קרן לדוד (סקלי) עז

וכמ"ש. אבל לפי מש"כ בסמוך דמדר"ח אין ראייה דאיסור הוי כפסול להכי ליכא למילף מדר"ח דהתם טמא וטמא אבל תרומה בפסח פסול וטמא הוא ולהכי על כרחיך לומר דעיקר הוכחתם הוא מדלא יליף מדרבי עקיבא וכמש"ל עי' לעיל סי' כ"ה

מ"א באו"ד ורבינא דאית ליה מקרא מלא דבר וכו' ומוקי לה לתוספת טומאה דרבנן וכו' ר"ל תוספת שמוסיפין לו טומאה כיון שאין אוכל מטמא אוכל א"כ תוספת זו אינה מדרבנן היא שמוסיפין לו בשעת שריפה ומעיקרא היה שלישי דאורייתא על ידי עצים ולבונה כדמוקי לה לעיל ריש לקיש משום בר קפרא ולית ליה הא דמבעי בעי לה. אלא הוא מפשט פשיטא ליה דמהני בעצים ולבונה לממני בהו ראשון ושני ומאי מדבריהם מדברי ר' יהושע וכו' והא דלא כרש"י שמוקי לה בוולד טומאה דרבנן. והוספה ג"כ מדרבנן ור"מ מדר"ח ורע"ק וכמ"ש התוספות לעיל ט"ו ע"א ד"ה דמדאורייתא טהור מעליא ע"ש ורבי יוסי לא יליף איסור מטומאה ומאי מדבריהם מדברי ר"ח ורע"ק נ"ל לומר דרש"י ז"ל לא רצה בזה משוה דבש"ס לעיל לא ניחא ליה לאוקמה בהכי שהרי הש"ס אמר נימא קסבר רבי מאיר מתני' באב וכו' והשיב ריש לקיש משום בר קפרא לאמר לא תוקמה בהכי הראת לדעת דהש"ש לא ניחא ליה לאוקמה בהכי משום דמתניתין סתמא קתני ועוד דנראה לו דוחק דנימא דרבי יוסי לא יליף איסור מטומאה דהרי מתני' דהפיגול והנותר קאמר ר' יוסי משום בר קפרא וכן ההיא דפת שעיפשה מוכחת שר' יוסי ומשמע דס"ל דאיסור הוי כטומאה. אע"ג דהש"ס דחי לה. דחיה בעלמא היא ואין האמת כך אלא נראה משם באמת דסבר ר"י דאיסור וטומאה שוין ולכך כתב רש"י כדאוקמינא לעיל דהיינו כבר קפרא ומאי מדבריהם מדברי ר' יהושע

מ"ג רש"י לעיל י"ד ע"א במתני' ד"ה מדבריהם למדנו וכו' עם זמן הביעור דהואיל דהולכת לאיבוד אף הטהורה ואסורה מדאורייתא וכו' נ"ל דפירש כן כר"ל משום קפרא דמאי מדבריהם מדברי ר' יהושע ורבי יוסי דפליג אדרמ' אף בשבע דאסורה מן התורה ואמר אין שורפין עם הטמאה וכמש' התוספות טו' ע"ב ד"ה נימא קסבר ר' יוחנן וכו' עש' בסוף הדיבור באו"ד מדברי ר' חנינא עש' ומשום הכי פירש רש"י הכא ואסורה מדאורייתא להודיעך כחו דרבי יוסי דאף בזה פליג אבל לרמ' אפילו בשש שורפין כיון דאזיל לאיבוד. אבל אין לומר דס"ל לרש"י דלא יליף ר"מ מר' יהושע אלא בשבע דבשבע דאסור מן התורה מיקרי אזיל לאיבוד אבל בשש שמותר מן התורה אף שמדרבנן אזיל לאיבוד מ"מ כיון שמן התורה מותרת לא מיקרי מוזלית לאיבוד וא"כ חייב בשמירתה דהא לקמן ט"ו ע"ב פירש רש"י דאפילו בד' וחמשה מיקרי אזיל לאיבוד וילפינו מדרבי ר' יהושע ע"ש בד"ה נימא קסבר ר' יוחנן וכו' אלא דצריכין לו' כמ"ש אלא הקשה לי דלמא לא פירש רש"י כדעת ר' יוחנן שבא מפורש בדבריו דמחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין וכדאיתא לקמן בש"ש ט"ו ע"ב וצ"ע

מ"ד תוספות ד"ה ר' יוסי לטעמיה וכו'. ואין זה לעעמיה ור"ל דלטעמיה דר"מ לטעם דידיה לטעמיה דרבי יוסי טעם דרביה ותריץ הר' יוסף מירושלים דס"ל לר"מ דיטמא דכתיב וכו' ור"ל דהשתא מחלוקתם, דר"מ ור"י בדברי רע"ק רבם ר"מ סבר, טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן אליבא דרע"ק ור"י לטעמיה דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים מדאוריית' אליבא דרע"ק. אלא דבאמת קשה הכי מצינן לומר דר' מאיר סבר דלרע"ק טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן דא"כ מאי מהנייא האי נר להאי שמן דקאמר רע"ק, לא נמנעו מלהדליק את שמן שנפסל בטבול יום, בנר שנטמא בטמא מת. אי לאפסולי גופיה הא פסול וקאי. ואי מדרבנן אפילו בא' ושני תחלה הוי כמו שהוכיח הש"ס לעיל י"ד ע"ב משמיה דרבא ואם תשיבני דר"מ סובר דלהד"מ דמעולם לא אמר זה ר' עקיבא ומכחיש ר"מ בעדותו ואומר דלא העיד כלל ועדותו שהביא רבינו הקדוש במתני' אינה: אלא אליבא דר' יוסי דסבר דלרע"ק טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא אבל ר"מ סבר להד"מ. א"כ לפ"ז ר"מ לא יליף אלא מר"ח ותיקשי קושית התוספות לעיל ט"ו ד"ה דמדאורייתא דהניחא למ"ד אוכל מטמא אוכל יליף שפיר איסור דרבנן לעשותו שני משלישי דרבנן אע"ג דאיסור הוי כמו פסול ולעיל משמע דטמא ופסיל אינם שוים דחשיב ליה הוסיף מ"מ בטומאה דרבנן לא משמע ליה לחלק כך כתבו התוספות שם. ולפום האי סברא דהשתא דר"מ סבר דלהד"מ וליכא הוספה בעדות מ"מ ממה נפשך אתי שפיר דלא משמע ליה לחלק בטומאה דרבנן ולהכי ר"מ יליף שפיר מדר"ח. דמקולקל דרבנן מקלקלינן ליה בקלקולא דאורייתא הכי נמי איסור דרבנן דהוי כמו טומאה מקלקילינן ליה מדאורייתא. אבל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא. א"כ מאי קסבר ר"מ שהוצרך ללמוד מדר"ח אי קסבר שיש להשוות איסור דרבנן כמו טמא מדרבנן ולא כפסול. א"כ אינו צריך ללמוד דבר זה מדר"ח דסברא היא לשרוף האיסור עם הטמא שזה טמא וזה טמא ומה יוסיף לו. ואי קסבר שאין להשוותם א"כ היכי יליף משלישי זה טמא וזה פסול וכמ"ש לעיל התוספות ובשלמא לפירוש רש"י שפירש דר' ירמיה סבירא ליה כמ"ד אוכל מטמא אוכל אתי שפיר אבל לפירוש התוספות דפירשו לעיל ט"ו עא ד"ה וולד טומאה דרבנן דהתירוץ דלעיל הוא תירוץ דר' ירמיה והקשה ר"י קושית רש"י ותרץ שם אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אתי שפיר. משום דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל וכו' ע"ש קשה כנ"ל על כן נראה לי לומר דאף