קרן לדוד (סקלי) סט

שלישי בתרומה בזה שפיר גזרתם ששני זה מטמא משקין להיות תחלה. ואחר כך בי"ח דברים בגזרו שהידים שניות ופוסלות התרומה. הוסיפו עליהם ואמרו שגם משקין שבאו מחמת הידים שהם שניות מדרבנן נעשים תחלה שחידשו גזירתם גם על הפוסל תרומה מדבריהם וגזירה זו השנית אין למדין מהראשונה דכל הפוסל וכו' דשאני התם דהשני טומאתו מן התורה לפיכך החמירו בו אבל הפוסל תרומה מדרבנן דמדאורייתא טהור מעליא אלא שהם החמירו לפסול הסברא נותנת שלא נוסיף בו חומרא אחריתי ולפיכך חידשו בו גזירתם בי"ח דבר. ואפשר לומר שקים להו שלא מצינו שגזרו שני פעמים. עוד יש לומר כיון דטעם גזירתם דכל הפוסל וכו', הוא משום דאתי למיחלף במשקין דאתו מחמת השרץ שהם ראשונים מדאורייתא דלאו כ"ע דינא גמירי ויאמרו שני טמא ופסיל תרומה ושרץ טמא ופוסל התרומה וכמו משקין שנגעו בשני אין פוסלין את התרומה כן משקין הבאים מחמת השרץ אינם פוסלין את התרומה ולכך עשו בהם דינם שוה שזה ראשון וזה ראשון. וא"כ הוא הדין והוא הטעם גם במה שגזרו שפוסל את התרומה ועשו אותן שניות בזה נמי איכא למיחלף במשקין הבאין מחמת השרץ ואין צריך לחד דבר מעתה שכיון שגזרו על הידים להיות שניות מיד חלה גזירתם ראשונה שהמשקין שנגעו בשניות יעשו תחלה ואין צריך לגזור מחדש וא"כ למה מנו בגזירת י"ח הא דאוכלין וכמ"ש מהרש"ל אלא ודאי גזירה מחודשת בי"ח היתה ועוד יש לומר ולהכריח דגזירת דכל הפוסל את התרומה היא מי"ח היא מלשון זה שדברו בו חכמים בדרך כלל כל הפוסל את התרומה מורה שהוא אחר י"ח שגזרו חכמים שכמה דברים פוסלין התרומה. דאי מקודם הא אונו פוסל את התרומה אלא שני לטומאה ומאי כל דנקטו. היה להו לומר השני או הפוסל התרומה וכו' אלא דתרוץ זה אינו כל כך

ט"ו עי' לעיל בסי' ה' ובסי' ז' דלחם שנגע במת נעשה אב הטומאה כפום השתא ראיתי לקמן בע"ב ברש"י ד"ה נימא קסבר ר"מ וכו' ע"ש שכתב שאין אוכל נעשה אב הטומאה וכההיא דהמפלת שהביאו התוס' לקמן י"ז ד"ה רביעי בקודש בעא מינייהו נדה דף כ"ח ע"ב ע"ש. וע"כ צריכין אנו לומר שגם רש"י אזיל ומודה לחלוק התוספות שחלקו בין אדם וכלים לאוכלים דאם לא כן תיקשי דבריו אהדדי דבדבור הנז' בע"ב פירש אין אוכל נעשה אב הטומאה ולקמן י"ז ע"א ד"ה רבינא פירש וז"ל מת אבי אבות ולחם אב ונזיד ראשון וכו' אלא ע"כ לומר כמ"ש התוספות א"ל יש לומר דהא דדף י"ז מדרבנן וכמ"ש רש"י דף י"ז ע"א ד"ה מקרא מלא וכו' ע"ש

ט"ז ויש להוכיח מדברי רש"י דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל אפילו אוכל שהוא אב הטומאה מדאצטריך רש"י לומר שם י"ז ד"ה מקרא מלא וכו' ונבואת חגי טומאות דרבנן נינהו וכו' ע"ש ואי סובר דאוכל שהוא אב מטמא אוכל למה הוצרך לדחוק את עצמו ולומר דנבואת חגי מדרבנן הא רבינא גופיה לקמן פירש רביעי בקודש בעא מינייהו ופירש רש"י שם כמ"ש לעיל לשונו לחם אב ונזיד ראשון וכו' וא"כ לעולם נבואת חגי דאורייתא והתם מיירי באוכל שהוא עצמו אב שהוא מטמא אוכל אלא ודאי מוכת מדבריו הא דאין אוכל מטמא אוכל לא שנא אוכל ראשון ל"ש אוכל שהוא אב

ואחר התבוננות מעט נראה שאין ראיה מזה כלל שהרי אין שייך לומר דאיירי בנבואת חגי באוכל שהוא אבי בעצמו דהיינו שנטמא במת עצמו והוא לא שאל להם בכעין זה אלא ששאל להם בלחם שנגע בשרץ שאינו נעשה אב אלא ראשון והגם שטעו ברביעי מ"מ בשני ובשלישי לא אישתבוש כהני וע"כ הוכרח רש"י לומר שנבואת חגי מדרבנן ודו"ק

י"ז עי' לעיל בסי' י"א מה שהקשיתי לשאול על דברי התוספות ותרצתי דכוונת התוס' להקשות היכי משכחת לה שלישי טמא ולא פסול דוקא ועל זה תרצו דמשכחת ע"י עצים ולבונה ע"ש. והנה לפי פירושנו הנ"ל צריכין לומר דכוונתם בתרוצם דרך משל הוא כך כלי ראשון טמא את האוכל ונעשה שני ושני טימא לעצים או לבונה ונעשה שלישי ושלישי יטמא את האוכל או א) כלי ב) לבונה. ג) אוכל. ד) לבונה. ולקמן כף' ע"א דקאמר אימור דמהניא ליה חיבת הקדש לאיפסולי גופיה לממנה ביה ראשון ושני נמי תפשוט דבעי ריש לקיש צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או לא ע"ש בשלמא בלא פירושנו יש לומר דכוונת התוספות היא אינה אלא להמציא לנו שלישי לטומאה הגם שאינו מטמא וסדרן כך הוא א) כלי. ב) אוכל ג) לבונה. דהיינו לאפסולי גופא דוקא אבל לפי פירושנו שכוונתה להמציא לנו שלישי טמא קשה ונ"ל דעל כרחך לומר דעצים ולבונה הם באמצע דהא ר' חנינא סגן הכהנים קאמר בשר שנטמא בוולד ואוקימנא בוולד וולד א"כ הבשר הוא שלישי והיכא משכחת לה א"כ לא בסדר זה א) כלי ב) לבונה ג) אוכל והדרא קושיא לדוכתה מההיא דלקמן דף כ' ע"א וצ"ל כמו שכתבו התוספות לקמן ט"ו בסו"ד המתחיל וולד טומאה מדרבנן וז"ל וסב"ל השתא דחיבת הקדש מהני לממני ביה א' ב' אע"ג דריש לקיש בעי לה ולא אפשיט ע"כ ור"ל שאע"ג דריש לקיש מבעיה ליה מ"מ מאן דאמר הכא בוולד טומאה דרבנן הוא ר' יוחנן כדמביא הש"ס לקמן והוא מפשט פשיטא ליה דחבת הקודש מהניא לממני ביה א' וב' ולריש לקיש לא תיקשי ליה היכא משכחת לה שלישי לר' יוסי וכן לר' מאיר דהא לדידיה פירושא דמתני' וולד טומאה דאורייתא כמ"ש הש"ס ריש לקיש משום בר קפרא וא"כ צריכין לומר אליבא דכ"ע בין לר"מ ובין לר"י