קרן לדוד (סקלי) פב

טומאת הדם בין שנטמא גם הבשר בין שנטמא גם החלב שהכל נטמא הציץ מרצה והיינו בדיעבד כדאמר ר' יהושע לקמן שאם זרק הורצה והא דקאמר רשי' להתיר דם לזריקה לאו דוק' הוא ור"ל להתיר דאמרינן דשפיר אזדרק בהתיר הציץ וכמ"ש רשי' בהדיא לקמן לד' ד"ה אי אמרת בשלמא. ע"ש שפירש שרצוי הציץ בדיעבד הוא ע"ש ועל מה שהקשינו דבצבור אין צריך ציץ שטומאה היתרה בצבור לר' יהושע צ"ל דהאי תנא סובר כ"ר יהושע בחדא שאם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם להכי צריך ציץ לרצויי ופליג עליה בחדא דר' יהושע סובר טומאה הותרה בצבור ואין צריך ציץ לרצויי והוא סבר טומאה דחויה בצבור וצריך ציץ לרצויי ולכך קאמר הכא על מה הציץ מרצה על הדם וכו' בין בצבור וכל זה באמת דוחק גדול וצ"ע

סא' רשי' ד"ה שהותרה מכללה בצבור דנדחית מפני קרבן וכו'. כל הא דפירש רשי' שנדחית ולא הניח כפשטה הותרה לגמרי משום דרוצה לפרש דהאי תנא סובר גם כמ"ד טומאה דחויה והאי דנקט הותרה ר"ל שנדחית וכו': סב' בשס' על מה הציץ מרצה וכו'. בין ביחיד בין בצבור וכו'. האי דנקט הכי לסברת ר' יהושע דמסיק לקמן ע"ח עא' דמתני דחמשה דברים עו' עב' אתיא כ"ר יהושע ולכתחלה נמי יזרוק דטומאה הותרה בצבור וביחיד בדיעבד מיהא הורצה והכא נמי דנקט ביחיד ר"ל בדיעבד אבל לר"א דסבר דם הגם שאין בשר אין חלוק בין יחיד לצבור דגם ביחיד אפילו לכתחלה אלא דיש לדחות ולומ' דגם לר"א דוק' באם נטמא הבשר ולא הדם אבל אם נטמא לכתחלה לא ובדיעבד דוק' מתיר וק"ל סג' שם על מה הציץ מרצה וכו' נ"ל דבריי' נוכל לומר זו דאתייא גם לר"א דסבר הגם שאין בשר מתרצה בזריקה ונתכפרו הבעלים מ"מ אם ירצה להעלות בשר לגבי המזבח כגון עולה שכולה כליל או חלב של זבחים צריך לרצויי ציץ וע"ז קאמר על מה הציץ מרצה על הדם שעולה על גבי המזבח או על בשר עולות או על החלב שרוצה לקטירן ע"ג המזבח ולא תיקשי לן מהא דלקמן עח' דקאמר תלמודא למאי הלכתא הציץ מרצה על האכילות ומשני לאקבועי בפגול וכו' ולא אוקמה כפשוטה הציץ מרצה על האכילות של מזבח שהציץ מרצה על העולין בטומאה. הא לא קשיא דמשמעות האכילות היינו כל האכילות בין של הדיוט בין של מזבח ולהכי פריך למאי הלכתא באכילת הדיוט הציץ מרצה ומשני שפיר ועי' במנחות כה' ע"ב דמוקי ר"ת להאי ברייתא דעל מה הציץ מרצה כר' אליעזר וזו ראיה לדברי התוספות דה' על הבשר דפירשו דאתיא כר"א ע"ש וראיה נמי לדברינו

סד' תוספות ד"ה הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה וכו' ועוד דפגול חוץ למקומו הותר מכללו בבמה וכו' עי' ביאור כל זה בסוגיית הש"ס דמנחות כה' עא' ובתוספות שם. סה' דף יז' עא' ואמר רב אשתבש כהני וכו' הוה מצי לאקשויי בפשיטות מסיפא דקרא באם יגע טמא נפש בכל אלה וכו' לרב דקסבר דאפילו טומאת עצמן אין להם אלא דניחא ליה לאקשויי דרב אדרב וקושייתו אלימתא היא לרב דאמר אשתבש כהני קשיא לרב ממה נפשך בין אי סבר רביעי בקדש בעא מיניהו בין אי סבר דפרושה דקרא דבעא מינייהו אי כל הני נגעו בשרץ ולא על הסדר בהשתלשלות זה נגע בזה וזה נגע בזה דממ' כיון דאמר רב אשתבש כהני במה שהשיבו ואמרו לא א"כ סבר דמשקין נטמאין מחמת שרץ וקשיא דרב אדרב מה שאין כן לשמואל לא קשה אלא אי סבר דכסדר של קרא בעא מינייהו והיינו חמישי ולהכי לא אישתבוש. הא אי שלישי או רביעי שאל כדסיפא דקרא יאמרו שפיר טמא ומטמאין משקין לאחרים. וזה עדין לא אסיק אדעתיה השתא ולהכי לא הקשה כי לרב ולא לשמואל ועי' לקמן בשס' ודוק'

סו' שם ושמואל אמר לא אשתבוש כהני חמישי בקדש וכו' בשלמא לשמואל מדהכא לא אשתבוש וכו' ופיר"ש דאמרו ליה רביעי טמא התם נמי לא אש תבוש ור"ל ולהכי צל' חמישי בקודש בעא מינייהו. אלא לרב וכו' קשה לי לשמואל למה בטומאת שרץ בעא מינייהו חמישי ובטומאת מת בעא מינייהו רביעי איפכא הו"ל למבעי בשרץ שהוא קל רביעי וטמא מת שהוא חמיר חמישי ועוד כיון דס"ל דלא אשתבוש בשאילתם הראשונה במה שאמרו צא א"כ אין צריך לבעויי מינייהו טומאת מת כיון שמצאן בקיאין בשאלה ראשונה ואמרו חמישי לא א"כ משמע אבל רביעי יקדש. ואם מסתפק בתשובתם באומרם לא דשמא סברי דגם רביעי לא יקדש א"כ מעיקרא ישאל מהם על הרביעי או שלישי יעשה רביעי ולמה ישאל אותם על חמישי כלל כיון דבאמת לית לן חמישי בקודש א"כ בזה גם אם יטמאוהו לא נפיק מניה חורבה כל כך כמו דנפיק ברביעי אם לא יטמאוהו והו"ל לשאולינהו ברביעי במת מתחלה ואם יאמרו שהוא טמא ויסתפק בתשובתם דשמא בקיאין הם בטומאת מת ואינם בקיאין בטומאת שרץ אז ישאל להם בטומאת שרץ ויש לומר דחגי הנביא ע"ה שאל שאלה אחת ועלתה בשתים וכוונתו לידע מה יש בדעתם בטומאת שרץ אם יעשה רביעי. ועוד כיון בשאלתו לדעת מה יעשה ישראל בטומאת שרץ ומה הם סוברים בו אם דעתם שהוא אב הטומאה או דעתם שהוא כמת. ולכך שאלם בשאלה ראשונה בחמישי הוקדש שאם בדעתם שהשרץ כמת יאמרו הן וכיון שהשיבו ואמרו לא ידע שתי שאלותיו למלאות אחת שידעו כדת של תורה שהשרץ אינו כמת ולכך טיהרו בסיחתן השמן שהוא חמישי ויקרא חמישי ולא יטמא וידע נמי ממה שהשיבוהו על חמישי שלא יטמא