קרן לדוד (סקלי) סח

דטומאה זו מדרבנן היינו לפחות מרביעית. אבל בדאיכא רביעית דאורייתא. ואין לומר דאין הכי נמי דאמעיט נמי משקה מהוא שאינו מטמא מאוכל אבל לעולם משקה מטמא אוכל שזה אינו אלא לדעת רבי יהודה לקמן ט"ז אבל לסברת ר"מ ור' יוסי ור' שמעון דסברי ר"י ור"ש שטומאת משקין מטמא אוכלין וטומאת אוכלין מטמא משקין עי' לקמן ח"י ע"א

ואפשר שר לומר דכיון דאי לאו מיעוטא דהוא הוה אמרינן דאוכל מטמא אוכל ומטמא משקה. עכשיו דאית לן מיעוטא מאי דאמעיט בהדיא אמעיט. מאי דלא אמעיט לא אמעיט. ומוקמינן מעוטא דקרא דאיירי באוכל לאוכל כיוצא בו. ועוד דלפי סוגייא דלקמן בפירשו רבינהו קרא דאוכל מטמא משקה ומשקה מטמא אוכל. מדכתב קרא יטמא דאינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים ונ"ל דלזה נתכוון רש"י בסו"ד מקרא מלא שכתב רש"י לקמן י"ט ד"ה אמר ליה ע"ש. ועי' לקמן סי' קט"ו מש"כ שם. ועי' לקמן י"ט ע"א רש"י ד"ה אמ"ל:

ז' מה שכתבתי לעיל סי' ה' שמהתוספות דלקמן י"ז ד"ה רביעי בקדש בעא מינייהו כתבו שאוכל שנטמא במת מטמא אוכל. יש לדחות דלא כתבו זה אלא למ"ד דאוכל מטמא אוכל. ועי' לקמן מ"ש בסי' ט"ו וט"ז

ה' שם הוא טמא ואין עושה כיוצא בו טמא וכו' נ"ל דלאו דוקא כיוצא בו שהוא טמא ומטמא אלא גם פיסול לית ביה ודו"ק

ט' תוספות ד"ה דאיכא משקין בהדי בשר וכו' שם באו"ד ולפירושו צ"ל דהשתא לא מסיק אדעתיה שאוכל יטמא אוכל אפילו מדרבנן וכו' נ"ל דר"ת אזיל לשיטתיה דמפרש דאל הלחם ואל הנזיד או אל הנזיד. ופסוק דוהבשר אשר יגע בכל טמא צ"ל ג"כ דזה המתרץ לא משמע אפילו האוכל

יוד' באו"ד ואע"ג דאין אוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן. נ"ל דנקטו אפילו מדרבנן לאלומי קושיתם. דהא למ"ד דטמא מדרבנן תיקשי ליה נמי היכא משכחת לה שלישי מן התורה. ודוחק לומר דלית לן שלישי מן התורה ואינו אלא מדרבנן

י"א באו"ד משכחת לה ע"י עצים ולבונה וכו' קשה לי דהא שפיר משכחת לשלישי באוכל או משקה שנגע בטבול יום שנעשה שלישי ואם תימצי לומר דקשיא להו היכא משכחת שלישי טמא ומטמא אבל טבול יום פוסל דוקא ואינו עושה אפילו רביעי בקדש כדכתבו לקמן ד"ה ואילו הכא. ועי' לקמן במ"ש בסי' י"ז וי"ח. מ"מ הא משכחת לה שפיר בנר של מתכת שנטמא בשני שבא מכח מת לפ"ד רבינו עובדיה מברטנורא שכתב אם נגע באב הרי הוא אב ואם נגע בראשון הרי הוא ראשון. א"כ לפ"ז הא דקימ"ל אדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה אין כלל זה איתיה אלא בכלי חרס אבל כלי מתכות מקבלין טומאה אפילו מראשון לטומאה כמ"ש הרב רבינו עובדיה מברטנורא א"כ מאי שנא ראשון משני נימא אף משני הרי הוא שני, ויטמא אוכל לעשותו שלישי ויש לומר דהתוספות לא ניחא להו בזה אלא דסברי שאין חילוק בין כלי חרס לכלי מתכות שאין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה אלא שחלוקים לענין זה דהיינו כלי חרס שנטמא מאב הטומאה נעשה ראשון וכלי מתכות נעשה אב ונ"ל דגם רבע"מ דנקט אם ראשון הרי הוא ראשון עי' פירושו הכא ובעדויות דלאו דוקא ראשון קאמר אלא אב ובאשגרת לשון הוא ועי' לקמן ס' כ"ד מש"כ שם י"ב בא"ד לעיל מזה כתבו התוספות מכאן מדקדק דמשקין מטמא בפחות מרביעית ר"ל דמכאן יש לדקדק מטמאין לאחרים בפחות מרביעית ומדלקמן עוד משמע דהם עצמן מקבלין טומאה בפחות מרביעית דמכאן אין לנו הוכחה על כך שיקבלו טומאה בפחות מרביעית מהא שאמרו דסתם משקין דבהדי בשר לית בהו רביעית משום דיש לדחות דהא דקאמר דאיכא משקין בהדי בשר עי' פירש"י ד"ה דאיכא בשם משקין בהדי בשר. דר"ל משקין שנטמאו תחלה כשהיה בהו רביעית שנטמאו מאב הטומאה וקאי אמשקין שעתה הם בהדי בשר. אבל הבשר לא שנא באב לא שנא בוולד

י"ג תוספות ד"ה עם בשר ומשקין מבעי ליה וא"ת וכו' נ"ל דקושייתם היא לפירוש ר"ת דפירש שטומאה זו מדרבנן כדכתבו בדבור שלפני זה אבל לפירוש ריב"א דפירש דמשקה מטמא מדאורייתא פחות מרביעית וטומאה זו דאורייתא לא קשי מידי דרבי חנינא רצה להשמיענו גם שמוסיפין לו טומאה על טומאתו והוספה דאורייתא לא נמנעו ודו"ק

י"ד בא"ד דבפרק קמא דשבת מוקי האוכלין וכו' עי' מהרש"ל שפירש דבריהם דכוונתם דל"ת דהאי גזירת דכל הפוסל היתה קודם י"ח דבר על זה הביאו הא דפרק קמא דשבת דא"כ לא היו צריכין לגזור באוכלין מיהא שיטמאו מחמת משקין שנגעו בסתם ידים שכיון שגזרו על הידים להיות שניות ממילא עושין משקין תחלה וכיון שנעשו תחלה ודאי שיטמאו אוכלין וא"כ למה קחשיב בי"ת דברים הא דאוכלין בכללן שכיון שגזרו אומר בגזירת י"ח דסתם ידים פוסלות את התרומה ממילה הא קי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. אלא מוכח מזה דהאי גזירת דכול הפוסל את התרומה היינו עם הך גזירת אוכלין שיטמאו מחמת משקין שנגעו בידים שפוסלות את התרומה גזרו אומר שיטמאו משקין להיות תחלה שהיא מי"ח דברים אלא דלכאורה שעדיין לא איפרק מתולשה שעדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר דלעולם גזירת דכל הפוסל קדמונית שהיתה קודם גזירת י"ח אלא שהיתה הגזירה בפוסל את התרומה מן התורה כגון שני שעושה