קרן לדוד (סקלי) פג

משמע הא רביעי יטמא דהיינו שהשרץ יעשה רביעי ואחר כך שאלם שאלה אחרת אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא וכוונתו ג"כ לידע דעתם בטמא מת אם הם סוברים כטמא שרץ שהוא נקרא ראשון או טמא מת נקרא אב הטומאה ולא רצה לשאול להם בפירוש כי אין זה שאלת חכם שיחשדם בפה מלא. שלא ידעו דבר זה. ולכן בא בחכמה ובלשון נקי ושאל אם יגע טמא נפש בכל אלה דהיינו כסדר הראשון היטמא וכיון שהשיבו הן ידע באמת שהן בקיאין בטומאת מת שהוא אבי אבות. ולכך השמן ההוא יקרא ד' ויטמא שאם הם סוברים שטומאתו כשרץ א"כ השמן חמישי כשאלה א' ולמה אמרו יטמא אלא ודאי סוברים שהוא אבי אבות ודוק'

סז' שם רבינא אמר התם רביעי הכא חמישי. לדעת רבינא בסברת רב צריכין אנן לומר טעם ששאלם בשרץ ברביעי ובטומאת מת בשלישי כמו שכתבנו לעיל בס' סו' לשמואל ולפ"ז אין כוונתו לשאול להם על שלישי בקודש אם יטמא דזה הוא מפורש בתורה והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודבר המפורש בתורה לא יטעו בו וכיון שיודעים ראשון ושני ולא שאלם כי אם על שלישי יודעים הם זה מהכתוב דכתיב והבשר וכו' אלא כוונתו לידע דעתם מה יקרא השמן שנשתלשל מטומאת המת אם שלישי או רביעי כדאמרן ודוק' מד סח' שם טז' עב' רשי' ד"ה בשר קודש שרץ לשון קדש וכו' ראוי להבין דנהי דשרץ אקרי קדש אבל לא אקרי בשר קדש. אבל אמרו ההכרח לא ישובח ולא יגונה. ורשי' ז"ל הוכרח לפרש כן שאם נפרש בשר קדש ממש ונטמא מכנף הבגד כמש' הרד"ק בפירושו לנביאים ע"ש א"כ העיקר שהיא הטומאה כפי המכוון עתה חסר מן הכתוב ועוד דלא ידענו זה הכנף מה הוא אם הוא אב הטומאה או וולד הטומאה אלא דלזה יש לומר שידענו משאלה שניה ששאל להם אם יגע טמא נפש וכו' משמע ששאלה הראשונה היא מטומאת שרץ. ועוד מלישנא דגמרא לקמן דקאמר בשלמה לרב היינו דכתיב ארבעה לחם נזיד יין שמן משמע שאלו הם ארבעה ולא דבר אחר להכי פירש בשר קדש הוא שרץ. הן אמת שלפי פירש רשי' קשה למה נקט הקרא הכנף כלל. היה ליה לומר הן ישא איש בשר קדש ונגע בבשר הקדש אל הלחם וכו' ואתי שפיר גם לשמואל ונגע בבשר במה שנגע בבשר. ויש לומר דנקט דרך הנהוג דמסתמא לא לנקוט אינש בידיה את השרץ חדא משום מאוס ועוד דנזהר בו בנגיעתו שלא יטמא מן השרץ ולהכי תופסו בבגדו ואדם אין מקבל טומאה אלא מאב הטומאה

סט' שם רשי' דה' ונגע בכנפו וכו' דלחם ראשון ונזיד שני ויין שלישי ושמן רביעי וכו' היינו לסברת רב שאמר רביעי בקדש בעה מינייהו ובאמת צריכין לשום שכל ולהתבונן מאי פסקא ליה לרב דהכי פירושא דקרא וכמו שהקשו בתוספות בשם ר"ת בד"ה רביעי בקדש עש' ויש לומ' דדייק לה מדכולם חשיב להו בפרטות לחם נזיד יין שמן. ואל כל מאכל הזכירו בכללות ואם כוונת הכתוב כסדר הא' למה שינה בו ועוד למה כולם הזכירם כולם בהא הידיעה וכאשר בא אל השמן לא נקט בו הא הידיעה וכתב בו ואל שמן אלא כוונתו ודאי להפרידם זה מזה ולעשות השלשת הראשונים בפני עצמן שהם בהשתלשלות זה מזה ושנים האחרונים או זה או זה ושניהם כאחד טובים וק"ל. ע' שם באו"ד כמו ונזיד עדשים וכו' יין ושמן של נסכים וכו' לאו דוק' הוא דשמן אינו לנסכים אלא למנחות

עא' שם באו"ד אל השמן או אל כל מאכל צריך להבין למה נקט הקרא תו ואל מאכל ולא די לא ולא ספק לא בשמן שהזכיר ולמה הוסיף עוד במאמרו ואל כל מאכל. ואם תשיבני דחשש דשמא באמת יהיו בקיאין ברביעי בקדש אלא שיסברו שאין עושה כיוצא בו ולכך אמר להן או יין נגע אל מאכל הא מעיקרא שאל להם אל הלחם ואל הנזיד ולא חשש לזה. עב' ונ"ל לפרש על פי פירוש הרד"ק כיון דהוא רביעי בקדש בעא מינייהו להכי נקט בשר קדש דהיינו בשר של קדשים טהור שנגע אל הלחם ולחם היה שלישי שנטמא בנזיד שהיה שני ונזיד נטמא מיין שהיה ראשון וקא חשיב קרא מלמטה למעלה או בשר קדש נגע ביין ויין בשמן ושמן מאוכל ומתחלה שאל בשר קדשים שקבל טומאה מאוכל ואוכל מאוכל עד המשקה או בשר קדש קבל טומאה ממשקה ומשקה ממשקה עד האוכל שהיה ראשון. או כסדר ר"ת שבשר קדש שהוא השרץ נגע בחד מהנך או לחם או נזיד וחד מהנך נגע ביין ושמן בחד מנייהו שהיה שני וחד מהנך נגע אל מאכל שהיה ראשון והשתא אתי שפיר דנקט בשר קדש דלפי דברי הר"דק אפילו בשר חולין שהוא שני יעשה שלישי בקדש או רביעי והו"ל לכתוב למנקט בשר סתם ולפי דרכנו אתי שפיר ודוק' עג' עי' לעיל סי' סח' שנשאתי ונתתי דלמה רש"י נשמר מפירוש הרד"ק ע"ש ועוד לפירוש הרד"ק למה נקט בשאלה הראשונה היקדש ובשאלה שניה היטמא אבל לפירוש רש"י אתי שפיר מפני שנקט בראשונה בשר קדש והוא השרץ שנקרא קדש כמ"ש רש"י ז"ל להכי נקט היקדש כמו שנקט בפתיחת דבריו קדש אבל בשאלה שניה נקט טמא נפש בלשון טומאה ולכך גמר אומ' היטמא וק"ל עד יז' עא' תוספות ד"ה רביעי בקדש בעא מינייהו ומפרש ר"ת דהשרץ נגע בכנף ונעשה ראשון וכו' דע