קרן לדוד (סקלי) צו

לומר דלעולם אימא לך שגזרו על הכלים במקדש שיטמאו במשקין כגון משקי בית מדבחייא השמן והיין אלא שהכא שהמחט נמצאת בבשר הגם שנא' שהיה בבשר משקה בית מטבחייא הרי קימ"ל שדכן הן וק"ל

קלד' שם באו"ד ממה היה לו לכלי שיטמא וכו' קשה לי הא על כרחינו לומר שהעבירוה בנהר כמו שאוקמה רב יהודה אמר שמואל לקמן כ' ע"א לאכשורי הבשר שקתני הבשר טמא ובזה יטמא הכלי וא"כ למה הוצרכו לומ' דרע"ק היא הא הוו מצו לאוקמה אליבא דכ"ע אפילו למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא ומשקי בי מטבחייא דכן אפילו הכי הא הכא איכא משקין דלאו בי מטבחייא שבנהר עברה ברגל ויש לומר דקושיתם היא לקודם שנדע זה או יש לומ' דר"י בעל התוס' דתמה על זה אזיל לשיטת' דסובר לעיל יד' ד"ה דאיכא משקין בהדי בשר דכתבו התוס' בשמו דכל משקה דלאו עיקרו דאורייתא אפילו יתר מרביעית לא מטמא מדאוריי' בזה הוא דהצריכו חכמים רביעית לטמא אבל פחות מרביעית לא מטמא וא"כ הכא נמי נימא למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאוריי'. בעינן רביעית והכא מסתמא סתם משקין דבהדי עור לא הוי רביעית במקום אחד ולהכי לא מטמו ולכך הוצרכו לומר דרע"ק היא ועי' מ"ש לעיל בסי' קכ"ז

קלה' שם באו"ד וגזירת ידים לקודש כבר נגזרה דשלמה גזר לקודש ר"ל ומסתמא כשגזר על סתם ידים לקודש גזר כמו כן על ידים הנוגעות בראשון שהיו שניות לקודש וכמ"ש התוס' לעיל בדיבור שלפני זה בגזירת יח' דבר

שם באו"ר וא"ת דילמא כי אמר רע"ק זכינו וכו' ויש לומ' דגזירת וכו' המשך דברי התוספות כך הוא דמעיקרא הוקשה להם על המקשה דפריך ונימא שאין וכו' ולמה לא נקט רע"ק זכינו בזכיית כלים וא"ת דילמה כי אמר רע"ק זכינו עדיין לא נגזרה גזירת כלים ותרצו דיח' דבר קדמה לרע"ק ולהכי מקשה שפיר אלא דרב סובר אף דבאמת ית' דבר קודם לרע"ק מ"מ לא קדמה לעדות מחט של ר"ח סגן הכהנים ורע"ק לא קאמר אלא מאי דמשמע ליה מהאי עדות של ר"ח סגן הכהנים וכלים לא נשמעינהו מהאי עדות שבאותו זמן של עדות עדין נא נגזרה גזירת כלים ולכך לא נקט כלים ואח"כ הקשו דמפרכת הש"ס ונימא וכו' משמע דמשפט פשיטא ליה שבאמת קי"ל שאין גזירת כלים במקדש מהא דקתני מתני' דעדויות הסכין טהור במקדש ומאי ראיה היא זו דלמה נשנית קודם יח' ובאמת כשגזרו על יח' דבר גזרו גם על כל מקדש ולהכי נמי לא נקט רע"ק בדבריו כלים דאין הכי נמי דכלים טמאים במקדש ותרצו דמאי דתפשוט ליה לתלמודא שאין גזירת כלים במקדש משום שלא נזכר בשום מקום דבר זה שכלים טמאים במקדש כדי לאשמועי' דההיא דהסכין טהור קודם גזירה הוה ואחר כך בד"ה תרוייהו הקשו טל האי לישנא דש"ס דקאמר דתרוייהו בו ביום גזרז וכו' הא הוי גזירות חלוקות בזמן זמנם זמניהם, ותרצו אף דגזרת ידים קודם לגזירת כלים מ"מ כשגזרו איח' דבר שקדמה לרע"ק על הידים לתרומה נמי וכן הכלים שיטמאו במשקין לתרומה וגזרו תרוייהו לתרומה לא חדשו גזירתם בידים לקודש אף במקדש וכן בכלים לא גזרו במקדש כאשר הוכיחו התוס' לעיל ולהכי פריך שפיר ונימא תרוייהו ותרץ רבא דמ"מ כיון דרע"ק קאי אעדות מחט דקתני שהסכין טהור והידים טהורות ומשם זכינו לדין ידים אבל סכין אין לו במה ליטמות אף בחוץ להכי לא נקט ליה וק"ל

קלו' ויש לנו דרך אחרת בדברי התוס' ז"ל ותחלה נקדם מה שיש לדקדק בדבריהם במה שהקשו וא"ת דילמה כי אמר ר' עקיבא זכינו עדין וכו' דהנה יש להתבונן על דעתם הרם למה לא נקטו קושיתם באופן היאות בריהטא דסוגייא שהרי קא חזינן שרע"ק במאמרו זכינו וכו' קאי אעדות מחט וקאמר דבעדות זו זכינו וכו' וא"כ רע"ק לא קאמר אלא מאי דמשמע ליה מעדות זו של ר' חנינא סגן הכהנים ולפ"ז היה להתוס' למנקט אופן קושיתם כך וא"ת דילמה כשהעידו על עדות מחט דקאי עלה רע"ק עדין לא נגזרה גזירת כלים ומשום הכי לא נקט כלים רע"ק והוא כקושיא השנית של התוס' וא"כ מתחלה מאי מקשו ויש לומר דהתוס' מפרשים מאמר רע"ק זכינו הוא מאמר בפני עצמו ולא קאי אעדות מחט ולאו עלה קסמיך אלא רע"ק קאמר זכות וטובה לנו במה שיש לנו הדין שאין טומאת ידים במקדש ויש הוכחה לפי' זה מדלא נקט רע"ק הכי מדבריהם למדנו כדרכו בקודש במשנת מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף וכו' עדויות פרק שני משנה ראשונה אמר ר' מאיר מדבריהם למדנו וכו' פ"ש וכן משמע מדבריהם לקמן בדבור שאחר זה שכתבו שרע"ק קאי אי"ח דבר כשעסקו וכו' לא רצו לגזור וכו' וא"כ זכינו שלא רצו לגזור ע"ש וכן הוא באמת שבמתני' דעדויות של מחט לא הוזכר שם במתני' אחר עדות מחט מאמר רע"ק כלל ע"ש ואם כן הוא מאמר בפני עצמו וקאי אי"ח דבר כמ"ש התוס' הכא בד"ה תרוייהו ובשבת ט"ו ע"ש בתוספות ולפ"ז לא הביא הש"ס האי עדות דמחט אלא מפני שהיא ענין לו להא דרע"ק שאמר זכינו ולפרוך מינה פרכת ונימא שאין טומאת ידים וכלים במקדש וראיה ממתני' דמחט דקתני הידים והסכין טהורות ובהכי אתי שפיר דבריהם ז"ל שהקשו באופן זה ומשום הכי אחר כך הוקשה להם מנא ליה לש"ס שאין טומאת כלים במקדש הא האי מתני' דסכין נשנית קודם ית' ואין הכי נמי כשגזרו ביח' על הכלים לא חלקו בין חוץ לפנים במקדש ותרצו דאם איתא דגזרו וכו'