קרן לדוד (סקלי) פד

כי לדברי ר"ת איכא דוחק טובא חדא הא דכתב רשי' דמאי ארייא דנקט כנף שנית למה נקט לחם ונזיד וכו' תרי אוכלי ותרי משקי ולא נקט חדא מכל מין [שלישית דלמה בלחם אמרינן שנגע או בלחם או בנזיד וקאי אכנף וביין ושמן קאי אלחם] שלישית למה בכולם נקט בהא' הידיעה ובשמן לא כתב גביה הא הידיעה רביעית כמו שכתב מהרשל' זל' דלישנא דשס' לא אתי שפיר לפירושו שפריך בשלמא לרב היינו דכתיב ארבעה וכו' ע"ש בדבריו זל'

עה' רשי' ד"ה וללוי וכו' משכחת להאי קרא דאם יגע טמא נפש וכו' ולאו אסדרא קמא נקט וכו' שבתחלה שאלם על הסדר ואמרו לא על האחרון לא יטמא מפני שהיין לא יכול לטמאו לשמן וכו' ולבסוף שאלם אם יגע הטמא עצמו. בכל אלה כלומר או זה או זה וכו' והנה רשי' ז"ל סובר דהאי דקאמר השס' משכחת לה דנגעי בראשון לא קאי אלא אשאלה השניה שאמרו יטמא ובאמת הכי משמע מריהטא דתלמודא דקאמר משכחת לה דמשמע שרוצה למצוא טומאת משקין שמפורש בקרא כפי הדין ובשאלה שניה הוא שמצינו שמפירש בקרא שאמרו יטמא אבל בשאלה ראשונה שאמרו לא. ולא נזכר בתשובתם או בדברי חגי לא איכפת ליה לתלמודא ועל זה פירש רשי' דשאלה ראשונה שאמרו לא אתי שפיר דנימא דכסדרן שאל להם כפשטיה דקרא יאמרו על האחרון לא יטמא דלדעת לוי משום שאין בי מדבחיה מטמאין ולעולם רביעי שאל מינייהו כפשטא דקרא ולא אשתבש כהני' וכדת של תורה השיבו על האחרון לא משום שלא נגע כא' במשקה הא אם נגע בדבר אחר יטמא יזה היה כוונת חגי בשאלה ראשונה לידע מה הם סוברים ברביעי ומה הם סוברים במשקה ובזה ניחא דלא שאלם במשקה שהיה תחלה שכוונתו באחת שתעלה לשתים דהיינו משקה ודין רביעי ובזה ג"כ אין צריך לדחוק ולומר דבקיאי בטומאת מת ולא בקי' בעומאת שרץ. אבל בשאלה שניה צריכין לומר לדעת לוי דכשלא כסדרם שאלם וקאי בכל אלה באחד מכל אלה או זה או זה אם יגע טמא נפש שהוא ראשון שנגע במת ונעשה טמא מת אב וא"כ מוכרחים אנו לומר דמאי דקאמר השס' משכחת לה דכולהו נגעו בראשון האי ראשון ראשון המוזכר ברישא דקרא כהיינו טמא נפש ולא אחד מהנך דהיכן מוזכרין אנך דבהדיא קאמר קרא אם יגע טמא נפש בכל אלא דהיינו בכל אחד מאלה נגע טמא נפש וכוונתו לבקרן אם הם יודעים שטמא מת הוא אב או שמא בדעתם כמו טמא שרץ שנקרא ראשון ולכך שאלם עתה שאלה אחרת אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ורצונו לומ' היטמא לממני ביה ראשון ושני והיינו דקאמר היטמא ולא היקדש כשאלה ראשונה וכש' לפירוש ר"ת דפירש דאם יגע טמא נפש בכנף או בכל חד מהנך היטמא א"כ אם הם סוברים שטמא נפש נקרא אב יטמא כנף שהוא כלי שאין מקבל טומאה אלא מאב הטומאה אבל אם הם סוברים שהוא ראשון לא יטמא כלי וכיון שהשיבו ואמרו יטמא ידע בקיאותם ועי' מהר"שא מה שהרבה להקשות על פירוש רשי' ז"ל דלפי מה שפירשנו יתורצו כל קושיותיו ז"ל ודוק' ומה שפירש ששאלם על השני שנגע בא' שאינו מפורש בתורה בקרא ע"ש הוא לכאורה תמוה שהרי שני שנגע בראשון הוא מפורש בתורה מכל האוכל אשר יאכל וכל משקה אשר ישתה שנטמא מחמת אויר כלי חרס שהוא ראשון והאוכל נעשה שני עי' בפירוש רשי' על התורה על פסוק זה מכל האוכל ויקרא יא' פסוק לד' עש' ותתענג בדשן נפשך וקל':

עו' שם שס' תניא כוותיה דלוי וכו' שנטמאו בפנים והוציאן לחוץ טהורין וכו' מכאן אין לדייק ולהוכיח דמאן דתני משקה בי מדבחיא סבר דטומאת עצמן יש להם מדקתני הברייתא שנטמאו דמשמע דטומאת עצמן יש להם מדלא קתני שנגעה בהם טומאה ועי' רשי' ד"ה טהורין דא"כ תיקשי לרב דסבר דכן ממש מברי'. זו דקתני משקי בי מדבחייא שכולל הכל מטבחייא ומדבחייא ומברייתא דלקמן דתניא כוותיה דרב נמי תיקשי ליה דקתני משקי בי מטבחייא שנטמאו בין בכלים בין בקרקע וכו' אלא ודאי אין לדייק ממלת שנטמאו דיש לפרש שנגעה בהם טומאה ועוד דתני הכי אגב סיפא דקתני שנטמאו בחוץ וקל

עז' שם אמר רב פפא אפילו למ"ד טומאת משקין דאוריית' משקי בי מטבחייא הלכתא גמירי לה אמר רב הונא וכו' אמר ליה רבינא לרב אשי וכו' קשיא אמר רב פפא הא דאמרת בקרקע טהורין לא שנו אלא מים ופירש רשי' משום דמשקין שבקרקע דהיינו מים מדאורייתא טהורין דחזו לטבילת כלים קטנים וכמו שאמר בשס' דחזו להטביל בהם מחטין וצינורות וכו' אלא שרבנן גזרו עליהם ודמשקי בי מטבחייא לא גזור ע"ש ונראה לומ' דכוונת רב פפא במאמרו אפילו רוצה לומר לא מיבעיא למד' טומאת משקין דרבנן ודאי אתי שפיר הא דבית מטבחיא דכן דרצונו לומר דרבנן לא גזור בהו אלא אפי' למד' דאירייתא משקין מטמאין אחרים. אפילו הכי סובר הא דיוסי בן' יועזר ומודה לה ואין צריך לומ' דלית ליה הא דיוסי בן' יועזר כדאמר בשס' לעיל טז' עב' אלא באמת אית ליה הא דיוסי בן' יועזר אלא שצריכין לומר דהלכתא גמירי לה וא"כ ר"מ ור"י ורבי יוסי דסברי דטומאת משקין דאורייתא סברי שפיר להא דיוסי ן' יועזר ומשום דהלכתא היא ופליגי אדרבי אליעזר דשובר דלאו הלכתא היא ומעולם לא שמענו זה שהיא הלכתא וטומאת משקין אינה אלא מדרבנן ומשום הכי אמר הוא תדע שהרי העיד יוסי בן' יועזר וכו' משום דלא קבל מרבו