קרן לדוד (סקלי) עג

בוולד עם בשר הנטמא באב בבשר שנטמא מדאורייתא בוולד כגון שנטמא במשקין הבאים מחמת שרץ דלסברתו משקין מטמאים אחרים דאורייתא שבזה מעמיד סברתו דסבר דדבר שהוא טמא מדרבנן לא נקלקלו עוד יותר ודר"ח במקולקל בדאורייתא מיירי. וה"ה דמצי לאוקמה בבשר שנטמא בעצים ולבונה שנטמאו במשקין או באוכל

כ"ט תוספות ד"ה דמדאורייתא טהור מעליא וכו' ויש לומר דלא יליף טפי וכו'. ר"ל דלעולם סבר שאין להשוותם ואיסור הוי כמו פסול דוקא אלא דר"מ יליף קלקול דרבנן מקלקול דאורייתא דרע"ק. דהוי פסול א"כ אף בתרומה. דאיסור הוי כפסול וכמו דלרע"ק מפסול דאורייתא עושין טמא אף מפסול דרבנן שהוא אסור בשעה ששית עושין טמא אלא שאם תרצה לומר ולחלק דקלקול דרבנן עדיף וחשיב אמרינן דר"ח סגן הכהנים יוכיח. אלא דקשה לי הא לעיל כתבו התוספות משם הירושלמי דלפי אוקימתא זו רע"ק נמי איירי' בטבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם. א"כ הוי השמן תחלה כמש"ל וכיון דסבר ר"מ שאין להשוות פסול דרבנן לטמא דרבנן ואיסור הוי כמו פסול. א"כ היכי יליף ר"מ משלישי דר"ח ומשמן דפסול. דרע"ק הא פסול דרע"ק נמי תחלה הוי ולפי מש"כ לעיל בסי' כ"ו דקושית התוס' ופירושם בטבול יום דבית הפרס הוא לפירוש רש"י ע"ש. אבל לפירוש התוספות דפירשו דבשר נטמא במשקין בהא איירי ר"ח א"כ לסברת רע"ק דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כמו שהוכיח רבא בגמ'. ר"ח איירי בטומאה דאורייתא והוא הוסיף שפיר ע"ש. א"כ ר"מ יליף שפיר מפסול דאורייתא דרע"ק

ל' אבל לפי מש"כ לעיל בסי' כ"ח דסברי התוס' דלא צריכין לאוקמי באוקמתא זו בבשר שנטמא במשקין אינו אלא לרבי יוסי. אבל לר"מ אינו אלא לדוגמא דכיון דאין טומאת משקין לטמא אחרים אלא מדרבנן נקטה. וה"ה כל מילי שהם דרבנן דלא דוקא משקין. וכל כוונת ר"מ אינה אלא להעמיד סברתו דסבר דמקולקל דרבנן יוכל לקלקלו יותר. ולהכי מוקי דר"ח בוולד טומאה דרבנן מ"מ ע"ש לפ"ז קושית התוספוא דהקשו לא בא רע"ק להוסיף אלא לפחות אתי שפיר אף לפירוש התוספות. ואתי שפיר נמי דלא הוי הירושלמי תיובתא לפירושם ולא כמ"ש לעיל סי' כ"ו ע"ש והדרא קושיא לדוכתה מאי יליף ר"מ מפסול דתרומה דרע"ק דטבול יום דבית הפרס הא הוי תחלה דרבנן ואם

ואפשר לומר דס"ל לתוספות כיון דתלמודא דייק לא פריך לקושיא זו דלא בא רע"ק להוסיף אלא לפחות א"כ לא חש לה וסבר דגם זו מיקרי הוספה שהיה פסול דוקא ולית ביה טומאה אפילו מדרבנן ואפילו הכי עושין אותו ראשון מדאורייתא. ויש חידוש בדרבי עקיבא מה שלא יש בזה דר"ח. ויש בדר"ח מה שלא יש בזה דרע"ק ומשום הכי התוספות הכא לא חשו לדברי הירושלמי ופירשו שפיר לפי ש"ס דידן

עוד הייתי יכול לתרץ ג"כ ולומר דמ"ש כל הפוסל את התרומה וכו' חוץ מטבול יום. הוציאו לחוץ בין טבול יום דאורייתא בין טבול יום דבית הפרס דרבנן דחכמים השוו מדותם אלא שנראה לי שזה דוחק ודוק'

ל"א באו"ד ואימר ר"י דהא דשרי רבי יהושע במתני' לשרוף וכו' לר"י היינו תלויה וכו' לשיטת ר"י בעל התוס' דפירש דר' יוסי דאמר אינה היא המדה לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. דברים הכא פשוטים ונכונים דבאמת רבי יוסי ג"כ סבר איסור הוי כטומאה. אבל לא מצינו טומאה דרבנן שיכולים לקלקלו עוד יותר. דר"ח איירי בטומאה דאורייתא. ומשום הכי אמר אינה היא המדה וסבר דתרומה דטמאה מדרבנן אין לקלקלה יותר. וא"כ צריכין לומר ע"כ דהא דשרי רבי יהושע במתני' לרבי יוסי היינו בתלויה דאורייתא. דאילו מדרבנן הא איהו סבר אפילו ודאי דרבנן אין לקלקלו עוד ביותר והיינו דמסיים ר"י בעל התוספות דלדידיה שלישי דרבנן אסור לעשותו שני ע"כ. אבל לשיטת רש"י דסבירא ליה דרי"ו דאמר אינה היא המדה. האיסור מטומאה לא יליף. א"כ מצינו לומר דרי"ו אזיל ומודה דשלישי דרבנן מותר לעשותו שני ויכול להיות אף התלויה דרבנן עם הטמאה יכולים לשרוף ועל כן נראה לומר דכל זה דכתבו התוספות הוא לשיטתם ודוק'

ל"ב בד"ה וולד טומאה דאורייתא וכו'. וצ"ל דלא נגזרה גזירה עדיין דכל הפוסל וכו' ורצונם לומר דאין צריכין לומר דר"ל סבר אוכל מטמא אוכל. משום דהא שפיר משכחת דאורייתא באוכל ע"י משקה ועדיין לא נגזרה וכו' וזה כתבו למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. אבל למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן צריכין לומר שריש לקיש סובר אוכל מטמא אוכל. אי נמי סבר אין אוכל מטמא אוכל אלא דלא סבר כאוקימתא דבר קפרא וסבר וולד טומאה דרבנן. ואע"פ דר"ל הוא שאמר משום בר קפרא. ליה לא סבירא ליה ולבר קפרא נמי לא הקשו הגם אם נאמר דס"ל שאין אוכל מטמא אוכל סובר דמשכחת לה ע"י עצים ולבונה, ולא סבר כריש לקיש. עוד יש לומר דלאוקמתא זו דבר קפרא שאמר מאי מדבריהם מדברי ר"א ור' יהושע סבר ריש לקיש משום בר קפרא דר"ח יסבור טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והיינו מוסיף טומאה על טומאתו ואין ללמוד מדר"ח דהתם טמא וטמא כמ"ש בש"ס ומדבריהם דר"מ מדברי ר"א ור' יהושע

ל"ג באו"ר א"נ נקט דאורייתא לאוקמה אפילו לר"א אבל לר"י וכו' ר"ל דאוקימתא זו דריש לקיש סבירא לן איסור מטומאה לא ילפינן