קרן לדוד (סקלי) צז

לאשמועי' דההיא שהסכין טהור קודם גזירה נשנית אלא ודאי האי דסכין טהור לעולם זאת בישראל ומשום הכי פרכת ונימא אלימתא היא הגם דבעדות מחט עדיין יח' דבר לא היתה אפילו הכי קושיא אלימתא כדהוכיחו התוס'. אלא דבאמת קשה לפי"ז כיון דרע"ק מאמר בפני עצמו וגזירת יח' דבר קדמה לו ויש לנו הוכחה דלא גזרו במקדש ומכח זה פריך הש"ס ונימא וכו' א"כ מאי משני רב יהודה ידים קדמו דהיינו מימי שלמה הן סוף סוף למה לא נקט רע"ק כלים כיון דמוכח דלא גזרו על הכלים במקדש בי"ח דבר ורע"ק קאי איח' ואפשר לומר דרב יהודה סבר דבי"ח דבר דגזרו על הכלים גזירתן היתה גם במקדש ולא חש להוכחת המקשה דהוה ליה למתני בשום מקום כדאמר בש"ס בסמוך ואנן אדהכי ליקום ונסמוך והיינו דמשני ידים קודם גזירת כלים ר"ל דוק' ידים שהיו קודם גזירת כלים והיינו מימי שלמה ואפי' הכי קתני מתני' דעדויות ידים טהורות מוכח דלא גזרו עליהם במקדש אבל הכלים יכול להיות כשגזרו על הכלים ביח' דבר גזרו גם על הכלים במקדש ומסכין אין ראיה כיון דההיא דסכין קודם גזירת יח'. דבר היתה ורבא פריך עליו על זה ודיק דיוק מופת חותך שלא כרב יהודה והוא זה והא תרוי' וכו' שפירשו דרע"ק אי"ח קאי שהיתה מחדש וה"ק בי"ח דבר שכעסקו בדיני ידים לא רצו לגזור טומאת ידים במקדש ובידים מצינו שגזרו אומר סתם ידים טמאים לכל דבר אפילו לתרומה וגזרו אומר סתם ואפילו הכי לא נכלל המקדש בגזירתם כמו שמוכח ממתני' דמחט וא"כ גם בכלים שהוזכרו עמהם בו ביום ונאמרו סתם ילמד הסתום מהמפורש וכמו שבידים לא נכלל המקדש בגזירתם גם כלים לא נכלל המקדש בגזירתם והדרא קושיא לדוכתה ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש וכדמוכח מתני' דעדויות דקתני והסכין טהור ולא יש רמז בשום מקום במשנה שהשמיענו דההיא דהסכין טהור קודם נשנית אבל אחר גזירה נכלל גם מקדש בגזירת עילאין ומשני רבא הנח לטומאת סכין במקומו שאין צריך להודיענו שום תנא דההיא קודם גזירה נשנית אבל אחר הגזירה גם כלים טמאים במקדש שודאי כך הוא שאין לנו במה לטעות שהכא מיירי דליכא משקין כמ"ש רש"י ד"ה אלא אמר רבא ולהכי הסכין טהור גם גזירת יח' שגזרו שהכלים יטמאו במשקין הכא ליכא משקין וק"ל ודו"ק

קלז' וכשאני לעצמי נימא דהכי הליכות הש"ס ונימא וכו' שהמקשה סובר שבזמן העדות היתה גזירת יח' דבר ודייק הכי ממתני' דקתני שהסכין והידים טהורות ומשמע הסכין דומיא דידים מדנקט תרוייהו וכיילנהו בחדא מחטא ומדי נקטא מתני' ידים ולא אדם משמע דנחית לאשמועינן דלית בהו טומאה אלא של ידים דרבנן דשייכה בידים ולא בגוף כולו דמדאורי' ליכא טומאה דשייכה בידים ולא בכל הגוף אלא ודאי דטהורות מטומאה דרבנן ומדי ידים דרבנן. סכין נמי מטומאה דרבנן. שבעלמא טמאה. הכא במקדש טהור דלא גזרו רבנן במקדש. ולהכי פריך ונימא ידים וכלים דהכי מוכח מעדות מחט ורב יהודה לא חש לזה משום דסבר מדי אריא האי כדאיתיה והאי כדאיתיה כד הש"ס בכל מקום וכדאיתא בבכורות כ"ד ע"ב ע"ש ולכך דדוק' ידים שקדמה גזירתה בזמן. והכא טהר הידים שמוכח לא גזרו עליהם וכדקתני ידים טהורות שמוכח שטהורות מדרבנן. כיון דנקט ידים אבל הסכין דליכא הוכחה אמרינן. כיון דגזרו עליהם לא חלקו בין חוץ לפנים. ורבא והא תרוויהו וכמו שפירשנו לעיל בסמוך דברי התוספות ומשני לעולם העדות היתה בזמן גזירת יח' דבר וכמו שאסיק דעתיה דמקשה ונימא אלא דלא נקיט להו רע"ק בזכיה מפני שאין לו במה יטמא שאפי' בחוץ נמי לא יטמא וק"ל

קלח' בש"ס האי מחט מאי עבידתיה וכו' וחד אמר לא גזרו על ספק כלים וכו' הוה מצי למפרך ממתני' שהביא הש"ס בסמוך דכל הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאים הא דעלמא טהורים כדמוכיח הש"ס לקמן אלא משום דממתני' אין הדבר מפורש לכך פריך ממדת ר' אלעזר ור"י בר חנינא שבא הדבר מפורש בדבריהם וק"ל

קלט' שם וליטעמיך אימא סיפא דרך עליה טהורין הוה מצו לומר הא דעלמא נעשה כמו דרך עליה. ואפשר דזה כוונת הש"ס שתרץ רישא בדוק' וסיפא לאו דוק'

קם' כ' ע"א תוספות ד"ה ובשעת שחיטה עדיין טופח עליה וכו' בסו"ד אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל הטור באומים בעודם מחוברים עכ"ל לפי הנראה שעדיין קשה נמי על פירושם שהגם שבאמת שבאו מים עד נפש חיה על העור בעודם מחוברים מ"מ באותה שעה עדיין לא נכשרת לאוכל שהפרה עדיין היא נפש חיה ולא שייך הכשר באותה שעה ולאחר שחיטה. שנכשרה לאוכל כבר הם תלושין ואיך יכשרו משום שמתחלה כשנפלו על העור היו מחוברין וצ"ע

קמא' שם בתוספות שדיבור שלעיל מזה ד"ה אלא דאיתכשר בחיבת הקודש באו"ד ואומר ר"י דאצטריך לכמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקודש כגון בכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאוכל המנחה והזבח על השובע כדאיתא בהקומץ רבה דף כ"א וכו' דע כי שם לא נזכרו בכורים לאכילה על השבע ולא נזכר שם כי אם תרומה וחולין וגם בזה לשיטת רש"י שם ובתרומה כ"ג אינן מביאים אותם לעזרה אלא אוכלין אותם מבחוץ ואח"כ יכנסו שבעים ויאכלו את המנחה והזבח על השבע כדפירש רש"י שם