קרן לדוד (סקלי) פ

האוכל וק"ל ע"כ

נ"ג שם חד בתלושין וחד במחוברין וכו' מדלא פריך ואידך תלושין מנא ליה או חדא מינייהו כדרך הש"ס לשאול על ההא מנא ליה לפלוני משמע דשמואל אינו מודה בזה דתרוייהו מכשירי ואינו מודה אלא בחדא ונ"ל דלשמואל דנק' מחוברין דחשיבי בדוכתייהו דשקט הוא אל שמריו ובגולא לא הלך על כן עמד טעמו בו וה"ה שאר משקים אגב חשיבותם יכשירו הגם דתלושים אבל מים נימא כתלושים סבר דלא יכשירו וכן משמעות הש"ס דפריך בסמוך ותלושים ע"י מכשירין והא אמר ר' יוסי בר חנינא וכו' משמע דקושיא זו אינה אלא לרב דחדש סברא זו ודבר זה לכך מתמה עלה משמע דלא היה בדעתנו שמכשיר אלא מים המחוברין ומשום שחדש לו שגם התלושין יכשירו לכן תמה ע"ז וקרא דכי יותן מים על זרע הגם דלכאו' משמעותו שהוא תלוש נימא לפ"ז דמיירי במחובר וכתב יתן וקרינן יותן כדי לדרוש יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה וכו'. עי' תוספות לקמן כ' ע"א ד"ה לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין

נ"ר מה שכתבתי בסי' מ"ה שצריכין לומר שהתנאים המוזכרים בבריות וכו' סברי דעדות זו דר' יוסי בן' יועזר לא הייתה ולא היו דברים מעולם עי' בש"ס ט"ז ע"ב דקאמר ודלא כיוסי ן' יועזר שרוצה לומ' דהאי. תנא לית ליה עדות ר"י בן' יועזר ועי' שם ברש"י וא"כ נאמר בפשוט דתנאים המוזכרים בבריי' פליגי עליה ועי' תוספות שם ד"ה מדרבנן ודלא כר' יוסי

נ"ה תוס' ד"ה חבית של תרומה לעיל ט"ו ע"א ע"ב כתבו ונראה לר"י לפרש כגון ששתי חביות ברה"י וכו' שתיהן תלויות ד"ת דלא ילפינן מסוטה וכו'. אלא דבר שיכול להיות אמת כעין סוטה אבל הכא דודאי אחת מהן טהורה וכו' צריך להבין כיון דלית לן למילף מסוטה נימא דאוקים להו אחזקתייהו וכל אחת אוקמה אחזקתה שהיא טהורה כיון דלא דמי לספק סוטה והוה ליה כשני שבילין: ויש לומ' דלא דמי לספק סוטה ברשות היחיד ולא דמי ג"כ לספק ברה"ר דהכא ברה"י דהלכתא ברשות הרבים ספיקו טהור ולא משום דסמכינן אחזקה אלא משום דהלכתא היא הילכך דבר דלא דמי לא לספק רה"י ולא לספק רה"ר אמרינן תלויות לא טמאות ולה טהורות עי' תוספות סוטה פרק כשם שבודקין אותה וכו' דף כ"ח ע"ב בד"ה מכאן אמרו וכו' ע"ש

נ"ו שם בש"ס ט"ז ע"א והאמר ר' יוסי בר חנינא משקין בית מטבחייא לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין וכו'. קשה לי וכי גברא אגברא קא רמית נימא דרבי יוסי בר חנינא סבר כשמואל דס"ל דהלישין לא יכשירו כדכתבינן בסמוך ולא כרב ומאי פריך מניה לרב נימא דהוא סבר דקרא דוכל משקה אשר ישתה יטמא בטומאה מיירי כשמואל דס"ל שטומאת עצמן יש להן ולו אייתר ליה קרא לאוקומיה בתלושין שיהיו מכשירין ולהכי סבר שאין מכשירין וכמו שכתבו התוספות לקמן כ' ע"א ד"ה לא דיין שהן דכן אלא שאין מכשירין ע"ש ואפשר לומר דקים ליה לש"ס שמימרת ר"י בר חנינא מוסכמת היא אליבא דכ"ע או אפשר לומר דקים להו דכוונת ר"י ב"ח שזה שאין מכשירין ג"כ מעדות ר' יוסי בן' יועזר דכן ואין מכשירין שכך קבל מרבותיו. עוד יש לומר והוא הנכון שהש"ס דייק מדברי ר"י בר חנינא שסובר כסברת רב דס"ל שתפילו טומאת עצמן אין להם מדדייק בלשונו ואמר שהן דכן ולא אמר כך משקין בית מטבחייא דכן ואף אין מכשירין ומדלא נקט בלשונו כך ונקט לא דיין שהן דכן מלת שהן מורה שהן עצמן דכן ולית בהו אפילו טומאת עצמן כרב ואפילו הכי סבר אין מכשירין. וכוונת המקשה הוא להקשות לו מקרא דוכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא אלמא שמקבלין טומאה וכמו שהקשה לעיל לרב ולדעת ר"י בר חנינא אין לתרץ תרוצו דרב וע"כ צריך לאוקומי כולי קר לענין הכשיר למים המחוברין ורישא דקרא למים המחו' וסיפא דקרא אתא לשאר משקין משום חשיבותייהו מטמאין אבל מים התלושין לא מכשירי כך היא כוונת המקשה. ונ"ל דברבי פליגי דמתרץ דלעיל עם המחשה דהשתא שהמתרץ סבר כיון דקרא דוכל משקה מיירי בהכשיר כסברת רב א"כ אם לא היה לנו כ"א קרא דוכל משקה וודאי לא הוה ממעיטינן מים התלושין שאדרבה פשטיה דקרא דוכל משקה משמע בתלושין דכתיב אשר ישתה בכל כלי ועוד דומיא דמשקין שהן תלושין דלא שייך בהו מחוברין להכי אתא קרא דהיינו רישא דקרא למחו'. אבל המקשה סובר סברא אחרת והוא דאי כתב קרא דוק' דאשר יבא עליו מים הוה אמינא דוק' מים ודוק' מחוברים דקיימי בדוכתייהו. אבל שאר משקין לא מכשירי להכי אתא סיפא דקרא לאורויי לן אפילו שאר משקין. אבל מים בדוכתייהו קיימי דדוק' בדקיימי בדוכתייהו אבל לא תלושין ומשום הכי אמר ר"י ב"ח שאין מכשירין ומשני ליה דעל הגם קאי וכו'

נ"ז לעיל מזה בש"ס רב אמר דכן ממש קסבר טומאת משקין דרבנן ובמשקין בית מטבחייא לא גזור ובש"ס לקמן י"ז ע"א קאמר דלא קאמר רב אלא משקי בית מטבחייא אבל משקי בי מדבחייא כגון היין והשמן מטמא ע"ש. ומעתה צריך להבין למאי חיישי' רבנן כשגזרו על טומאת משקין שלא על משקין בי מטבחייא דלמה לא השוו גזירתם על משקין שיטמאו טומאת עצמן בכל משקין אפילו של בי מטבחייא דהא ליכא הפסיד קדשים כיון שאין מטמ' אחר' כי אית להו טומאת עצמן מאי הוי ונראה דהיינו טעמא דנקט ר"י ב"ח דבריו בלשון שלילה ועוד מאי לא דיין ולא קאמר לא די אלא נראה לי לומר שמשום דסבר כרב שלא גזור עליהם אפילו טומאת עצמן ומשום הכי קאמר בהאי