קרן לדוד (סקלי) עו

ולהכי מותר לשורפה עם הטמאה שאינה מקבלת טומאה ועיקר חידושא דסיפא הוא לאשמועי' דין זה שאינה מקבלת טומאה מעתה. והא דקתני בפסח יש לומר שאילולי לא היה פסח כיון שעומדת לאכילת כלב שאינה אוכל אדם מעתה מאכילין אותה לכלבים כדין כרשיני תרומה כאשר כתבנו מסוף תרומות ועל כן נקט פסח שמעתה עומדת לשריפה. אלא שעדיין לא אפרק מחולשא דמאי קאמר הש"ס לימא מסייע ליה וכו' ומאי סיוע מברייתא זו דשאני הכא שאינה מקבלת עוד טומאה ולהכי מותר לשורפה עם הטמאה כדאמרן ואי נימא דקושייא זו היינו דחיית הש"ס דקאמר דשאני התם דעפרא בעלמא ורוצה לומר כיון שעפרא בעלמא אינה מקבלת טומאה ולכך יכול לשורפה עם הטמאה מ"מ קשה על מי שסלקא דעתיה לסייע לר"י מכאן מאי דעתיה לסייע סיוע שאין בו ממש לכאורה ועל זה אמרו דקרי לה מאי קרי לה ואפשר לומר דהש"ס דקאמר לימא מסייע ליה הוה סלקא דעתיה שפירוש הבריית' כפירוש הראב"ד ז"ל ולהכי קאמר שפיר לימא מסייע ליה דהאי ונשרפת עם הטמאה הגם שמקבלת טומאה כדקתני רישא מטמאה טומאת אוכלין השתא. ודחה הש"ס דשאני התם דעפרא בעלמא ואינה מקבלת טומאת אוכלין מעתה אחר שנפסלה מאכילת אדם ורישא בטומאה ישנה מיירי כשיטת הרמב"ם ז"ל. ובזה אתי שפיר האי דחיה דדחי הש"ס שאני התם דעפרא בעלמא. דלכאורה שזה סותר לדין הרישא כדקתני מטמאה טומאת אוכלין א"כ אינה כעפרא. אבל לפי האמור דרישא מיירי בטומאה ישנה ניחא ואתי שפיר. עוד אפשר לומר דלשיטת הרמב"ם ז"ל הכי פירושא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע דאית בה איסורא דאוריית' דברי הכל שורפין ולא חיישי' לזילותא שתרומה טהורה תהיה נשרפת עם הטמאה ויאמרו העולם שגם זה טמאה היא. וקאמר לימא מסייע הפיגול והנותר שאין בהם טומאה אלא האיסור וקתני שנשרפין עם הטמאה ולא חיישי' לזילותא ודחי שאני התם דאית בהו טומאה דרבנן ולכך ליכא זילותא. וקאמר עוד לימא מסייע ליה הפת שעיפשה וקאמר שנשרפת עם הטמאה בפסח אלמא לא חיישי' לזילותא בשרפתה עם הטמאה. ודחי שאני התם דעפרא בעלמא כיון שאינה ראויה לאכילת אדם שנתעפשה ונפסלה ונפסדא לא חיישי' לזילותא של זו. אבל אם היא עדיין תשובה מצד עצמה דגם שמצד איסור לא חזיא לאכילת אדם מ"מ אריא הוא דרביע עלה והא חשובה מעצמה אימא לך דחיישי' לזילותא שלה ולהכי אין לשורפה עם הטמאה אלא בפני עצמה וק"ל ועי' פרק שמיני דטהרות משנה ואו' ועי' שם לרבינו עובדיה בפירושו לשה ולהרב הוספת יום טוב שם וק"ל. ע"כ מה שנתחדש בהעתקה. מ' ט"ו ע"ב רש"י ד"ה ורבי יוסי לטעמיה וכו' אלא ע"כ ר' ירמיה כרב אדא או כאביי סב"ל ר"ל כרב אדא בר אהבה דס"ל דבקדשים מיהא אוכל מטמא אוכל וא"כ מעיקרא שלישי מדאורייתא הוי לרבי יוסי ועבדינן ליה שני מדאורייתא ולהכי אינה היא המדה כקלקול רבנן דשעה ששית שהוא אסור מדרבנן הגם שאיסור כטומאה מ"מ לא ילפינן מקלקול דאורייתא וקשה לי דלפום האי סברא דסבר ר' ירמיה כרב אדא בר אהבא בתרומה אין אוכל מטמא אוכל א"כ נילף שפיר כי היכי דבקדשים שלישי דאוריית' מותר לעשותו שני דאורייתא הכא נמי נימא בתרומה בפסח לפום האי סברא דסבירא לן דאיסור מטומאה ילפינן אליבא דכ"ע א"כ נשרוף התרומה בשש דאית בה איסור דרבנן עם הטמאה כיון דהשתא נמי כי שריף לה עם הטמאה אין כאן טומאה דאוריית' דאין אוכל מטמא אוכל בתרומה אלא מדרבנן. ואין לומר שאיסור הוי כפסול ולכך לא ילפינן מדר"ח דהתם טמא וטמא הוא דאוריית' אבל הכא פסול דרבנן וטמא דרבנן ולכך לא ילפינן מדר"ח זה אינו דא"כ נילף מפסול דרע"ק מיהא לכך נראה לומר דרש"י סובר כמ"ש התוספות לעיל ד"ה התם פסול וטמא דכתבו דמקלקול דאוריית' שיכול לקלקלו עוד יותר אין ללמוד שיוכל לקלקל קלקול דרבנן יותר ע"ש ונוכל לומ' דהתוס' לעיל שהוכיחו ואמרו תדע האי תדע ר"ל מדר"ח למה לא יליף ר' יוסי מניה איסורא דרבנן שמותר לעשותו שני מדרבנן ולשיטתייהו קאמרי זה דמוקמי האי תרוצא דר' ירמיה היינו דש"ס דמתרץ נימא קסבר ר"מ וכו' וולד הטומאה דרבנן וכתבו התוס' לעיל ד"ה וולד הטומאה דרבנן דתרוץ זה אתי אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן. וקושית רש"י הם ז"ל תירצוה בטוב טעם דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל וכו' מטמא משקין להיות תחלה ע"ש וא"כ התוספות רוצים לאוקומי אוקימתא דרבי ירמיה אליבא דכ"ע בין לאביי בין לרב אדא בר אהבה משמיה דרבא בין לרבינא משמיה דרבא. ולרב אדא בר אהבה צריך לומר דר"מ יליף מדר"ח שטמא מדרבנן מותר לעשותו שני דאורייתא כ"ש תרומה בפסח בשש שאיסורה מדרבנן שהרי איסור כמו טומאה להכי מותר לעשותו שני מדרבנן שהרי בתרומה אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן. ור' יוסי סובר דשאני דר"ח שהבשר נטמא במשקין דאוריית' ולכך מוסיפי' לו טומאה על טומאתו בקדשים שאוכל מטמא אוכל אבל בתרומה שאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן. בשש שאין איסורו אלא מדרבנן אין לקלקלה בטומאה דרבנן ומדרבי יוסי לא יליף קלקול מדרבנן מקלקול דאורייתא א"כ מוכח שפיר דקלקול דרבנן עדיף כיון שעדיין הוא בחשיבותו שלא נתקלקל מדאורייתא. כך נראה לי לפרש דבריהם בטוב טעם ודעת ואין צריך לדחוק עצמינו דכוונתם לומר דנילף מדרבי עקיבא דבאמת הילפותא מדר"ח כפשוטא