קרן לדוד (סקלי) פא

לישנא כלומר לא די להן זה שאמרו עליהם שהן דכן ולא גזרו עליהם טומאת עצמן שבזה ליכא שום מעלה שאף אם יטמאו עצמן מאי הוי אלא ר"ל במאמרן לומר שאין מכשירין ולפ"ז הפירוש הנחמד מתורץ מה שהקשינו לעיל גברא אגברא קא רמית עי' סי' נ"ו וא"כ להרב דסובר שמכשירין אלא שאין מטמאין קשה דאמאי לא גזור עלייהו ככל משקין האחרים כיון דלית לן למיחש למידי. ויש לומר דלא גזרו על כלל המשקין משום דם דאי אמרת נטמא טומאת עצמו א"כ ישרף הקרבן מיד שאין לו מתירין ומשום הכי לא גזרו אכל משקי בי מטבחייא ח'ן שם בש"ס תרגמא אדם. דאמר ר' חייא וכ"ו מתקיף לה רב שמואל וכ"ו. לכאורה קשה דהאי אתקפתא דרב שמואל בלא שנוייא דרב דמשני תרגמא על דם שייך האי אתקפתא דהא קא סלקא דעתן דרבי יוסי ב"ח קאי אתרווייהו על הדם ועל המים. ולשמואל נמי דסובר אין מכשירין ר' יוסי ב"ח קאי אתרווייהו ובאמת צריך טעם דלמה מיהא הדם אינו מכשיר הא אתרבו להכשיר כל שבעה משקין וצריכין אנו לדברי ר' חייא אמר ר' יוחנן. ועדיין תיקשי לן דהא ר' יוחנן משמע דדם התמצית מכשיר ומדרבי ר"י ב"ח משמע כל משקי בית מטבחייא אינו מכשיר. והיינו אתקפתא דרב שמואל. ועוד קשה כדמשני תרגמא על דם למה צריך להביא ראיה לזה מדאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן דהא המקשה נמי סבר הכי דרבי יוסי בר חנינא קאי כמי אדם וטעם דם ודאי שאינו מכשיר על כרחיך לומ' כדרבי יוחנן. וא"כ השתה נמי דקא מפרשינן דלא קאי אלא על דם טעמא דדם כרבי יוחנן דהא המקשה נמי סלקא דעתיה הכי ולמה צריך לאתויי לה ואפשר לומר דהמקשה שהקשה ותלושין מי מכשירין וכו' הוה סלקא דעתיה דרבי יוסי ב"ח קאי דוק' על המים התלושין ומשום דלא אתרבו דאשר יבוא עליו מים במחוברין איירי אבל דם שהוא משבעת המשקין דאתרבו כדאמרן לעיל או מדסמך וכל משקה אשר וכו' לאשר יבוא עליו דרישא כדכתב מהר"שא ז"ל אפילו בבי מטבחייא מכשיר. ולא קאי ר"י ב"ח אלא אמים. והמתרץ השיב לו הפך מסברתו ולא קאי על הדם ולא על המים והוקשה לו דם למה איהו מכשיר הא אינו מז' משקין ועל זה הוצרך לאתויי הא דרבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן. ואחר כך אתקיף לה רב שמואל וכו' ועיקר אתקפתיה השתא דאמרת דרבי יוסי ב"ת קאי על הדם וסבר כרבי יוחנן דטעם דם קדשים שאינו מכשיר משום דכתיב על הארץ וכו' ואכ' לפי טעם זה דם התמצית מיהא יכשיר ואמאי קאמר רי"בח משקי בי מטבחייא אין מכשירין ומשני ליה שפיר ועל פי דרך זה ניחא קושית התוספות ד"ה תרגימא על הדם שהקשו אמאי לא פריך הכא כדפריך במסכת חולין והא משקי קתני ביוד' משום דאף המקשה סבר דקאי אתדא דוק' והיינו מים דלא אתרבי כדאמרן והמתרץ נמי סבר דקאי אחדא דהיינו על הדם. ולא על המים ולהכי לא פריך אמתרץ ודוק

נט שם מנין לדם קדשים שאינו וכו' דם שנשפך כמים מכשיר וכו' למ"ד מים התלושין מכשירין אתי הקישא כפשוט' דהוקש למים הנשפכים דהיינו בכלי וכו' ולמ"ד דוק' המחוברין הקישא דמים ר"ל כל הנשפך על הארץ הרי כמים כל המחוברין

ס' שם טז' עב' ת"ש על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב וכו' ופירש רש"י שם ד"ה על הדם וכו' בין שנטמא וכו' אלא לר' יהושע אצטריך וכו'. וקאמר הכא הני מילי כשיצא בשר חוץ למחיציתו וכו'. אבל נטמא בשר קודם זריקת דם הציץ מרצה עליו להתיר דם לזריקה ע"כ קשה לי אם נטמא הבשר ועדין החלב קיים או איפכא שלא נטמא אלא אחד מן האכילות או של כהנים או של מזבח או דם ועדיין האכילות קיימים ולא נטמאו אין צריך ציץ לרצויי כיון דאיכא תרתי דם ובשר כדאיתא לקמן עז' עב' תניא אמר ר' יהושע כל זבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים ובין שנטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם אבל נטמאו שניהם נא עכ'. וטעמא דתרוייהו לא' משום דקסבר אין הציץ מרצה על העולין דהיינו חלק המזבח ולא על האכילות חלק הדיוט. וא"כ אין כאן כ"א דם ור' יהושע בעי הבשר והדם קרא כדכתיב אבל אי אכילת המזבח דהיינו עולין או בשר ודם א"כ הרי איכא תרתי ואין צריך ציץ לרצויי ועוד קשה לי בדברי רשי' ז"ל דכתב וקאמר הכא נמ' כשיצא בשר וכו' אבל אם נטמא וכו' הא איתא לקמן שם בברייתא בשר שנטמא או נפסל או יצא חוץ לקלעים ר"א אומר יזרק וכו' ר' יהושע אומר לא יזרק ומודה ר' יהושע שאם זרק הורצה הרי דגם על היוצא בדיעבד הורצה אע"פ שבאמת אמרו שהציץ מרצה על הטמא ואין מרצה על היוצא הכא קאמר שהורצה בדיעבד היינו בזריקת דם הורצה ואין רצוי זה מחמת ציץ. ואם תשיבני לומר דרשי מיירי הכא ברצוי הציץ ולכתחלה קאמר דרצוי הציץ מהני לטמא ולא ליוצא וכדדייק לשניה דכתב אבל נטמא בשר קודם זריקת הד הציץ מרצה עליו להתיר דם לזריקה שמשמעותו דלכתחלה קאמר. זה אינו שהרי ר' יהושע קאמר לא יזרוק גם על הנטמא ודוקא בדיעבד הורצה ועוד קשה דהכא בברייתא קאמר בין ביחיד בין בצבור הציץ מרצה ולקמן מסיק בש"ס דלסברת ר' יהושע טומאה הותרה בצבור ואין צריך לציץ לרצויי ואין לומר דר' יהושע דקאמר כל דלכתחלה לא יזרק לא קאי אנטמא אלא איוצא והנפסל אבל אם אם נטמא אפילו לכתחלה יזרק משום דציץ מרצה שהני בבריי' אחריתי קאמר תניא ר' יהושע אומר כל זבחים שבתורה בין שנטמא בשר וכו' אבל נטמאו תרוייהו לא יזרוק ואם הציץ מרצה לכתחלה למה לא יזרוק ונ"ל לומר דהאי ברייתא הכי פירושה על מה הציץ מרצה בין על