע הבעל ושפיר משכחת דחוזרת ושות' היכא דלא תבע האי גלגול דלהבא כנ"ל):

[ו.] ובפ"א מטוען כתב כל מי שנתחייב שבוע' בין של תורה בין של דבריהם מגלגל עליו המשביע כל מה שירצה מדברים שאם יודה בהם יתחייב ממון וכו' וכבר בארנו שאינו מגלגלין על השכיר מי שנתחייב שבוע' אפי' היסת התחיל התובע לגלגל וכו' וראה הנתבע כך ואמר איני רוצ' לישבע אלא הריני משלם הטענה הראשונ' וכו' אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע או תן לו מה שמגלגל עליך הטענות הודאיות או השבע והפטר. כתב הרב המגיד הטענות הודאיות כלו' שאם טען עליו התובע טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם ולזה הסכימו רמב"ן ורשב"א. ודע שמפורש בקדושין שמגלגלין בין בשטוען התובע טענת ברי בין בטוען שמא בין על הגלגולים בין על עיקר השבוע' ואע"פ שלא נזכר בביאור בדברי רבינו מתוך שסתם לשונו נראה כן עכ"ל. כתב הראב"ד ואם זה שנתחייב היסת ורוא' שמגלגלין עליו והפך השבועה אם נאמ' כבר פטר עצמו מן השבוע' או נאמ' לו או השבע לו על הכל או תהפך הכל שישבע ויטול שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולים כמו על הטענ' הראשונ' זה המחבר האריך וקצר ואני רוא' כי זה הוא הדין או ישבע על הכל או יהפך על הכל וישבע זה ויטול ולא יפטר בהפוכו מן הגלגולים ואם אמר הנתבע על הגלגולים אני נשבע ונפטר ועל הטענ' הראשונ' ישבע ויטול הרשות בידו עכ"ל. וכתב ה"ה איני רואה בכאן השגה לפי שלא נזכר דין זה בגמ'. ולעיק' הדין כבר קדם בו הרי"ף בתשובה שכ' שבועת היסת דמהפכינן דוקא דלית בה גלגול שבוע' אצל הנתבע אבל אית בה גלגול לא מהפכינן עד כאן והיא כתובה בעיטור וכוונתן כדברי הר"א עכ"ל. וכן פסק בש"ע ח"מ סי' צ"ד כמ"ש הרמב"ם וגם דינו של ראב"ד. ודינו של הרא"ש באות ד' ע"ש. ובפ' י"א משכירות כתב הרמב"ם שכיר הבא לישבע אין מחמירין עליו ואין מגלגלין עליו כלל אלא נשבע שלא נטל ויטול. ולכל הנתבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופותחין לו תחילה ואומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול וכ' כ"מ פי' רבינו כמ"ש הר"ן וכו' עכ"ל. וכן כתב ש"ע ח"מ סי' פ"ט כלשון הרמב"ם. ובסי' צ"ד כתב כל מי שנתחייב שבוע' וכו' יכול בעל דינו לגלגל עליו כל תביעה שיש לו עליו שאם הי' מודה בו הי' מתחייב ממון וכו' אפי' לא תבע התובע לגלגל ב"ד מעצמן מגלגלין. ובב"י הביא ב' פירושים על הא דלפתוח. האחד כי בכל אדם אם יודעין ב"ד שיש לתובע עליו שבועת הגלגול פותחין ומגלגלין על הנתבע ובשכיר אפי' יודעין שיש עליו גלגול אין פותחין אבל אם תבע תובע הגלגול מעצמו אף על השכיר מגלגלין והפי' הב' שאין פותחין על התובע שלא יגלגל כלום על השכיר אלא א"כ טען השכיר מעצמו וב"ד שותקין ואם השכיר טוען שאין לו לגלגל עליו שומעין לו. ואם שתק מגלגל התובע עליו מה שירצה וכו' והלכתא כר"ה עכ"ל:

[ז.] כתב הרא"ש בתשו' כלל ח' דין ג' מי שמחויב שבועה ואינו יכול לישבע שדינו הוא שישלם אין הלה יכול לגלגל עליו. כיון שלא נתחייב לו שבועה מעולם אלא חייב לשלם לו מן התור' ואין כאן גלגול ע"כ וכ' ב"י סי' ל"ד מדברי בעה"ת נרא' דפליג אהא. שכ' בשער ל"ח שחם טענו מנה והודה בחמשים ועל השאר איני יודע והאחר גלגל עליו גלגולין והשיב על הגלגולין אין לך בידי אף על פי שעיקר שבועה אנו דנין מתוך שאינו יכול לשבע משלם לא נדון כן על הגלגולים אלא נשבע על הכל אם ירצה או יהפכנה עליו. ועוד כ' טענו מנה והודה בחמשים וכפר בחמשים ועל הגלגולין טען איני יודע ישבע על העיקר ופטור מן הגלגולין עכ"ל ב"י.