קרן לדוד (סקלי) עד

אפילו לר"מ. ועיקר הילפותא מדרבי יהושע דסובר שאם הולכת לאיבוד מיטמינן לה וכ"ש אם מדרבנן אפילו בשלישי מיטמינן לה כיון שהולכת לאיבוד. וא"כ אפילו לר"ח מיירי בוולד דרבנן אתי שפיר כיון שהולכת לאיבוד אבל לר"א דס"ל דאפילו הולכת לאיבוד לא מיטמינן לה א"כ גם בטומאה בשלישי דרבנן שהולכת לאיבוד לא מיטמינן לה אבל אם נטמאת בטומאה דאורייתא מודה ר"א שאין מוזהרין עליה לשומרה מדכתיב את משמרת תרומותי שתים במשמע אחת טהורה ואחת תלויה. אבל בטמאה ודאית אפילו טומאה כזה לא הזהיר הכתוב. ולהכי דר"א אתיא אפילו אליביה וק"ל

ל"ד בש"ס ט"ו ע"א מי דמי התם גרמא בעלמא וכו' הכא לא פריך הש"ס מדבריו מבעי ליה כמו שפריך לקמן חדא דעדיף מינה קא פריך ועוד דהכא נוכל לומר מדברי שניהם נלמוד דעד כאן לא קאמר ר"א צריך לשומרה אלא משום ספיקא ושמא יבא אליהו ויטהרנה לכך מוזהרין עליה וא"כ אינה ודאי הולכת לאיבוד. וא"כ טעמא דאינה הולכת לאיבוד הא ודאי הולכת לאיבוד כי הכא בפסח. גם ר"א אזיל ומודה לרבי יהושע. וא"כ שפיר קאמר ר"מ מדבריהם. וכן באוקימתא דלעיל בוולד טומאה דרבנן ומאי מדבריהם מדברי ר"ת. התם נמי מדברי שניהם מדברי ר"ח ורע"ק כמ"ס התוספות לעיל בד"ה דמדאורייתא טהור מעליא הוא ע"ש

ל"ה התם גרמא בעלמא. אין להקשות כיון דס"ל לרבי יהושע שאינו מוזהר עליה דמשמרת תרומתי כתיב ויש אם למסורת. למה אין יכול לטמאה בידים דיש לומר דנהי שאין מוזהר לשומרה מ"מ אין לטמותה ביד

ל"ו שם אמר ר' יוסי אין הנדון דומה לראיה וכו' לכאורה שזה הוא קושית הש"ס לעיל מדבריהם דמאן אילימא מדר"ח וכו' התם טמא וטמא הכא טהור וטמא. ואלא מדברי רע"ק וכו' וא"כ מאי פריך הש"ס לעיל כיון שזה הוא קושית וכוונת ר' יוסי שאמר לר"מ אין הנדון דומה לראיה וכו' ואי כוונת הש"ס לעיל על ר"מ מאי סלקא דעתיה דר"מ ללמוד מדבריהם א"כ כי מתרץ נימא קסבר ר"מ בוולד הטומאה דרבנן א"כ כי מתרץ נימא קסבר ר"מ בוולד הטומאה דרבנן א"כ תחזור תיקשי עלך מאי מהדר לר"מ הכא בברייתא זו ואמר אין הנדון דומה לראיה וכו' אי מרר"ח זה טמא וזה טמא וכו'

ויש לומר דלפירוש רש"י דפירש אינה היא המדה כמ"ש התוס' הכי פירושה זה טמא ר"ל טומאה דרבנן וזה טמא וכו' אף אנו מודים וכו' בוולד ר"ל בוולד הטומאה דרבנן אבל היאך נשרוף הטהורה בשש אף שיש בו איסור דרבנן מ"מ איסור מטומאה לא ילפינן ואפילו תלויה לא נשרוף שמא יבא אליהו ופיגול ונותר וכו' התם נמי אית טומאה דרבנן

ולפירוש התוספות דר"י לטעמיה אזיל דסבר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דר"מ סבר בוולד טומאה דרבנן ולכך יליף שפיר. אבל ר"י סבר דר"ח בטומאה דאורייתא מיירי ולכך קאמר אין הנדון דומה לראיה דמדר"ח זה טמא וזה טמא ר"ל אע"פ דסבר ר"י דילפינן איסור מטומאה אבל מ"מ זה טמא וזה טמא אבל התרומה בפסח הטהורה לית בה כ"א איסורא דרבנן ואפילו דיינינן לה כטומאה מ"מ קלקול דרבנן מקלקול דאורייתא לא יליף. ופיגול ונותר נמי התם איסורא דאורייתא וק"ל

לז' תוספות ד"ה חבית שנולד לה ספק טומאה וכו' וקשה לריב"א אי ברה"י ספיקו טמא וכו' נ"ל דהתוס' חלוקים עם רש"י ז"ל דרש"י סבר אע"פ שברה"י קימ"ל ספיקו טמא מ"מ לא מיקרי טמא אלא מספק לר"א מוזהר עליה מדכתיב משמרת תרומותי ויש אם למקרא. ותוספות סברי כיון דקימ"ל ברה"י ספיקו טמא דילפינן מסוטה דרגלים לדבר הוי כודאי ולא מיקרי תלויה דהא קימ"ל שהוא טמא ובזה אינו מוזהר עליה ומשים הכי פירשו כגון שתי חבית דשתיהם תלויות והא דנקט במתני' חבית לפירוש התוספות משום דבשתיהם כאחת אפילו ר' יהושע מודה שצריך לשומרם כיון דודאי אחת מהן הן טהורה אין לטמותם בשניהם ולכך נקט אחת שהיא תלויה. ולפי דבריהם שני שבילין דבזה אחר זה טהורין שהביא הש"ס לעיל היינו ברה"ר אבל אם הם ברה"י תלוין הם ולא טמאים

ל"ח בש"ס ט"ו ע"ב לימא מסייע ליה הפת שעיפשה וכו' פירש רש"י דאי ר"מ אפילו פת מעליא וכו' ע"ש ואין לומר דלעולם אימא לך ר"מ היא דהא ר"מ יליף איסורא דרבנן בש"ס מוולד דרבנן אבל בד' וחמש דליכא איסור דרבנן אפי' ר"מ יסבור שאין שורפין תרומה טמאה עם טהורה ולכך קאמר הפת שעיפשה דוק' אבל לא פת מעלייא ומיירי בד' וחמש שאין כאן איסור אפי' דרבנן ואתיא כר"מ שפיר ומשום דלא חזיא לאכילת אדם לכך שורפה דהא תרומה לא חזיא לאכילת בהמה זה לא איפשר לומר דהא ר"מ לא יליף דין תרומה בפסח אלא מדר"ח לסברת רבי יוחנן וכיון דיליף מדר"ח ליכא למילף אלא בדבר דאית ביה מיהא איסור דרבנן כגון חמץ בשש דאית ביה איסור דרבנן אבל בארבע וחמש דלית ביה איסור דרבנן מנין יצא לו דין זה אלא ע"כ מסברת עצמו דן דין זה דכיון דלא חזי לאכילת אדם ועומד לאיבוד סברא אמיתית היא דלא חיישי' עליה דהאי פת א"כ מסברא זו נימא ג"כ אפילו ר' יוסי מודה דהא לא מצינו דפליגי בזה אלא דעדיין קשה נימא דליכא סייעתא מהא לר' יוחנן דבשבע מודה רבי יוסי דלעולם אימא לך ר' יוסי פליג נמי בשבע ומאי מד' מדבריהם מדברי רבי יהושע משום דאזיל לאיבוד וא"כ בין בשש בין בשבע ילפינן ור"י סבירא ליה התם שאני דאיכא הפסד חולין אבל בתרומה בפסח, אפילו בשבע אין שורפין