קרן לדוד (סקלי) עח

לפי האי פירושה דתוספות שר"מ לא כפר בכל דברי רע"ק אלא הודה במקצת דהיינו דגם ר"מ מודה ואומר הוסיף רע"ק וכו'. בשמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שהוא א' שעושהו תחלה. ומוסיף לו טומאה מדרבנן וא"כ מדברי שניהם למד ר"מ ובסגנון התוס' לעיל ד"ה דמדאורייתא טהור וכו'. אבל נראה שאין זה כלום דאפי' הכי לא איפרק מחולשא דהכא אם תאמר דשאני פסול מדרבנן מטמא דרבנן וליכא למילף מדר"ח איך תוכל להוכיח מדרע"ק דפסול מקלקלינן ליה דהתם שאני שהיה מעיקרא פסול מדאורייתא. ולכך יכול לקלקלו מדרבנן אבל לא התיר לקלקלו בדאורייתא כי היכי דתתיר גם כאן דפסול דרבנן לקלקלו עוד יותר בדאורייתא וכעת צריך עיון

מ"ה בש"ס ט"ז ע"א שהרי העיד ר' יוסי בן יועזר איש צרידא וכו' ועל משקין בית מטבחייא דכן וכו' צריכין אנן לומר לפום השתא דתנאים המוזכרים בבריי' דלעיל דבסמוך סברי דעדות זו לא היתה כלל ולא היו דברים מעולם ופליגי אדרבי אלעזר דברייתא זו שניה דסובר שאין למשקין טומאה כל עיקר אליבא דרב אבל אליבא דשמואל ר"מ אתי כרבי יוסי ן' יועזר. ונראה לומר לפום השתא דרב ושמואל דפליגי בפירוש מלת דכן. או דאינהו הני סברי כרבי יוסי בן' יועזר דא"כ תיקשי לרב דאיך הניח דברי רבים דהיינו ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון דכולם שוים לטובה דטומאת עצמן מיהא יש להם אליבא דכ"ע והם לפום השתא מכחישים בעדותו של יוסי בן' יועזר ואינו עביד כוותיה ועל כן נראה דפליגי בפירוש דבריו אינהו לא סבירא להו ונראה שלזה נתכוון רש"י ד"ה קסבר. יוסי בן' יועזר וכו' וד"ה ושמואל אמר קסבר יוסף בן יועזר וכו' ורוצה לומר דהאי קסבר לא קאי אדשמואל ורב אלא ארבי יוסי בן' יועזר. אבל נראה בעין חוורת לומר דכיון דהש"ס שקיל וטרי בעדות דיוסי בן' יועזר במשקין בי מטבחייא ועוד דהא תני לה בברייתא ודאי דהכי הלכתא מקובלת ומשום הכי רב ושמואל טרחי לפרש מילתיה דיוסי בן' יועזר וסברי דגם התנאים המוזכרים לעיל בברייתא אזלי ומירי לעדותו של יוסי ן' יועזר דעל משקין דבית מטבחייא דכן אלא דפליגי עם ר' אלעזר דברייתא שנייה דאינהו סברי דמשקין בית מטבחייא דכן דהילכתא גמירי לה וכמו סברת ר' פפא לקמן י"ז ע"ב שהביא הש"ס לקמן ואע"פ שהקשה הש"ס לקמן על סברא דעלתה בקושיא מ"מ לאו תיובתא היא. ורבי אלעזר סבר דמשקין בית מטבחייא דכן משום שאין למשקין טומאה כל עיקר מן התורה אלא מדרבנן. ובדבית מטבחייא לא גזור ונראה לי דגם רב פפא לא קאמר דהלכתא גמירי לה למשקין דבית מטבחייא דכן אלא להני תנאי דברייתא קמייתא ר"מ ור' יהודה וכן אלא לא לרבי אלעזר דברייתא שניה דקאמר תדע וכו' ובהכי אתי שפיר דקאמר בש"ס קשיא ולא תיובתא משום דיש לתרוצי כן ובהכי אתי שפיר דברי הרמב"ם שפסק להא דספק משקין ליטמא טמא בפרק י"ד. מהלכות אבות הטומאה הלכה ז', ופסק נמי הא דמשקין בית מטבחייא דכן בפרק יוד' מהלכות טומאת אוכלין הלכה ט"ז והיינו כרב פפא עי' תוספות יו"ט בעדיות פרק שמיני משנה ד' ועי' תוספות חדשים שם ועי' לקמן מ"ש בסי' ע"ז

מ"ו שם בש"ס וכי לא גזור רבנן לטמויי אחרים אבל טומאת עצמן יש להם נ"ל דכל ל לשון זה הוא יתר וכנטול דמי וכמ"ש סי' ד"ן וק"ל

מ"ז שם מי אמר דכן מלטמא וכו' קשה לי דלמה פריך לשמואל יקשה לר"מ דסבר הכי בבריית' דלעיל דס"ל דטומאת עצמן יש להם מדאורייתא ולטמא אחרים דרבנן ואין לומר דרב הונא בר חנינא דפריך הכי לא שמיע ליה ברייתא זו דלעיל דר"מ וכו' דהא מתניתין היא בפרק רביעי דטהרות משנה ט' ויוד' ע"ש ויש לומר דהיה מצי לפרוך נמי אסברת ר' מאיר אלא דניחא ליה לרב הונא בר חיננא וליתן בדברי שמואל לפני רב פפא שהיה בקי בשמועות שמואל ואולי שמיע ליה משמואל איזה דבר חדש בזה

מ"ח שם קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא וכו' קשה לי לפי מאי דכתבו התוספות לעיל בד"ה ר' יוסי לטעמיה משום הר' יוסף מירושלים דסבר ר"מ דיטמא דכתיב גבי משקין היינו הבשר וטומאת עצמן נפקא לן מכל אשר יפול אל תוכו יטמא איני אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים והיינו משקים דבחולין. לכ"ע אין אוכל מטמא אוכל שלישי ובעל כרחיך אמשקין קאי ע"ש א"כ לשמואל נמי לח תיקשי, דהוא יסבור דפירוש הפסוק דכל המשקה אשר ישתה יטמא היינו יכשר כר' מאיר וטומאה משקין נמי כר"מ ובזה ניחא לן קושיתנו דלעיל דלא פריך רב הונא בר חיננא לר"מ כשיטת רב יוסף מירושלים אלא דקשה כדאמרן שגם לשמואל נימא הכי ויש לומר דכל זה דכתב הר' יוסף אינו אלא לפי שיטתיה דפירש דר"מ אזיל לטעמיה ור"י אזיל לטעמיה. היינו דאזלו לפרש דעת רבם דהוא רע"ק דדרש יטמא. יטמא אבל אינהו לא סבירא להו הכי דכמה חכמים דלא דרשי יטמא יטמא כמו שאמר ר' יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן' זכאי וכו' וא"כ גם שמואל מסתמא לא אזיל בשיטת רע"ק דקאמר הכי ועוד דאי שמואל יסבור כך הוה ליה לפרושי מנין אית ליה שטומאת עצמן יש בהם דלא הוה ליה לסתום אלא לפרש דלאו תנא הוא. ובשלמא רב דסבר דיטמא גבי משקין רוצה לומר יכשר אין צריך לפרש זה כיון דמקרא מלה דבר הכתוב וכל משקה אשר ישתה יטמא. והוא סבר אין למשקין טומאה כל עיקר מוכח ודאי דסובר דמאי יטמא היינו ר"ל וכשר וכמו שפירש הש"ס ואין צריך רב לפרש