קרן לדוד (סקלי) צה

בסוף ד"ה ולד טומאה דרבנן, ועי' תוס' כאן ד"ה ונימא אין טומאת ידים

קכח' שם רש"י בד"ה ידים קודם גזירת כלים נשנו ליטמא מדרבנן וכשהעידו עדות זו וכו' מדלא פי' וכשאמר רע"ק זכינו עדין לא נגזרה גזירת כלים משמע דס"ל כמ"ש התוס' ד"ה ונימא אין טומאת ידים וכו' שכתבו דכשאמר רע"ק זכינו כבר קדמה ליה גזירת ית' דבר, אלא דרע"ק באומרו זכינו וכו' קאי אעדות שהיתה קודם יח' דבר, ולהכי לא נקט כלים מעדות זו דההיא שעתה דעדות דקאי עלה עדין לא היתה גזירת כלים וק"ל

קכט' שם בש"ס אלא אמר רבא הנח לטומאת סכין וכו' דנגע במאי וכו' אין להקשות לפי זה א"כ מאי קמשמע לן מתני' דקתני הסכין טהור ומאי סלקא דעתין לטמוייה, דיש לומר דכיון דמחט זה יש לספוקי דשמא מחט זו מטמא מת והוה אמינא לטמויי הסכין מספק קמשמע לן דלא משום דהוה ליה ספק ספקא, ספק אם היא טמאה או טהורה, ואם תמצי' לומר דטמאה שמא נטמאת משרץ, והויה ראשון ואין ראשון מטמא כלי ודו"ק

קל' תוס' ד"ה שאין טומאת ידים וכו' והנהו ידים דכל הפוסל וכו' אינו אלא לקדשים, ר"ל שאם נגעו הידים בדבר הפוסל את התרומה כגון ראשון ושני וטבול יום, ונגעו חוץ למקדש הם שניות לקודש שפוסלין הקודש בנגיעה ולא לתרומה, שאם נגעו בתרומה אינם פוסלין אותה, ולקודש שפוסלין אותו דוק' בנוגעו בו חוץ למקדש, אבל בנוגעו בו במקדש דהיינו בקדשים, שעדין הם במקדש הגם שהם קדשים קלים, או בחטאות ואשמות ועולות שנפסלין ביוצא, ומקומם מקום מקדש לא גזרו עליהם טומאה ולהכי הידים והסכין טהורים כדתני במתני' וזהו זכינו דרע"ק

קלא' תוספות יט' ד"ה שאין טומאת ידים במקדש וכו' והנהו ידים דכל הפוסל וכו' אינו אלא לקדשים וכו' ותרץ רי' וכו' קשה לי ממה נפשך אי קים להו להתוספות דההיא דכל הפוסל שהיא אחר יח' דבר עי' מהרש"א ז"ל א"כ אמאי לא הקשו אדרב יהודה שא' ידים קודם גזירת כלים והוא קושיא אלימתא, ואי קים להו דההיא דכל הפוסל נשנית קודם יח' דבר א"כ מה הועילו בתרוצם דמ"מ עדין קשה לרבא מאי קשיא ליה על רב יהודה והא תרוייהו וכו' כיון דהאי דכל הפוסל נשנית קודם יח' נימא כשהיעידו עדות מחט לא היה בידינו אלא דהפוסל ולא גזירת ידים לתרומה ולא גזירת כלים ועוד קשיא ליה בדבריהם לפי זה מאי תרצו דהך גזירה ודאי אינה ההיא דחגיגה אלא מסתמא כשגזרו אסתם ידים שהיו שניות גזרו כמו וכו' על ידים הנוגעות בא' שיהיו שניות וזה הוא כמו שפירש רש"י בסו"ד המתחיל זכינו ע"ש דלפי דרך זו למה הוצרכו חכמים לחדש גזירתם ביח' דבר באם נגעו בראשון שיהיו שניות בלא זה כבר קימל' דכל הפוס' התרומה דהיינו ראשון ושני מטמא ידים להיות שניות וזה נראה לכאורה שהכריח לרבינו מהרש"א ז"ל שכתב דההיא דחגיגה שגזרו על השני שיעשה ידים שניות אחר יח' דבר נאמרה ע"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתה לס"ד דהתוספות אמאי לא הקשו על רב יהודה שאמר ידים קודם גזירת כלים אדרבא כלים קודם גזירת ידים נשנו דגזירת ידים היינו הא דכל הפוסל את התרומה מטמא ידים להיות שניות שנאמרה אחר גזירת ית' דבר ויש לומר דהתוספות בקושיתם מסופקים בההיא דכל הפוסל אי נשנית קודם יח' או אחר יח' ולכך לא הקשו אדרב יהודה בפשיטות ועוד יש לומר דעל רב יהודה ליכא קושיא כלל דרב יהודה סובר דידים קדמו כדאמר בשבת ט"ו עא' דשלמה גזר לקדשים אסתם ידים ומסתמא כשגזר אסתם ידים שיהיו שניות גזר כמו כן על הידים הנוגעות בראשון שיהיו שניות ולא מהאי דהפוסל את התרומה וכו' דההיא גזירה אחרונה היא ואפי' הכי מקשה לו רבא שפיר כמ"ש התוספות לקמן בד"ה תרוויהו בו ביום גזרו ובשבת ט"ו ד"ה אלא שלמה גזר לקדשים כתבו התוס' ז"ל בהרחבה ע"ש נמצא דשלש גזירות הן אתא שלמה וגזר אידים שנגעו בראשון שפוסלין לקדשים וביח' דבר גזרו שפוסלים גם לתרומה ואח"ך בגזירת עלאין דכל הפוסל את התרומה מטמא ידים להיות שניות הוסיפו גם בנגעו בשני שפוסל את התרומה יהיו ידים שניות לקדשים ונמצא שיש חילוק בידים בין קדשים לתרומה של תרומה אם נגעו בשני לא יעשו שניות ולא יטמאו התרומה ולא יפסלו את התרומה כי אם דוק'. סתם ידים או אם נטמאו מראשון. ולקודש גם אם נטמאו משני, ולפי זה קשה אמאי לא תני לה בחומר בקודש מבתרומה שידים נעשו שניות משני בקודש אבל לא לתרומה וצ"ע כעת

קלב' ודע כי בתרוצם שתרצו דהך גזירה אינה ההיא דחגיגה אלא מסתמא וכו' גזרו כמו כן מסתמא על ידים הנוגעות בראשון וכו' מוכרחים לומר דסברי דגזירת דכל הפוסל את התרומה היא מאוחרת לי"ח דבר וכמ"ש מהרש"א והכרחתו היא כמ"ש לעיל בסמוך שאם נא כן למה הוצרכו חכמים לחד גזירתם בי"ח דבר באם נגעו בראשון שיהיו שניות כמו שהוכיחו התוספות ולמה הוצרכו חכמים לחדש וכמו שכתבנו לעיל ולפום השתא נראה שאינו הכרח דיש לומר דהוצרכו לחדש גזירתם דגם לתרומה אם נטמאו מראשון נעשו שניות הפוסלים את התרומה דהא כל הפוסל אינה אלא לקודש ודו"ק

קלג' תוספות ד"ה ונימא אין טומאת ידים וכו' תימה לר"י ממה היה לו לכלי ליטמא אי ממשקין הא משקין בית מטבחייא דכן וכו' נ"ל דרצונם