קרן לדוד (סקלי) פח

צב' שם רש"י ד"ה ואי סלקא דעתך האי יטמא דכתיב וכו' ויטמא דרישא דכתיב גבי אוכל ע"כ לשמא משקין מקמינן לה לקמן דהא כתיב לעיל מהאי קרא הוא טמא וכו' ר"ל ודאי יטמא דכתיב גבי אוכל דלהכי קרינא יטמא לשאין עושה כיוצא בו ולא אמרינן שעושה כיוצא בו וקרינן יטמא שאינו מטמא כלים ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא להכי דע"כ באוכל צריך למדרש יטמא שאין עושה כיוצא בו מדכתיב לעיל מניה הוא טמא ואין עושה כיוצא בו טמא וא"כ אם יטמא דסיפא דקרא לטמא משקין משום דעלולין יטמא יטמא למה לי לערבינהו וכו'

צג' שם באו"ד ומדאצטריך למעוטי אוכל מכלל דמשקין מטמאין וכו' צריך להבין דלמה צריכין לומר מכלל לאו אתה שומע הן. דלא הו"ל לומר אלא דשמעינן מהוא טמא שאין עושה בו וא"כ קרא דמכל האוכל יטמא אינו אומר טמא ע"כ לטמא משקין וא"כ יטמא יטמא למה לי וכו' ואפשר לומר דסבר רש"י דאי מהוא טמא לחודיה לא נשמע משם שאוכל מטמא משקה אי לא כתב קרא אלא חד יטמא דהוה אמינא דיטמא דקרא לא קאי אלא אמשקה שיטמא אחרים ולא אאוכל דאוכל כבר אמעיט מקרא דהוא טמא ואין עושה אחר טמא שדוקא הוא טמא ולא אחר בין כיוצא בו בין אינו כיוצא בו. לזה כתב רש"י דאוכל מטמא משקה שמענו. מהוא טמא דמשמעות הכתוב לא בא למעיט אלא לכיוצא בו מכלל דמשקין מטמא וכו' וק"ל

צד' שם תוספית דה רבינא אמר מגופיה דקרא וכו' תרי זמני למה לי למעוטי וכו' נראה לי שהתוספות לא רצו לפרש כוונת הש"ס כפשוטא דלהכי לא מחתינהו בחדא מחתא במאמר יטמא חדא זמנא משום דיטמא דרישא לא הוי דומיא דסיפא דרישא לטמא משקין ודסיפא לטמא אוכלין ולהכי חלקנהו וכתב תרי זמני יטמא שהתוספות מאנו בזה דאזלו לשיטתייהו דפירשו בסמוך ד"ה לא מצינו דלא גרסי לקמן יטמא שאין עושה כיוצא בו ע"ש וא"כ ע"כ לפי פירושם וגרסתם לקמן דפריך הש"ס מהכא נפקא מהתם נפקא הפירכא היא לרבינא דסובר דמגופיה דקרא נפקא שאין משקה מטמא משקה. ולהכי קשיא להו הכא שאם לפרש כפירוש הש"ס כפשטא כנ"ז מא פרך בש"ס לקמן נימא דמההא נפקא משקה שאין עושה כיוצא בו. ומהוא טמא נפק אוכל שאינו עושה כיוצא בו להכי פירשו דכוונת רבינא הכא דמיתורא דקרא נפקא שאין טומאה עושה כיוצא בה בין באוכל בין במשקה. והשתא אתיא פרכת הש"ס לקמן שפיר ונר' שלזה נתכוון מהר"ם ז"ל שכתב שדבור זה ודבור הקודם הוא דבור אחד ועי' מהרש"א ז"ל מה שפירש בדברי התוספות:

צה' שם בש"ס והכא היכי דריש וכל משקה אשר ישתה וכו' אתה אומר לטמא טומאת אוכלין או אינו אלא לטמא טומאת משקין וכו' בפשיטות נראה שאין כוונת הקושיא לומר לטמא משקין ולא אוכלין דמאי שנא אלא כוונתו לומר לטמא טומאת משקין נמי ומה שמתרץ רבינא דמגופיה דקרא וכו' נעריבינהו ונכתיבנהו וכו' אע"ג דיטמא דרישא לטמא משקין ולא אוכל ויטמא דסיפא לטמא משקין ואכלין מ"מ שוין בזה שזה מטמה משקין וזה נמי מטמא משקין ועוד יטמא סתם משמע בין לאוכלין בין למשקין אלא שהאוכל אמעיטיה קרא בהדיא מהוא טמא ואין עושה כיוצא בו עי' מהרש"א וכן הא דפריך נמי בסמוך ואימא לטמא כלים אינו ר"ל לטמא כלים דוק' ולא אוכלין חדא דקרא סתמא כתיב יטמא יטמא הכל ומאי דאמעיט אמעיט דלא אמעיט לא אמעיט. ועוד דא"כ הדרא קושיא לדוכתה דרבינא ליערבינהו ונכתיבינהו אי יטמא דרישא לטמא כלים ויטמא דסיפא לטמא כלים וכמ"ש לקמן בש"ס על רישא דקרא דפריך או אינו אלא לטמא את הכלים ואי הכי ליערבינהו ולכתיבינהו אלא רוצה לומר ואימא לטמא כלים נמי והא דלא עירבינהו משום דיטמא דרישא לטמא כלים ומשקה ולא אוכל ויטמא דסיפא לטמא אוכל וכלים ולא משקה והם תרי הפכי להכי לא ערבינהו ודו"ק

צו' שם ולאו ק"ו הוא ומה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי משקין הבאים מחמת כלי אינו דין וכו' הא דלא עביד ק"ו הכי ומה כלי שבא מחמת שרץ שהוה א' אין מטמא כלי. משקה שהוא ב' מטמא כלי. או באופן זה כלי שמטמא משקה אין מטמא כלי משקה שאין מטמא משקה מטמא כלי כאופן ק"ו דעביד לקמן בסמוך דאוכל אינו מטמא כלי ובק"ו זה הרוחנו שלא נשאר לנו לפרוך פרכת הש"ס ואימא כי לא מטמא משקין הבאים מחמת כלי אבל הבאים מחמת שרץ מטמאו ויש לומר דקו"ח דעביד הש"ס אלים ליה טפי דמטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני ומשום הכי נקט לה הכי

צז' שם ע"ב ולאו ק"ו וכו' צ"ל דלמה לא קא עביד ק"ו באופן זה ומה כלי שאינו מטמא כלי מטמא משקה שרץ שמטמא כלי אינו דין שיטמא משקה ויש לומר דמ"מ לא הרוחנו כלום דאמרי' דיו ולא מטמא כלי והא דנקט בש"ס זה יותר מזה יש לומ' כמש"ל דקו"ח דעביד הש"ס אלים ליה טפי שמטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני

צח' שם ומה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא כלי. אוכל וכו' הא דלא יליף מקוח כדכתבו התוספות ד"ה וכי תימא וכו' נ"ל משום דהמשקה שאינו מטמא כלי הוא דבר חדש שחדש שחדשנו מקרא כדבסמוך ואיידי דחביב עליה יליף מיניה.