קרן לדוד (סקלי) צד

שכוונת רב יהודא לומר דרע"ק כשאמר זכינו וכו' עדיין לא היתה גזירת יח' דבר שגזרו בה אכללים אבל גזירת ידים מזמן קדמון היתה דשלמה גזר עלה דא"כ מאי פריך (לעיל יד' ע"ב) תלמודא אמאי נקט רע"ק נר שנטמא באב הטומאה מהא דתנן כל הפוסל את התרומה וכו' נימא דעדות רע"ק קודם גזירת יח' הוי ועי' תוס' לעיל ד"ה עם בשר ומשקין אלא ע"כ צריך לומר דכוונת רב יהודא שבאמת קדמה גזירת יח' דבר לרע"ק שחנניא בן גוריון היה קודם זמן ודור רע"ק. ומ"מ לא זכינו מעדות זו שהיתה קודם יח' דבר שהיא מעדות ר' חנינא סגן הכהנים שהיא קודם גזירת יח' דבר וכמו שכתבו התוס' לעיל ד"ה עם בשר ומשקין ולא למדנו מעדות זו אלא שאין טומאת ידים במקדש אבל כלים אין יכול ללמוד מעדות זו מהא דסכין טהור דכשהעידו על זה עדין לא היתה גזירת כלים. ונראה שלזה נתכוון רש"י אל בד"ה ידים קודם גזירת כלים נשנו. דפי' וכשהעידו וכו'. לא יוכל לומר וכו' דההיא שעתא אפי' בעלמה

, קכג' שם בש"ס אמר רב יהודא וכו' ידים קודם גזירת כלים. יש להתבונן בזה דמה בכך אם גזירה ידים קדמה לגזירת כלים ומה יועיל ומה יציל לקושיתינו אשר הקשה ונימא זכינו לכלים נמי דהגם שהיא קדמה בזמן לגזירת כלים. מ"מ אם היה דגם גזירת כלים היתה קודם לעדות זו של ר' חנינא סגן הכהנים שהעיד על מחט שנמצאת בבגד וכו' א"כ עדין פרכת הש"ס במקומה עומדת ונימא ידים וכלים נמי וכיון שכן עיקר התרוץ שעדות של מחט קדמה לגזירת כלים. וא"כ הכי הוה ליה לתרוצי רב יהודא וכו'. עדות זו נאמרה קודם גזירת כלים, ויש לומר שזה התרוץ היה פשוט בעיניהם של המקשה והמתרץ לומר כך אלא דהוה קשה להמקשה ע"ז דא"כ הוא גם ידים לא מצינו ידינו בבית המדרש משום דהוה סלקא דעתיה דידים וכלים נשנו כאחת, והמתרץ השיב לו וחידש לו שידים נשנו קודם גזירת כלים. וק"ל

קכד' שם אמר רב יהודא אמר רב כגון שנאבדה לו מחט טמא מת וכו' הא דנקט שנטמא בטמא מת ולא טמא שרץ. הוא משום דמתני' קתני והסכין טהור. וכיון שקודם גזירת כלים נשנית כדאוקמה איהו לעיל א"כ באמת תקשי ליה משנה שאינה צריכה דפשיטא ומא קמשמע לן להכי אוקמה בטמא מת שהוא אב הטומאה והסכין אם נגע בה הרי הוא כמוה. אלא כיון דספק זה נפל בעזרה עזרה ר"ה כדאי' בש"ס בסמוך להכי ספקו טהור וכן צריכין לומר לרי' בר אבין שמחט זו ספק נגעה באב הטומאה וק"ל. ועי' מהרש"א ז"ל

,, קכה' שם אמר רב יהודא וכו' כגון שאבדה לו מחט וכו' ואוקימנא בסמוך שאדם וסכין ספק אם נגעו במחט ועזרה ר"ה היא וספיקו טהור. אין להקשות דא"כ לפ"ז נימא דכוונת רע"ק באמרו זכינו שאין טומאת ידים וכו, דר"ל זכינו שלמדנו מעדות זו שאין טומאת ידים במקדש. דהיינו משום שספק טומאה במקדש טהור מפני שסובר תנא דמתני' דעדויות שעזרה ר"ה מיקרי וזה ג"כ זכות וטובה היא לנו ואין לומר דאין הכי נמי שלפי דברי רב יהודא דהכא הכי היא כוונת רע"ק במאמר זכינו וכו' דא"כ תקשה דידיה אדידיה דלפי דבריו דהשתא אין כאן גזירת חכמים אלא הכל בטומאה דאוריי' ולעיל תרץ איהו גופיה שידים קודם גזירת כלים. דהיינו גזירת ידים קודם. אלא יש לומר דלא שייך לומר כן. דא"כ אמאי נקט שאין טומאת ידים אמאי אי נקט ידים הא כל ספק טהור בין ידים בין אדם בין דבר אחר ועוד תקשי ליה פרכת הש"ס דלעיל ונימא שאין ידים וכלים במקדש. אלא ודאי גם לדבר רב יהודא צריכין לומר דכוונת רע"ק באומרו זכינו וכו'. היינו לומר מדקתני מתני' במחע שהסכין והידים טהורות משמעות טהורות היא לגמרי טהורות אף מטומאה דרבנן. ואין להקשות ג"כ דלפי זה דמתני' דמחט מיירי בספק אם נגעו במחט. א"כ מאי משמע מעדות זו דאין טומאת ידים במקדש דקאמר רע"ק זכינו מהאי עדות דמתני' שאין טומאת ידים דהיינו סתם ידים וכו'. הא מתני' מיירי בספק נגע וזה טהור אפי' בספק טומאה דאוריי' ספיקו טהור משום דעזרה ר"ה היא וספיקא. וכ"ש טומאת ידים שהיא דרבנן אינ זו קשיא כלל שהרי מ"מ ידים ודאי כבשר והבשר הוי ראשון וכיון שגזירת ידים קדמה, הני ידים שנגעו בבשר שהוא ראשון היה להיות שניות מדרבנן אלא ודאי משום שאין טומאת ידים במקדש וק"ל

קכו' רש"י דבור המתחיל זכינו זכות וטובה היא וכו'. הא דלא פירש זכינו לדין זה ששמענו ולמדנו מעדות זו שאין וכו' משום דק"ל ל דאי הכי הוה ליה לומ' למדנו מדבריו כמ"ש לעיל למדנו מדבריהם ששורפין תרומה טהורה וכו' להכי פירש זכות וטובה וריוח וכו'

קכז' שם רש"י ד"ה ונימא, באו"ד והאוכלים והכלים שנטמאו במשקין וכו' בסמוך ד"ה אלא אמר ודאי וכו' ומיהו הכא ליכא משקה וכו'. משמע דסובר ז"ל דלרב יהודה שהוצרך לתרץ ידים קודם גזירת כלים סבר דעסיקינן דאיכא משקה בהדי בשר וכמו שאוקמה לקמן רבי יהודה גופיה משם שמואל כגון שהיתה של זבחי שלמים, והעבירוה בנהר דבבזה הוכשר הבשר לקבל טומאה . וכ"ש למאי דכתבו התוספות דעל ידי העור הוכשר הבשר ע"ש. הרי דאיכא משקין בהדי בער. אבל רבא אינו מודה בזה וס"ל דהכא ליכא משקין כלל וחיבת הקדש מכשרת הבשר. ומאי דאיבעיא ליה לריש לקיש אפשיטא ליה איהו. ועי' תוס' לעיל טו' ע"א