קרן לדוד (סקלי) פז

לאחר הקידוש וכו' ומביאים ראיה לדבריהם דלאחר הקידוש אין צריך שתהא חיותן בכלי ממלאכה שאינה פוסלת אחר הקידוש וכמו כן נימא דחיותן בכלי לא בעינן לאחר הקידוש

פז' שם באו"ד ובטלו במעיה משום הסייח הדעת וכו' קשה לי דלמה לא אמרינן שנפסלו בפיה מתערובת רוק ולחות שבפיה. והגם דלעיל כתבתי שרוק מועט שבפיה אגב מיעוטיה בטל היינו דוק' לפסול מים שבכלי הוי מועט ובטל הוא אבל מים שבפיהם שהם ג"כ מועטים הם למה נא יפסלו במעט רוק שבפיהם ועוד הכא בפרה שנכנסו במעיה למה לא יפסלו מחמת שנתערבו בפרש ובלחות שבמעיה. ואפשר לומר דס"ל לר"י ז"ל שלאחר שנתקדשו בכלי ובאפר אין דבר פוסל בהם כ"א הסיח דעת ואפילו לסברת חכמים שפסלו במשנה א' שאם נפל בהם מים כל שהן לתוך צלוחית והוא כלי שנותנים בו המים המקודשים לאחר שנתן בהם האפר כמ"ש רעס' שם היינו מדרבנן החמירו במי חטאת. אבל מדאורייתא בטל ברובה וכמ"ש הרב תוספת יט' שם ד"ה וחכמים פוסלים ע"ש משנה א' וק"ל. פח' שם באו"ד ובטלו במעיה משום הסיח דעת צריך להבין דלטעם זה נימא אפילו בפיהם בטלו משום הסיח הדעת. וכן כתבו תוספות חדשים בשם רשי' חולין דף ט' על האי מתני' דפרה פרק ט' מ"ג דקתני שתתה מהן בהמה או חיה פסולין ע"ש אות ב' ואע"פ שר"י מאן בזה ופירש קודם קידוש מיירי מתני' ופיסולייהו משום דבעינן חיותן בכלי. מ"מ באמת הכא בפרה ששתתה מי חטאת לאחר שנתקדשו שפסולין משום הסיח הדעת נימא אפילו בפיה כמ"ש רשי' ויש לומר דסבר ר"י דשהיה מועטת בזה במה שהם בפיה היה דעתו עליהם ולא הוי הסיח הדעת עד שנכנסו לתוך מעיה. פט' באו"ד ובתוספתא מפרש טעמא טעמא דר"י משום דכתיב למשמרת וכו' הואיל ששתתה מהן פרה לשון זה אינו מדוק' דמשמע דפסיל ר' יהודה אף מה שבכלי כיון ששתתה מהן פרה. ונראה דס"ל הואיל ששתאתן פרה ועי' תוספת י"ע שם במסכת פרה פרק ט' משנה ה' ד"ה ר' יהודה ע"ש ונ"ל דלפי טעם זה שאינם שמורים אם שתאתן פרה אפילו אם עדיין הם בפיה מיקרי אינן שמורין ופסולין. והא דנקט ר' יהודה במעיה משום דקאי אדברי ת"ק דקאמר בשרה עמא מעת לעת. אבל אם שהו במעיה טפי מהכי נתעכלו במעיה ועל זה קאי ר' יהודה וקאמר בטלו במעיה. מיד ולאלתר ועוד דלא שכיחי לימצא בפיה אחר שחיטה אלא במעיה ולהכי נקט במעיה אבל באמת משבאו לפיה בטלו להם מתורת שמירה. וצריך לומ' לרב אשי דקסבר דבטלו במעיה משום דהוה משקה סרוח היינו טעמא שיצאו אלו שאינם למשמרת מפני מה אינם למשמרת שום דהוו משקה סרוח ולפיכך אינם עומדים למשמרת ומשום דכבר נפסלו בהסיח הדעת ולכך אינם עומדים למשמרת וכבר פירשו דפיסול הסיח הדעת אינו אלא כשהם במעיה ולא בפיה. אלא דמלשון התוספות דכתבו ובתוספתא מפרש טעמא דר"י וכו' משמע דסברי שהתוספתא לא אזלא כשיטתם

צ' דף י"ח רש"י ד"ה למד על ככר שני וכו' ואני שמעתי ככר עושה כיוצא בו ואית וכו' וא"א לומר כן משום דלא אשכחן לה בהדיא ועל ידי הדחק נאמר וכו' וא"כ וכו' הלשון הזה מחוסר הבנה והגם ששערי תשובה לא ננעלו מ"מ בחרתי הסתופף בזה שנראה לי דצריך לומר כך וא"א לומר כן דא"כ כי אקשי לעיל והא אין אוכל וכו' נימא כר"ע סב"ל וכו' הרי מצינו לר"ע ועי' הדחק נאמר משום דלא אשכחא לה בהדיה ועוד בהדיה אמר לקמן בהוא יטמא לטמא וכו' ור"ל דעל ידי הדחק נאמר הא דלא משני לעיל כר"ע ס"ל דסבר אוכל מטמא אוכל משום דלא אשכחן לה בהדיה דסובר הכי אלא ממשמעות ולהכי לא משני הכי לעיל. והכא בסמוך דקאמר לא מצינו טומאה עושה וכו' ובזה מיישב הפירוש ששמע בדוחק. אלא דקשה ליה לרשי' אף אם נסבול דוחק זה. מ"מ קשה הא בהדיא אמר לקמן בהוא יטמא את המשקין ולא אוכל וכו' והיינו נמי דקאמר הש"ס הכא בסמוך דאי סלקא דעתך יטמא דסיפא לטמא משקין. יטמא דרישא נמי לטמא את המשקין וכו' ולפי זה מאי פסקה נימא. יטמא את האוכל אלא דסמך על האי דלקמן דקאמר יטמא לטמא את המשקין מהוא טמא וכמו שפירש רשי' בד"ה ואי ס"ד ועוד באמת קשה להאי פירושא הא בהדיא. כתב קרא הוא טמא ואין כיוצא בו טמא. ואי ר"ע לא דריש הוא למיעוטא מאי מקשה לקמן הא מהכא נפקא מהתם נפקא וכי יותן מים על וכו' הוא טמא ואין עושה וכו' אלא דאי מהא לא אריא דלא פריך לקמן אלא לאחר שחדש לו שם יטמא שאין עושה כיוצא בו להכי פריך ליה אי דריש הכי לשאין טומאה עושה כיוצא בה מהתם נפקא וכו'

צא' שם רשי' ד"ה לא מצינו טומאה שעושה כיוצא בה כדאמרי' לקמן דלהכי קרינא יטמא וכו' ר"ל דלקמן דרשינן כך ביטמא דאוכל דקרינא יטמא שאין עושה כיוצא בו וא"כ אף משקין דעלולין לקבל טומאה לא מצית אמרת יטמא לטמא טומאת משקין שיעשו כיוצא בהן מפני שעלולין וקרינן יטמא שאין מטמאין כלים ומלתא דאתייא בקו' טרח וכתב לה קרא להכי קאמר הגם שעלולין אפי' הכי אין סברא לומר שיעשו כיוצא בו ולהכי קאמר בש"ס לא מצינו וכו' אין לחלק בין אוכל למשקה וק"ל ועי' תוספות ד"ה לא מצינו וכו' .